1. עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת (ילידת 25/3/44), לטענתה, ביום
16/10/06, עת נפלה במהלך עבודתה אצל הנתבעת מס' 1 (להלן "המעבידה") כעובדת ניקיון בבניין אשר בחזקת הנתבעת מס' 3 (להלן "חברת החשמל" ו-"התאונה", בהתאמה).
2. הצדדים חלוקים לכל אורך החזית, כאשר עיקר המחלוקת נסבה סביב נסיבות התאונה (להבדיל מעצם התרחשותה) וכפועל יוצא, אחריות הנתבעות, או מי מהן, להתרחשות התאונה.
ויאמר מיד - למרות שהייתי נכונה, חרף סתירות מסוימות, לקבל את גרסת התובעת באשר לנסיבות התאונה (בסייג אחד); לא מצאתי כי יש בנסיבות שהוכחו לפני כדי להטיל אחריות על הנתבעות או מי מהן.
נסיבות התאונה
3. לגרסת התובעת, התאונה התרחשה עת הסתבכו רגליה בסרט קשירת קרטונים של חברת החשמל אשר הושלך אל עבר רצפת המסדרון בו עברה. כאמור בתצהיר התובעת (ראה: סעיפים 6 ו-8 לתצהיר - הוגש וסומן ת/2):
"אני נפגעתי בפרוזדור הקומה החמישית בבניין, כאשר רגלי הסתבכו בסרט קשירת קרטונים שהיה שייך, מן הסתם, לנתבעת 3, אשר הושלך אל הרצפה היכן שעברתי.
...
לקחתי את המגש של אחד העובדים שהוא נכה מקומה 3, מהמשרד, ולקחתי גם אשפה לזרוק לפחי הזבל בקומה 5. יש מפקחת והיא קובעת לכל עובדת מה לעשות ואיפה לעבוד ובמה... כשהלכתי לכיוון הפרוזדור בקומה 5, נפלתי וקיבלתי חבטה עזה, אני זוכרת שהרגשתי שרגליי הסתבכו בסרט כלשהו, איני זוכרת מאיזה סוג...".
(וראה גם: תצהיר תשובות לשאלון מטעם חברת החשמל - תשובה לשאלות מס' 55 ו-57 - השאלון והתשובות הוצגו וסומנו נ/1; ובעדותה בעמוד 14 לפרוטוקול שורות 12-30).
אמנם, המדובר ב'עדות יחידה' של בעל דין, כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן "פקודת הראיות"), ביחס אליה אנו מצווים בזהירות יתירה בטרם אימוצה (ראה: ת.א. (חיפה) 719/96,
דיאב נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (2002); ע"א 295/89,
רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733; ע"א 761/79,
פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48; ת.א. (ת"א) 2879/99,
כהן נ' כהן (2011); ת.א. (חיפה) 1130/05,
אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (2008); ת.א. (ת"א) 1710/05,
הלר נ' כהן (2009); ע"א 1548/96,
בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו (2000); ת.א. (ת"א) 1950/01,
בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' קרליץ (2008); ת.א. (באר שבע) 7162/99,
אלן נ' ביטוח ישיר (2003)
; ת.א. (חיפה) 961/02,
פיאד נ' סאלח (2003); ע"א (חיפה) 4367/07,
ש.א.ח.פ הנדסה בע"מ נ' אלדין (2008), על האסמכתאות המצוינות דשם; והשווה: ע"פ 10357/06,
טאהר אבו דיב נ' מ"י (2007), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"פ 4844/09,
מסעאד נ' מדינת ישראל (2010); ובאשר לאופי האזהרה ראה למשל: ע"א 79/72,
האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768; ה"פ (מרכז) 8765-05-09,
בן חיים נ' לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ (2009); י. קדמי,
"על הראיות", התש"ע-2009, חלק שלישי, עמוד 1443 ואילך; ע"א (מרכז) 2708-08-07,
נאות ארז לבנין והשקעות בע"מ נ' מימון (2007); רע"א 33/07,
רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ (2007); ע"פ 7653/11,
ידען נ' מדינת ישראל (2012); ת.א. (חיפה) 857/07,
חכמה נ' חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ (2012)).
יחד עם זאת, מצאתי לאמץ את עיקר עדותה אשר ניתנה בשפה פשוטה, בפרט משהתובעת השיבה ללא היסוס גם כשהמענה לא היה לטובתה. כך למשל משנשאלה האם במסגרת תפקידה היה עליה להרים את הסרט (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 31-33):
"ש.
אם
היית
רואה
את
הסרט
על
הרצפה
זה (מדגים
באמצעות
סרט
הפלסטיק
עליו
הצביעה
העדה
צהלה)
חלק
מעבודתך
שאת
צריכה
להרימו
ולהכניס
לאשפה
?
ת.
כן"
.
יתירה מכך, גרסת התובעת קיבלה מספר חיזוקים ממכלול הראיות שלפני:
3.1 התובעת זימנה לעדות מטעמה את הגב' צהלה אבני, כלכלנית, העובדת גם כיום בחברת החשמל (להלן "הגב' אבני"), אשר היכרותה המוקדמת עם התובעת מתמצית
"רק מזה שהיא הייתה עובדת ניקיון באותה קומה, בוקר טוב, שלום וזהו" (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורה 6). המדובר בעדה אובייקטיבית החסרה כל עניין בתוצאות ההליך. הגב' אבני הצהירה (תצהירה הוצג וסומן ת/1) כי:
"לקראת הצהריים ראיתי את הגב' וקנין אישה דתיה שעבדה פה בניקיון, כשנפלה לאחר שרגליה הסתבכו בסרט קשירה כלשהו. האירוע התרחש בקומה החמישית בסמיכות למטבחון".
ניכר היה בחקירתה הנגדית כי הגב' אבני מבקשת לדייק בתשובותיה (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורה 7 עד עמוד 9 לפרוטוקול שורה 1):
"ש. את זוכרת היכן האירוע התרחש?
ת. בסמוך למטבחון במהלך היום כשאנו קמים לקחת שתייה ואז ראיתי אותה כשהיא מעדה.