ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
|
5937-06
23/10/2011
|
בפני השופט:
שלהבת קמיר-וייס
|
| - נגד - |
התובע:
גרשי הלר
עו"ד אמנון גלברט
|
הנתבע:
1. יוסף כהן
2. אבינועם כהן
3. שגיא מוטורס שיווק ושירות מרכזי בע"מ
עו"ד עודד שטייף
|
| פסק-דין |
רקע:
לפני תביעה לתשלום חוב כספי נטען לפי חוזה שנחתם בין הצדדים ביום 17.12.2000 (להלן: "
החוזה").
הנתבעים הודו בקיומו של החוזה ואף בחיוב המוטל עליהם לשלם לתובע. להגנתם טענו כי ישנה הסכמה מאוחרת של התובע הפוטרת אותם מתשלום החוב הנתבע וכן טענות קיזוז שונות.
לנוכח טענת ההודאה והדחה נהפכו נטלי הראייה והשכנוע. אעמוד על כך בהמשך ביתר פירוט.
התובע (להלן: "
גרשי") והנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "
יוסי" ו"
אבינועם" או "
הנתבעים" בהתאמה) היו שותפים בנתבעת 3 (להלן: "
שגיא מוטורס") בהתאם להסכם שנחתם בשנת 1994. השותפות של גרשי בשגיא מוטורס הסתיימה, וביום 17.12.2000 חתמו הצדדים על החוזה, במסגרתו מכר גרשי את מניותיו וזכויותיו בשגיא מוטורס ליוסי ואבינועם.
תמצית טיעוני הצדדים:
גרשי טוען כי בהתאם לסעיף 10 לחוזה, הנתבעים חייבים לשלם לו דמי ייעוץ חודשיים בסכום קבוע שלא יחול בו כל שינוי, בסך 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ, החל מחודש ינואר 2001 ברציפות במשך 49 חודשים. הנתבעים חייבים בתשלום זה במלואו "יהיו היקף הייעוץ וטיב הייעוץ אשר יהיו" בהתחייבות בלתי חוזרת שלא ניתן להפסיקה באופן חד צדדי.
לטענת גרשי לא שולמו לו דמי הייעוץ במלואם כמתחייב מן החוזה. הנתבעים שילמו תשלומים חלקיים במהלך השנים 2003-2001 והחל מהתשלום ה- 37 הפסיקו לשלם את דמי הייעוץ. סך התשלומים שלא שולמו, לטענת גרשי בסיכומיו, הוא 409,418 ש"ח בערכי קרן (כולל מע"מ), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה עולה כדי הסך של 477,119 ש"ח.
הנתבעים אינם מכחישים את עיקרי העובדות שתוארו על ידי גרשי, אולם הם טוענים כי הגיעו עימו להסכמה מאוחרת לפיה יופסק תשלום דמי הייעוץ. הסכמה זו הושגה, לטענתם, משהסתבר לנתבעים שגרשי הביא למחיקת קבצים וגריסת מסמכים הנוגעים לחובותיו לשגיא מוטורס ואף משך כספי תוכנית חיסכון השייכים, לטענתם, לשגיא מוטורס. הפעולות ביחס למסמכים ולקבצים, בוצעו, לטענתם של הנתבעים, בידי מנהלת החשבונות דאז בשגיא מוטורס, גב' רחל צוקרן (להלן: "
רחל"), שהייתה בקשר עם גרשי. עוד טענו הנתבעים כי הם קיזזו מהתשלומים חובות של גרשי לשגיא מוטורס ונזקים שגרם לה.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
אין מחלוקת בין הצדדים לגבי תוכן החוזה ונסיבות חתימתו. כמו כן מוסכם ביצועם של תשלומים לגרשי בשנים 2001 עד 2003 בשיעורים כפי שפורטו על-ידי גרשי בכתב התביעה והפסקתם החל מחודש התשלום ה- 37.
אין מחלוקת כי הנתבעים קיזזו בפועל מתוך התשלומים. כמו כן אין מחלוקת כי גרשי נתן הסכמתו כי מהתשלום לשנת 2001 יקוזז סך של 22,384 ש"ח; בשנת 2002 הסכים לקיזוז 2,127 ש"ח; ובשנת 2003 הסכים לקיזוז 37,755 ש"ח, כפי שאף עולה מסיכומי התובע ולפיכך יש לראות בסכומים אלו כאילו שולמו לתובע בנוסף לסכומים ששולמו בפועל.
דיון:
כאמור נהפכו נטלי הראייה והשכנוע כתוצאה מטענת הודאה והדחה. במקרה זה הנתבעים לא הכחישו את קיומו של החוזה מכוחו נתבעו, וטענו טענות קיזוז וכן לקיומה של הסכמה מאוחרת הפוטרת אותם מתשלום החיובים הקבועים בחוזה.
לעניין העלאת טענה מסוג "הודאה והדחה", נפסק שהעלאת הטענה מביאה להיפוך נטל הבאת הראיות והעברת נטל השכנוע על בעל הדין המעלה את הטענה:
"לסיטואציה של "הודאה והדחה" - המתקיימת כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה - יש פן מהותי ופן דיוני. הפן המהותי הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע. משמעות הדבר היא כי אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעוינות באשר לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה (השוו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [2], בעמ' 321-320). הפן הדיוני הוא כי סדר הטיעון הרגיל הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- נהפך. כלל דיוני זה קבוע בתקנה 159" (רע"א 3592/01
עיזבון המנוח סימן טוב מנשה ז"ל נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ (2001), פ"ד נ"ה (5) 193 (19.7.01) ).
לענין טענת קיזוז נקבע כי הנטל להוכחתה רובץ על הטוענים אותה:
"כידוע, הנטל להוכיח את טענת הקיזוז רובץ על הטוען את הטענה, כאשר מידת הפירוט שיש ליתן לה בכתבי הטענות הנו כמידת הפירוט שיש ליתן בכתב תביעה" (ע"א 579/85
אריאן נ' בנק לאומי, פ"ד מ (2) בע"מ 765, 767 - 768
).
המסקנה הנובעת מהאמור היא שככל שהנתבעים לא ירימו את הנטל הרובץ לפתחם ויוכיחו את ההסכמה המאוחרת, אשר לטענתם פוטרת אותם מהתשלום לפי החוזה או את הקיזוז לו הם טוענים, יהיה הדין עם גרשי.