פסק-דין בתיק ת"א 56130-07

לפני תביעה כספית אשר ביסודה מיזם כושל של הצדדים ברומניה, בתחום הפלסטיק.

רקע עובדתי הדרוש לענין

1.         התובעת היא חברה ציבורית אשר מחזיקה ב- 60% ממניותיה של חברה רומנית בשם Europlastic Top S.R.L (להלן: " יורופלסטיק" או " החברה").

2.         הנתבעים, שהם אחים, מחזיקים ב- 40% ממניותיה של החברה (יורופלסטיק).

3.         הקשר בין הצדדים נוצר לאחר שהתובעת, אשר עוסקת מזה שנים רבות ביצור אריזות פוליאתילן, חפצה בהקמת פעילות יצרנית ושיווקית בחו"ל. התובעת הגיעה למסקנה כי יש צורך בשותף המכיר את השוק המקומי בו תבצע את הפעילות. לנתבעים היתה פעילות יצרנית ברומניה והצדדים הסכימו לשתף פעולה.

4.         בחודש יוני 2004 נחתם הסכם ליסודה של יורופלסטיק (נספח א' לתצהיר  מר גרואר) (להלן: " הסכם המייסדים"). הצדדים להסכם המייסדים היו: מצד אחד - התובעת; ומצד שני - הנתבעים וחברה רומנית שבבעלותם של הנתבעים - Magnum International Trade  (להלן: " מגנום"), ביחד ולחוד.

5.         בפתח הסכם המייסדים צוין כי הצדדים מעוניינים לשתף פעולה במסגרת חברת יורופלסטיק (אשר הוקמה על ידי הנתבעים זמן מה קודם להתקשרות, ולא היתה בה פעילות עד אותה עת). ההסכם קובע, בין השאר, כי החברה נועדה להקמת מפעל ברומניה לייצור פלסטיק בנכס שיושכר או יבנה או ירכש לשם כך, וכן להשקעה בנדל"ן.

6.         לשם ישומו של שיתוף הפעולה, רכשה החברה מגרש ברומניה ובנתה עליו מפעל (" המפעל"). הצדדים התכוונו לייצר במפעל מוצרי פוליאתילן. עד להשלמת בניית המפעל, שיווקה החברה מוצרי פוליאתילן אשר יוצרו במפעלה של מגנום. החברה רכשה מוצרים ממגנום ומכרה אותם.

7.         הנתבע 2 שימש כמנכ"ל יורופלסטיק עד למחצית שנת 2006. לאחר מכן (ועד פברואר 2007) ניהל את החברה מר חגי גולן.

8.         שיתוף הפעולה בין הצדדים כשל. יורופלסטיק היתה הפסדית מעם הקמתה ועד לכל מועד הרלוונטי לתביעה. 

9.         בשנת 2007 הוחלט על מכירת המפעל. תחילה אותר רוכש אשר ככל הנראה היה נכון לשלם 2,200,000 €, אולם עסקה זו לא יצאה אל הפועל. בחודש נובמבר 2007 מימש בנק לאומי רומניה, שעבוד שרבץ לזכותו, והעמיד את המפעל למכירה פומבית. במסגרת מכירה זו נרכש המפעל על ידי התובעת - באמצעות חברה בשם אמיסמו שבבעלות חגי גולן - כנגד סך של 1,980,000 € (מספר חודשים לאחר מכן רכש צד ג' את המפעל כנגד 2,200,000 €).

כתבי הטענות

10.       במסגרת התביעה, אשר הוגשה בחודש ספטמבר 2007, טוענת התובעת כי הנתבעים הפרו את הסכם המייסדים הפרות יסודיות, התנהלו באופן הנגוע בחוסר תום לב חמור, ניצלו את העובדה שבמשך תקופה ארוכה הם אלה שניהלו את החברה בפועל ועשו בחברה כבשלהם, וגרמו לה נזקים כבדים.

בין השאר התייחסה התובעת במסגרת כתב התביעה לסוגיות נטענות כמו: התנהלות הנתבעים והחברה בכל הנוגע לדיני ומיסוי מע"מ, לרבות לגבי מניעת קבלת החזר מס; רכישת מוצרים מחברת מגנום; משיכת כספים שלא כדין; התנהלות בענין רכישת מגרש עליו הוקם המפעל ובניית מבנה המפעל; התנהלות בענין רכבים; תשלום דמי שכירות ביתר; העמסת עלויות מנהלת חשבונות; מכירת מלאי לא שמיש; עסקאות לא מאושרות עם בעלי ענין; ועוד.

11.       התובעת מפרטת בכתב התביעה את הנזקים שנגרמו לה לטענתה בשל התנהלות הנתבעים, נזקים אשר מסתכמים לשיטתה ב- 1,561,806 € בצירוף 27,500 $ (למועד הגשת התביעה - 8,956,570 ש"ח) והעמידה את סך התביעה, משיקולי גבייה ואגרה, על סך של 2,000,000 ש"ח.

12.       הנתבעים מצידם דוחים את טענות התובעת מכל וכל. במסגרת כתב ההגנה טוענים הנתבעים, בין השאר, כי התובעת היא שהפרה מלכתחילה התחייבויות יסודיות בענין המיזם המשותף לרבות בענין רכישות סחורה בהיקפים מוסכמים, התחייבויות אשר עמדו בבסיס התכנית הכלכלית של המיזם. לשיטת הנתבעים, התובעת שהיתה בעלת שליטה בחברה (60%), ניסתה להעביר לבעלותה שלא כדין את מניות הנתבעים בחברה, השתלטה למעשה על ניהול החברה, הדירה את רגלי הנתבעים מהחברה ועשתה בחברה כבתוך שלה. הנתבעים טוענים כי התובעת רמסה את זכויותיהם באופן שצפוי היה "להביא עליה תביעה רחבת היקף מצד הנתבעים" וכי התביעה כולה אינה אלא נסיון "להקדים תרופה למכה" ומשום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

13.       אין באמור כדי למצות את טענות הצדדים, אלא כדי להביא רקע כללי בלבד.

העדים והערות דיוניות

14.       קדם המשפט בתיק, לרבות הנחת תצהירי עדות ראשית, הושלם בחודש פברואר 2010 (בפני כב' השופטת אביגיל כהן). אותה עת נקבע התיק לשמיעה וסיום, לחודש יוני 2010 (החלטת 16.2.10, כב' השופטת כהן).