1. חוזה קבלנות בין מזמין (להלן:"גבאי") לבין קבלן (להלן:"דיין") שהוליד מערכת של תביעות ושל תביעות שכנגד. בראשית, הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות בדימונה תביעתו של גבאי. התביעה היתה לסכום של 20,000 ש"ח. מתוכם, 7,000 ש"ח עבור ליקויי בניה ו- 13,000 ש"ח, שגבאי שילם, לטענתו, לאחר שנסחט על ידי דיין, והוא תבע החזרתם. תביעה זו לא התבררה, שכן, דיין פנה במקביל לבית משפט זה, והגיש תביעה בסך 74,200 ש"ח עבור עבודות בניה שונות שעל פי טענתו, גבאי לא שילם עבורן. גבאי מצדו הגיש לבית משפט זה תביעה שכנגד בסך כ- 126,000 ש"ח, שעניינה ליקויי בניה, שהוערכו על ידי מומחה מטעמו, בסך של למעלה מ- 100,000 ש"ח. נוכח הגשת התביעה והתביעה שכנגד בבית משפט זה, התובע זנח את תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות.
2.
התביעה של דיין נגד גבאי (התביעה העיקרית):
א. הצדדים לא חלקו על כך, שביום 29.04.10, הם ערכו ביניהם הסכם, שנכתב בכתב ידו של דיין. בהסכם זה נקבע שגבאי ישלם לדיין עבור ביצוע עבודות המפורטות בהסכם, סכום של 150,000 ש"ח (להלן: "הסכום"). טענתו העיקרית של דיין היא, שתוך כדי עבודה, היו לנתבע: "שאיפות ורצונות רבים והוא הגדיל את היקף דרישותיו". הנה כי כן, הטענה היא, שדיין ביצע עבור גבאי עבודות בהיקף שעלה באופן משמעותי על היקף העבודות המקורי עליו סוכם. לטענתו של דיין, השווי של העבודות הנוספות מסתכם ב- 64,200 ש"ח וזאת לאחר הפחתה של 13,000 ש"ח, שהצדדים מסכימים שדיין שילם מעבר לסכום המוסכם. בין העבודות הנוספות: הגבהה של הגג, פירוק תקרה ישנה והכנת תקרה חדשה, יציקות בטון מסביב לבית, עבודות חשמל, ועבודות זיפות.
ב. גבאי טען, כי ההסכם שבין הצדדים, היה הסכם פאושלי וכי הסכום עליו הוסכם (150,000 ש"ח) מייצג "תמורה מלאה וסופית כנגד ביצוע כל התחייבויותיו של התובע כמפורט להסכם".
גבאי טען עוד, כי דיין הציג עצמו כקבלן מורשה, שעה שלמעשה, לא היה בידו הרשיון הנדרש לביצוע העבודות המוסכמות.
3. עיון בהסכם שבין הצדדים מעלה, שפורטו בו עבודות רבות. בתחתיתו, לאחר פירוט כל העבודות נאמר: "כל הסכום הוא הנ"ל (כך במקור - י.ט) 150,000 ש"ח".
צורתו של הסכם זה, תומכת בטענתו של גבאי שלא נעשה תמחור לגבי כל פריט עבודה בנפרד, אלא, נעשה פירוט של כל העבודות ונקבע, כי הסך הכולל שגבאי ישלם עבור ביצוען, יהיה 150,000 ש"ח.
תמיכה לראיה זו של הדברים, ניתן למצוא בהסכם נוסף (להלן: "ההסכם השני") שנחתם בין הצדדים ביום 01.08.10 ואשר משום מה, אף לא אחד מהם נזקק לו במהלך הדיון ובסיכומים.
בהסכם זה, אישר דיין שהוא קיבל מגבאי סך 16,500 ש"ח, "שזה המשך על הסכום 133,500 ש"ח שקיבלתי... על כל הפרויקט שנחתם בתאריך 29.04.10 את הסכום 150,000 ש"ח
סופי (ההדגשה שלי - י.ט)...". בהמשך להסכם הזה, נאמר: "מתחייב לגמור את כל העבודות בתאריך 01.09.10... מבפנים ומבחוץ שנשארו לי עבודות (שלא גמרתי) לפי הסכם שנחתם בתאריך 29.04.10...".
4.
"חוזה פאושלי מכתיב מערכת הקצאת סיכונים הן של הקבלן והן של מזמין העבודה. מערך סיכונים זה מבוטא במחיר החוזי הכולל, ומשקף את הערכת הצדדים בדבר פוטנציאל התממשות הסיכון... אם התרשל או טעה הקבלן בהערכת סיכוניו, עדיין אין המשמעות שנפגם החוזה וניתנה זכות שלא בדין. שונה הדבר אם יוכח כי היתה הטעיה מכוונת מצד עורכי החוזה, או שלקבלן לא היתה דרך לבדוק את נכונות הנתונים בדבר שטח הדירות, שאז הקבלן זכאי לכאורה להשבה. טענה לפיה קיימת קומה שלא הובאה בחשבון, אינה יכולה לכאורה לסייע לקבלן. זהו פגם גלוי, שחזקה על הקבלן שמביאו בחשבון.
(ראו: ע.א 616/04
עמותת מורים בונים בלוד ואח' נ' דן בר (1983) חברה לעבודות בניה בע"מ ואח', (פורסם בנבו) ).
כאמור, צורת החוזה הראשון, נוסחו, ופרשנותו על רקע ההסכם השני, מובילות למסקנה ברורה, שאכן הצדדים חתמו על הסכם פאושלי. אינני מוציא מכלל אפשרות, שאכן דיין טעה בתמחור העבודות, אלא שככל שזה באמת מה שקרה, אין לו להלין אלא על עצמו.
5. בעניין הזה, מתחייבות עוד שתי הערות:
האחת - מועדו של ההסכם השני הוא, בין 30 ל- 45 ימים קודם למסירת הדירה המשופצת לידי גבאי. קרוב לודאי שבמועד זה, דיין כבר ידע מהו היקף העבודות הנוספות שעל פי טענתו, לא נכללו בהסכם הראשון, והיה צורך לתמחר אותן בנפרד. ההמנעות של דיין מלהתייחס לענין זה, ממש סמוך ל"קו הגמר", חייבת להתפרש לחובתו.
ההערה השניה - תביעתו של דיין הוגשה ב- 30.05.11 - כ- 9 חודשים לאחר שהשלים את כל העבודות. ניסיון החיים מלמד, שמי שנושה בחברו חוב שהוא אמיתי, איננו שוקט על שמריו והוא נוקט פעולות גלויות כדי לגבות את המגיע לו. קשה להימנע מן הרושם שבמקרה זה, דיין הגיש את התביעה לאחר שגבאי הגיש את תביעתו שלו, אולי כמשקל נגד לתביעתו של גבאי. נכון אמנם, שדיין טען שהוא פנה שוב ושוב לגבאי ודרש ממנו לפרוע את חובו, ונענה ב"לך ושוב" - אבל לא מצאתי תימוכין כלשהם לטענה זו. אין זה מיותר לציין, שבמהלך חקירתו הנגדית של גבאי, הוא לא נחקר כלל לגבי הטענה כאילו, "משך" את דיין ב"לך ושוב".
6. פירוט העבודות הנוספות שעל פי טענת דיין ראויות לתשלום נפרד, תומך אף הוא בטענת גבאי. ההגבהה של הגג, ופירוק התקרה הישנה, והכנת תקרה חדשה, אינן בגדר עבודות ש"נולדו" תוך כדי ביצוע הפרויקט המקורי. ענין זה נזכר במפורש בהסכם הראשון שבין הצדדים.
7. העולה מן המקובץ הוא שדין תביעתו של דיין המפורטת בסעיף 10 לכתב התביעה - להידחות.
8.
התביעה הנגדית של גבאי נגד דיין: