פסק-דין בתיק ת"א 6256-07

כללי

1. התובעים, בני-הזוג וקנין, עתרו לחייב את ועדת התו"ב "זמורה" (נתבעת 6), וכן את המהנדס  מר גדעון גררה (נתבע 7), בנזקיהם שנגרמו להם, לפי הנטען, מחמת רשלנות מקצועית של כל אחד מהנ"ל. הנתבעת 6 הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבע 7.

2. התובעים נקשרו עם הנתבע 7 לצורך הגשת בקשה להיתר בניה (ר' הבקשה להיתר, חתומה ע"י מר גררה כעורך בקשה ראשי ומתכנן שלד, נספח ה'1 לתצהיר התובע).  התובעים טענו כי המהנדס התרשל בכך שלא סיפק מענה תכנוני הולם לקירות התמך, בגבול המערבי ובגבול הצפוני של מגרשם. לפי התשריט שהגיש לוועדה, ה"גדרות הקיימות" בגבולות המגרש יורדות אל מתחת למפלס הבית המתוכנן (ר' נספח לתצהירה של גב' זיידלר מטעם הוועדה); ואולם בפועל התברר כי הגדרות מסתיימות מעל קו המפלס המתוכנן, ולכן אינן מספקות תמיכה לחפירה ולבנית הבית. הבעיה ההנדסית סוכמה בתמצית ע"י מומחה התובעים, פרופ' אילן בן-דוד: "... הקיר התומך, אשר בוצע בגבולות המגרש, ושתפקידו לתמוך את הפרש גובה הקרקע בין שני המגרשים, לא בוצע עד לעומק הדרוש לביצוע החפירה הרצויה" (ע' 2 לחווה"ד מיום 30.12.2007).

3. לפי הנטען, מר גררה התעלם מן הבעיה הטופוגרפית, ולא פעל לחשיפת עומקן של הגדרות הקיימות בטרם הגיש את בקשת ההיתר. כנגד הועדה נטען, כי התרשלה בכך שהוציאה היתר בניה בלא לוודא שהגדרות הקיימות בשטח מספקות את התמיכה ההנדסית החיונית לחפירה ולבנית הבית.

4. התובעים עתרו לחייב את הנתבעים לפצותם בשלושה ראשי נזק: הוצאות שהוציאו לתיקון ולבנית קירות תומכים; אובדן שטח שנגרם עקב בנית קירות תומכים; וכן פיצוי בגין עוגמת נפש, טרחה ובזבוז זמן. הנתבעים השיבו כי ממילא היה על התובעים לבנות קירות תומכים, וזאת אף אם הבעיה ההנדסית היתה נגלית להם בטרם הגישו את הבקשה להיתר. על כן, לשיטתם, אין לגלגל עליהם את האחריות להוצאות הבניה ולאובדן השטח. בשאלת האחריות, הוועדה טענה כי המהנדס יצר כלפיה מצג מטעה, בתשריט המפלס שהגיש, לפיו הגדרות יורדות אל מתחת לקו האפס. המהנדס השיב, כי יש לראות את בקשת ההיתר ככוללת בקשה שהועדה תאשר את מצב הגדרות הקיימות בשטח. לשיטתו, בהוצאת היתר בניה, הוועדה אישרה שהגדרות יורדות לעומק האדמה, כפי שצייר בתשריט המפלס.

5. במישור הדיוני: מטעם התובעים הצהירו מר וקנין והשכן מר ויקטור פאריינתי, והוגשה חוות דעתו של המהנדס בן-דוד. מטעם הנתבעת 6 הצהירה גב' עליזה זיידלר, מהנדסת הוועדה. מטעם הנתבע 7 הצהיר הוא עצמו. להשלמת התמונה יצויין כי מלכתחילה הוגשה התביעה גם כנגד החברה שמכרה לתובעים את המגרש (היא הנתבעת 1; ר' הסכם מכר מיום 21.12.2006, נספח ב' לתצהיר התובע), וכן כנגד הבעלים והמנהל בה (הנתבע 2). בנוסף נתבעה גם הנתבעת 3, כמי שביצעה עבודות פיתוח באזור, וכן כנגד מנהלה (נתבע 4) והמהנדס מטעמה (נתבע 5). התביעה כנגד הנתבעים 5-1 נמחקה לבקשת התובעים (ר' החלטה מיום 18.5.2011), ולאחר חקירות המצהירים מטעמם (הצהירו הנתבעים 2, 5-4, וכן מר מוטי כץ, עובד ב"חופרי השרון"). 

6. השאלות העומדות על הפרק נסבות על האחריות והנזק. להלן אנתח את טענות הצדדים בסוגית ההתרשלות, ולאחר מכן אעבור לבחון את הנזקים הנטענים.

שאלת ההתרשלות

7. הנתבע 7 הגיש לוועדה בקשה להיתר בניה, כעורך בקשה ראשי ומתכנן שלד (נספח ה'1 לתצהיר התובע). הבקשה כללה תשריט שהכין של חתך המפלס והגדרות הקיימות בגבולות המגרש (ר' נספח א' לתצהירה של גב' זיידלר). בתשריט, מפלס הקרקע הקיים מצוין בקו מקווקו; מתחת למפלס הקיים מסומן קו האפס של הבית המתוכנן -- והוא נמוך מגובה המפלס הקיים. בצד מסומנות הגדרות הקיימות בגבולות המגרש. לפי הסימון שסימן המהנדס, הגדרות הקיימות יורדות מתחת לקו האפס, קרי: מתחת למפלס המתוכנן. בתשריט לא מצוין עומק הגדרות, ובכמה הן יורדות אל מתחת לקו האפס. זהו תשריט "סכמטי" (כדברי המהנדס, פ' ע' 90 ש' 17). יחד עם זאת, התשריט יוצר מצג ויזואלי, לפיו הגדרות הקיימות יורדות מתחת לקו האפס של הבית המתוכנן.

8. מגרש התובעים ממוקם במורד שיפוע (ר' תמונות נספח ח' לתצהיר התובע). ה"גדרות הקיימות" תחמו בין מגרש התובעים לבין מגרשים בגבהים טופוגרפיים שונים. בעת רכישת המגרש, התובעים לא בדקו את עומק הגדרות הקיימות, שכן "האדמה היתה מוגבהת באופן שכיסה חלק ניכר מהקירות התומכים" (ס' 16 לתצהיר התובע). הבעיה נחשפה לאחר שהחלו עבודות החפירה במגרש; אז התברר כי "הגדר הקיימת" מרחפת באויר, ואינה יורדת מתחת לקו האפס המתוכנן (ס' 23 לתצהיר התובע; עדותו בפ' ע' 40 ש' 24-23). התובע הגיש תמונות מעת הגילוי, המצביעות על כך שהקיר "נגמר" מעל קו המפלס (ר' תמונות נספחים י'1-י'3 לתצהירו).

9. אין חולק בדבר חיוניותו ההנדסית של הקיר התומך. המהנדס בן-דוד הסביר, כי כאשר קיר תומך אינו יורד עד לעומק הנדרש, "אי אפשר לחפור. זה היה מסוכן לבצע חפירה ולהגיע למפלסים האלה בלי לעשות חיזוקים" (פ' ע' 19 ש' 11-10). ריחוף הקיר באוויר עלול ליצור סכנה בטיחותית. כך עולה, למשל, ממכתבו מיום 20.5.2007 של אינג' איתי פרס, מהנדס הוועדה, בו כתב: "הקיר כפי שהוא כיום מהווה סכנה בטיחותית חמורה ועלול לקרוס" (ס' 5 למכתב, נספח ג' לתצהיר נתבע 7).

10. האם הנתבע 7 יצא ידי חובתו כלפי התובעים בהיבט הקירות התומכים? התשובה לכך היא שלילית. כאמור, המהנדס ערך את בקשת ההיתר וחתם כעורך ראשי ומתכנן שלד (ר' גם הודאת הנתבע 7 בפ' ע' 80 ש' 8). אין חולק כי שימש כמפקח באתר (עדותו בפ' ע' 79 ש' 14;  ר' גם "הודעה על מינוי אחראי לביקורת (מהנדס)" ת/7, ודיווח על עריכת ביקורת באתר (טפסים ב(1) ו- ב(4), מוצגים ת/8, ת/9). המהנדס ערך את תשריט המפלס, הכולל תיאור של "הגדר הקיימת", והגישו כחלק מן הבקשה להיתר (ה"גרמושקה"; נספח ה'1 לתצהיר התובע). בתשריט זה, ההגדרות הקיימות מוצגות כאילו הן יורדת מתחת לקו האפס -- בה בעת שהן מסתיימות מעליו. תיאור זה - לא היה לו על מה שיסמוך.

11. מר גררה הודה, כי נתוני העומק של הגדרות הקיימות לא נבדקו על-ידו פיסית, בין באמצעות מודד או בעל מקצוע אחר (עדותו בפ' ע' 95 ש' 21-5). לדבריו, סמך על "תוכנית בנין עיר" שהנחתה אותו "איך לבצע את התכנון של הבית" (פ' ע' 88 ש' 20-19). ואולם, תוכנית זו לא סיפקה נתון כלשהו בענין עומק הגדרות הקיימות. מר גררה אישר: "... לא היה בנמצא תוכנית בינוי או הנחיות נוספות למצב הקיים של הגדרות/קירות הקיימים" (פ' ע' 89 ש' 11-10). תוכנית הבינוי סיפקה מידע רק בענין גובה המפלס שאליו מותר להתרומם מעל המדרכה ברחוב (ר' עדותו של מר גררה בפ' ע' 89 ש' 4-3). התוכנית לא הכילה מידע בענין עומק גדרות התמך. המהנדס הודה כי לא קיבל מהוועדה תוכנית טופוגרפית או כל תוכנית אחרת, ממנה יכול היה ללמוד על נתוני הגדרות (עדותו בפ' ע' 81 ש' 20-17). הוא אישר: "לא ניתן היה להשיג מהוועדה הנתונים. לא עמדו בפני נתונים כאלה" (פ' ע' 94 ש' 20).

12. הנה כי כן, המהנדס שרטט את הגדרות הקיימות מבלי שהיה בידו כל נתון בענין העומק: לא נתון פיסי שנמדד בשטח, ולא נתון תכנוני המבוסס על תוכנית. אף לא היו בידו היתרי הבניה אשר מכוחם ניבנו הגדרות.

13. מר גררה סבר כי היה על הוועדה לאשר שהגדרות הקיימות יורדת מתחת לקו האפס. לדבריו: "אנו מציגים את תוואי פני הקרקע הקיימים. אנו מבקשים שתאשרו שכך קיימות הגדרות בשטח" (פ' ע' 81 ש' 9-8). ובהמשך: "מאחר ולא היה בנמצא תוכנית בינוי או הנחיות נוספות למצב הקיים של הגדרות/קירות הקיימים, בתוך מהות הבקשה שלנו, ביקשנו, אשרו לנו שאכן זה כך. 'זה' הכוונה לגדרות/הקירות, שהם אמנם קיימים בצורה שמשתמעת מתכנית בנין עיר.... ביקשנו את זה בתוך מהות הבקשה [להיתר], אשרו לנו שזה אכן כך" (פ' ע' 89 ש' 26-10). וכן: "אני הצגתי את זה על סמך תכנית בנין עיר שהנחתה אותנו לבצע. רציתי לאמת זאת, ביקשתי מהוועדה שיאשרו שאכן זה כך" (פ' ע' 90 ש' 2-1).

14. עמדה זו חוטאת לתפקידו של עורך הבקשה הראשי, לספק בידי הוועדה מידע אמין ובדוק אודות המצב הקיים, המתואר על ידו בבקשה.  עורך בקשה ראשי אינו יכול לצאת ידי חובתו בשרטוט "משוער" של מצב קיים, שנעשה ללא נתונים.  במקרה של חסר בנתונים, על עורך הבקשה להעמיק את חיפוש המידע. במקרה דנא, היה על המהנדס לעיין בהיתרי הבנייה מכוחם נבנו הגדרות הקיימות. אם המידע התכנוני לא היה בידו, היה עליו להגיש לוועדה בקשה "לקבלת מידע שפרטיו דרושים לענין ההיתר" (ס' 145(א1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965). למצער, היה עליו לציין בבקשה שעומק הגדרות הקיימות אינו ידוע, וכי חסר לו מידע בענין זה. בוודאי שהיה עליו להימנע משרטוט סכמטי מטעה, כאילו הגדר הקיימת יורדת מתחת לקו המפלס, בה בעת שבפועל הגדר הסתיימה מעל קו המפלס.

15. לא למותר להזכיר כי הנתבע 7 הצהיר בבקשת ההיתר, כעורך בקשה ראשי, כי בדק את המסמכים הנוגעים לבקשה "לרבות כל תוכנית המתייחסת לבקשה" (ס' 4(ד) בפרק "מינוי האחראי לביצוע השלד"). בפועל, הנתבע 7 לא בדק את התוכנית או ההיתר מכוחם נבנו הגדרות הקיימות. הנתבע 7 הוסיף והצהיר בבקשה, כי "כל הנתונים שנמסרו על ידי בבקשה זו נכונים" (שם). בפועל, המצג לענין עומק הגדרות נעשה ללא מידע, והיה שגוי. בהעדר נתון תכנוני, היה על מר גררה להנחות את לקוחותיו לבצע מדידה של הגדרות הקיימות בשטח (ובמידת הצורך - לבקש היתר בניה לחפירת הקרקע לצורך מדידה).
16. ודוק: נתוני העומק של הגדרות הקיימות אינם עניין שבשוליים. מדובר במידע רב חשיבות, הנוגע לתמיכת המגרשים, ואשר יורד לעצם האפשרות לחפור בקרקע. יש לזכור כי אין די בעצם קיומה של גדר, אלא שקיימת חשיבות למידותיה, ובתוך כך למידה שבה היא יורדת לעומק הקרקע. מידות העומק הן ענין למהנדס לענות בו: הן מחושבות לפי "גובה הקרקע אותה הוא [הקיר] תומך, איזה לחץ זה יוצר על הקיר, בהתאם ללחץ הזה מחשבים את עוביו של הקיר, את עוביו של היסוד של הקיר, את היחס בין רוחבו של יסוד הקיר לבין גובהו של הקיר, את הפרמטרים האלה מעבדים ומוציאים תוכנית עבודה" (ר' עדותו של מר גררה  בפ' ע' 94 ש' 9-7 וכן השרטוט המדגים, נ/1). עומק הגדר הוא נתון המגובש ע"י מהנדס (עדותו של מר גררה, פ' ע' 94 ש' 13-10). מר גררה התעלם מכך כליל. הוא הודה: "אני לא נגעתי נקודתית מה גובהו ועוביו [של הקיר]. לא התייחסתי לזה בכלל. בתכנית הגשה אתה לא מתייחס לספסיפיקציות, אתה מבקש אישור לבית, לגדר. אין לי נתונים, סביבת הוועדה לא נתנה לנו נתונים" (פ' ע' 95 ש' 7-5).

17. מר גררה ביקש לגלגל את הכשל לפיתחה של הוועדה: "ביקשתי [בבקשת ההיתר] ושאלתי אשרו לי שקירות התמך נמצאים עד גובה שמתאים לתכנית בנין העיר, מתחת לגובה 00 של הבית. בלי מספר. בתוכנית שלי קירות התמך מופיעים בצורה סכמטית. כל מהנדס, כל בודק תוכניות, יש מהנדסים בוועדה, הם רואים את החומר, זה לא נסתר מעיניהם. אתה לא רואה בחישובים הסטטיים שלי התייחסות לקיר התומך, אני שואל ומבקש אישורכם שאכן הקיר התומך קיים בצורה כזו" (פ' ע' 90 ש' 20-16). ואולם, ברגיל אין זה מתפקיד הוועדה לבדוק במקום עורך הבקשה הראשי את המצב הקיים, המתואר בבקשה. הוועדה נסמכת בענינים כגון דא על הצהרות של עורך הבקשה (השוו: ע"פ 4603/90 גבירצמן נ' מ"י, פ"ד מז(2) 529, בע' 540). הטלת הנטל על הוועדה, לאשר שהמצב המתואר בבקשה תואם את המצב בשטח, תטיל על הקופה הציבורית נטל מוגזם, ללא הצדקה.