הקדמה
:
לפני תובענה למתן פסק דין המצהיר כי התובעת מס' 1, רחל סופרין, היא בעלת הזכויות הקנייניות בבית מקצועי מס' 13 במושב אמירים (להלן:
"הבית"), וכי היא זכאית כי הזכויות בבית יירשמו על שמה, לכשיתאפשר הדבר, בלשכת רישום המקרקעין או בכל מרשם אחר.
התובענה הוגשה על ידי הגב' סופרין, אלמנתו של המנוח יהודה סופרין ז"ל (להלן יחד:
"סופרין") ושניים מילדיהם של בני הזוג, התובעים מס' 2-3, כנגד אמירים - מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן:
"המושב" או
"האגודה"), כנגד הסוכנות היהודית וכנגד מנהל מקרקעי ישראל (להלן:
"המנהל").
המסגרת העובדתית העולה מכתבי הטענות
:
המקרקעין עליהם בנוי בית מקצועי מס' 13, העומד ביסוד המחלוקת בתיק זה, מצויים בתחום המושב אמירים וכלולים במשבצת הקרקעית של המושב, כך שמדובר, למעשה, במקרקעין המוחכרים למושב מאת המנהל כשלאגודה מעמד של בת רשות במקרקעין בלבד. בית מס' 13 נועד למגורים של אותם "בעלי מקצוע" שהמושב נדרש לשירותיהם המקצועיים הצמודים.
על פי כתב התביעה, בני הזוג סופרין ביקשו לשלב את חייהם בחיי המושב, עת היו על סף גיל פרישה, ולצורך כך, פנו בבקשה להתקבל כחברים במושב וביקשו לרכוש בית במושב.
ביום 21/2/75, פנה יהודה סופרין ז"ל אל המושב והודיעו כי שכר, בתחום המושב, את ביתו של מרדכי משלר (להלן:
"משלר") וכי ברצונו להמשיך ולהתגורר במושב גם לאחר תום השכירות, לאור הזהות בין השקפותיו ואורח חייו לבין אורח החיים במושב. באותו מכתב הבהיר המנוח סופרין ז"ל כי ידוע לו שהמושב מתנגד לקבל אנשים בגילו כתושבים, ואולם הציע לעבוד במזכירות המושב, בשלב ראשוני ללא שכר.
במכתב הנושא תאריך 10/4/75 השיב יו"ר ועד המושב דאז כי הוועד החליט לקבל בחיוב את הצעתו של יהודה סופרין ז"ל לעבוד במזכירות המושב בהתנדבות, ואולם הבהיר כי לפי החלטת האסיפה הכללית, דרוש רוב של 2/3 מחברי האגודה לאישור מועמדים למושב שגילם מעל 40 שנה.
ביום 29/6/75 פנה יהודה סופרין ז"ל אל ועד המושב וביקש לאשר את קבלתו למושב כתושב בעל מקצוע בתחום הנהלת החשבונות.
בתאריך 23/5/76 נחתם זיכרון דברים בין דוד גליקסון לבין בני הזוג סופרין, לפיו רכשו האחרונים את זכויותיו של גליקסון בבית מס' 13 במושב בסכום כולל של 72,500 ל"י. נקבע כי כל ההוצאות הכרוכות בהעברת הזכויות על שם סופרין - יחולו עליהם. עוד נקבע כי ההסכם בין הצדדים מותנה באישור המושב והמוסדות המיישבים, ובמידה ואלה לא יאשרו העברת הזכויות, כי אז התחייבו סופרין להעבירן, בעזרת המושב, אל קונה אחר שיאושר, תמורת פדיון השקעותיהם בנכס במלואן. הוסכם כי זיכרון הדברים יהיה בר תוקף עד 30 ימים מתאריך החתימה עליו.
יום למחרת ההסכם, בתאריך 24/5/76, פנה מר סופרין ז"ל לועד המושב וביקש לאשר את ההסכם שנחתם עם גליקסון.
ביום 24/7/76, ולאחר תזכורת נוספת מאת סופרין ז"ל, התקיימה אסיפה כללית של חברי האגודה בה הוחלט "לאשר את משפחת סופרין כתושבים לא חברים במגרש של גליקסון לשעבר, בעד - 39, נגד - 12, נמנעו - 3". בעקבות כך, הודיע וועד המושב כי האסיפה הכללית של המושב החליטה לקבל את סופרין כתושב, בכפוף לתנאים הבאים: התחייבותו של סופרין לעבוד 5 שנים לפחות בהנהלת חשבונות של המושב; התחייבות של סופרין לרכוש את נחלתו וביתו של גליקסון; התחייבות של סופרין לתת לחבר המושב משלר חדר ושירותים בכל פעם שירצה לבקר באמירים; וכן תנאי נוסף לפיו סופרין
"מוותר על זכויות ירושה על הבית והנחלה".
בתגובה למכתב זה, השיב מר סופרין ז"ל במכתב לוועד המושב מיום 1/8/76 כי תוכנו של המכתב רחוק מהסיכום אליו הגיעו הצדדים בישיבה שקויימה, כשלענייננו, ציין מר סופרין כי וויתורו על זכויות ירושה ביחס לבית והנחלה היה בתנאי שילדיו יהיו זכאים לפדיון ההשקעות לאחר מותו, כפי שייקבעו על ידי גוף נייטרלי מוסמך.
במכתב מיום 2/8/76 הבהיר וועד המושב, בעניין זה, כי החלטת האסיפה הכללית אכן משמעה כי יורשי סופרין יקבלו את פדיון ההשקעות, כפי שיקבע גוף מוסמך.
בשלב מסוים הודיע מר סופרין ז"ל כי גליקסון אינו מעונין עוד למכור את זכויותיו בביתו ומגרשו וביקש כי יימצא עבורו מקום מגורים חלופי. ביום 17/10/76 הודיע וועד המושב לסופרין כי החליט על הפסקת עבודתו.
ביום 31/10/76 שלח וועד המושב מכתב ליהודה סופרין ז"ל ובו הודיע לו כי אין הוא מוצא שיש להעמיד לרשותו בית חדש, והאפשרות היחידה לשילובו במושב היא פדיון בית תושב אחר, בהתאם להחלטת האסיפה הכללית.
בהמשך, לאחר שביום 8/11/76 נחתמה טיוטת הסכם מכר בין גליקסון לבני הזוג סופרין לפיה ימכור גליקסון זכויותיו בבית מס' 13 לסופרין תמורת 75,000 ל"י, נחתם בין הצדדים ביום 18/11/76 הסכם מכר מפורט ביחס לבית האמור, ברוח ההסכם הקודם.
ביום 22/11/76 הודיע נציג המושב לבני הזוג סופרין כי קיבל את רצונם להעביר את נחלת גליקסון על שמם. עוד הבהיר כי העברת הנחלה תוכל להיעשות רק לאחר קבלת אישור המוסדות המיישבים ולאחר שייערך חוזה מיוחד בו ייקבעו תנאי קבלתם של סופרין.
לאחר שנתקלו בקשיים במדור הקליטה בסוכנות היהודית, הודיעו סופרין לוועד המושב ביום 30/4/77 כי גליקסון מסרב להאריך את תוקף ההסכם עמם וכי הוא אף השיב להם את דמי הקדימה ששילמו לו, כך שיצאו בהפסד כספי ואף נאלצים לעזוב את הבית, ולפיכך, הם ביקשו כי יימצא עבורם פתרון מגורים בהקדם.