רקע
1. הצדדים להליך זה הם תושבי מושב אביבים, ומחזיקים במשקים סמוכים שהוקצו להם בהתאם להסכם משולם שנחתם בין האגודה השיתופית "אביבים" מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "האגודה"), הסוכנות היהודית לארץ ישראל ומנהל מקרקעי ישראל.
2. התובעים בת"א 5454-08-07, שאול פרץ ומיכאל פרץ, מחזיקים במשקים 32 ו-33 בהתאמה, ואילו הנתבעת באותו תיק, סימי בטיטו, הינה המחזיקה במשק 34. בתיק זה הגישו פרץ נגד בטיטו תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים, בטענה כי בטיטו פלשה למשק 33 מכיוון מזרח בשטח של כ-235 מ"ר והציבה בו לול וסככה. נטען עוד, כי בטיטו הציבה בשטח של פרץ שני עמודי חשמל ואף העבירה קו מתח של חשמל ללול המצוי בשימושה דרך המשקים שלהם, תוך הסגת גבולם וסיכון חיי אדם. על סמך טענות אלו עתרו התובעים בתיק זה למתן צו פינוי נגד בטיטו מהשטח שלהם וחיובה לסלק את עמודי החשמל וקו המתח שעובר במשק שלהם.
3. בטיטו הגישה כתב הגנה בו היא כפרה בטענות פרץ שכביכול היא פלשה למשקים שלהם וטענה, בין היתר, כי היא מחזיקה בשטח שבמחלוקת מזה עשרות שנים בהסכמת המינהל, האגודה והסוכנות היהודית אשר הקצתה לה ולבעלה, דניאל בטיטו, את שטח הנחלה, לרבות השטח שבמחלוקת. נטען עוד, כי בזמנו סוכם בין אביהם של התובעים לבין בטיטו קו הגבול שעובר בין המשקים ואף הוצבה בהסכמה גדר תייל אשר תחמה את גבולות המשקים. גדר זו, כך נטען, נהרסה על ידי פרץ לפני מספר שנים, ובמקומה נבנתה גדר בטון שלא כדין, ללא היתר וללא הסכמת בטיטו.
בטיטו אף הגישה כתב תביעה שכנגד במסגרתו היא טענה, בין היתר, כי פרץ הם אלה שהסיגו את גבול המשק שלה, הרסו את הגדר שהוצבה בגבול הנכון והקימו גדר בתוך המקרקעין שלהם, ניתקו שלא כדין את הלול שלה מקו החשמל והרסו את בית השימוש שלה שנבנה בחלקתה. על כן, עתרה בטיטו בכתב התביעה שכנגד למתן צו עשה המורה לפרץ להרוס את הגדר החדשה שנבנתה על ידם, לבנות מחדש את בית השימוש שהם הרסו, וכן לחבר את הלול לקו החשמל.
4. התביעה בת.א. 12625-01-09 הוגשה על ידי סימי בטיטו ובן זוגה דניאל בטיטו נגד שאול פרץ, מיכאל פרץ, ישראל פרץ וכן נגד חברת שאול פרץ ובניו בע"מ. בתביעה זו טענו בני הזוג בטיטו, כי הנתבעים הקימו בתחום המשקים שלהם מתחם תעשייתי הכולל בית אריזה ומיון ומערך קירור ללא היתר כדין ותוך חריגות בניה, בניגוד לתוכניות החלות על המקום. לטענתם, מערך המיון, האריזה והקירור שהקימו פרץ פוגע פגיעה של ממש באיכות חייהם, בין היתר בשל הרעש העז שנוצר מהפעילות התעשייתית והעסקית במקום ואשר מפריע להם הפרעה של ממש לעשות שימוש סביר במשק שלהם הסמוך למערך שמנהלים פרץ. זאת, בנוסף למפגעים הסביבתיים הנוספים, אשר נגרמים עקב הבניה הבלתי חוקית והפעלת המערך התעשייתי, כגון חסימת האוויר הנקי מהלול שלהם, חסימת הנוף ואור השמש ושפיכת המים שנעשה בהם שימוש לשטחים פתוחים, דבר אשר גורם למשיכת יתושים וזבובים לאזור שמיועד למגורים.
5. פרץ טענו מנגד, כי מדובר במערך אריזה, מיון וקירור אשר משרת את המשקים שלהם בלבד, כך שאין בסיס לטענה, כי מדובר במערך תעשייתי, אשר משרת משקים אחרים במושב או מחוצה לו. הם טענו עוד, כי הם קיבלו את כל ההיתרים הדרושים לצורך הפעלת המערך, או אמורים לקבל היתרים כאמור תוך זמן קצר, שכן הוועדה המקומית אישרה באופן עקרוני את בקשתם למתן היתר, וכל הדרישות וההשלמות שביקשה הוועדה כבר בוצעו, כך שטענת בטיטו להקמת מבנים שלא כדין היא טענה חסרת בסיס. נטען עוד, כי הפעילות במערך שהקימו לא גורמת לרעש, לא מפריעה בצורה כלשהי לבטיטו, וכי כל הבדיקות שבוצעו באשר למידת הרעש, הראו כי המפעל עומד בדרישות החוק והתקנות.
6. כדי להקל על הקורא, אדון להלן בתביעה שהגיש פרץ נגד בטיטו בת.א. 5454-08-07 בגין הסגת גבול ; לאחר מכן אדון בתביעה שכנגד שהגישה בטיטו באותו עניין ורק לאחר מכן אעבור לדון בתביעה ובטענות הצדדים בכל הקשור למערך הקירור, המיון והאריזה שהקימו פרץ במשק שלהם.
התביעה בת.א. 5454-08-07
7. ייאמר כבר כעת, כי טענות פרץ בכתב התביעה שבטיטו פלשו למשקים שלהם והסיגו את גבולם הן טענות חסרות בסיס, שאין בהן תיאור נכון של מערכת היחסים בין הצדדים ואת ההיסטוריה של המשקים. אין מחלוקת, כי במשך כל השנים החזיקו בטיטו במשק שהוקצה להם על ידי הסוכנות והאגודה בגבולות שנקבעו בזמנו, מבלי שהם סטו מגבולות אלה ומבלי שפלשו לשטחים של משקי פרץ כפי שאלה נקבעו בעת חלוקת המקרקעין בין חברי האגודה. חלוקה היסטורית זו בין המשקים לא נרשמה בשום מקום, המקרקעין לא היו מוסדרים, לא היתה פרצילציה שחילקה את המקרקעין למשקים ולחלקות שגבולותיהם ברורים ומשורטטים. הגבולות בין המשקים נקבעו בהתאם לסימון בשטח, וכל אחד מבעלי המשקים ידע היכן עובר הגבול בין המשקים.
לעניין זה העידו בני הזוג בטיטו ואף ציינו, כי הגבול בין המשק שלהם לבין המשקים של פרץ נקבע בהסכמה בינם לבין אביהם של התובעים. מכוח הסכמה זו אף הוצבה גדר שהפרידה בין המשקים בגבול ההיסטורי שנקבע עם הקצאת המשקים לתושבים. עדותם של בטיטו בעניין זה היתה מקובלת עלי, היא לא נסתרה ופרץ אף לא חלקו על כך.
אביהם של התובעים, מר שאול פרץ, אישר בחקירתו הנגדית את טענת בטיטו וציין, כי
"הגדר שחצתה בין 2 המשקים, לא השתנה מיקומה אף פעם". גם עד ההגנה מר אברהם ביטון אישר בעדותו לפני, כי הלול והסככה שנבנו בשטח המריבה הם של משפחת בטיטו מאז ומעולם. לעד זה אין כל אינטרס בתוצאות ההליך בתיק זה, ואין כל סיבה שלא לקבל את עדותו כנכונה. עולה, אם כן, כי טענת פרץ שהלול נבנה על ידי סבם וכי הוא שימש אותם במשך שנים היא טענת סרק שהועלתה אך במטרה לסייע להם בתביעת הפינוי שהגישו נגד בטיטו.
8. המחלוקת בעניין הגבול בין המשקים התגלעה בשנים האחרונות, סמוך לפני הגשת התביעה, ועת ביקשו פרץ לקבל היתר בניה להקמת מערך אריזה, קירור ומיון. התברר כי בהתאם לתוכניות החלות על המקום, קו הגבול בין המשק של בטיטו למשק של פרץ הוזז מזרחה מספר מטרים ובדרך זו סופח שטח המריבה שהיה חלק ממשק בטיטו למשק של פרץ. בשטח זה קיים מזה עשרות שנים לול ששימש את בטיטו, חלק מסככה שבנתה בטיטו שנים לפני כן, וכן עובר דרכו קו חשמל אשר מחבר את הלול של בטיטו לחשמל מביתם של בטיטו. עולה, אם כן, כי התיאור של פרץ בכתב התביעה שכביכול בטיטו פלשו למשקים שלהם והסיגו את גבולם הוא תיאור לא נכון, מטעה ואינו עומד במבחן המציאות.
9. השאלה היא - האם יש בכוחם של השינויים התכנוניים שנעשו לאחר הקצאת המשקים לבטיטו ולפרץ, כדי להשפיע על זכויותיהם של הצדדים במשקים והאם יש בהם כדי להפקיע מבטיטו את הזכויות בשטח המריבה מקום ששטח זה הוקצה להם בעבר כדת וכדין על ידי האגודה והסוכנות היהודית. לצורך הכרעה בסוגיה זו יש לבחון את מעמדם של הצדדים במקרקעין ומכוח מה הם מחזיקים במשקים. כמו כן, יהא צורך לבחון את התוכניות החלות על המקום, את השינויים שבוצעו באותן תוכניות, את המטרות של אותן תוכניות ואת השתלבותן של התוכניות במערך ההסכמי שמכוחו מחזיקים הצדדים במשקים.
10. על מושב אביבים חלות שלוש תוכניות אשר רלבנטיות לענייננו והן תוכנית מפורטת ג/3115 ותוכנית מפורטת ג/6416, אשר מהווה שינוי לתוכנית מפורטת ג/3115, וכן תוכנית ג/12439 שלא שינתה דבר מבחינת גבולות המשקים. תוכנית ג/3115 פורסמה למתן תוקף ביום 5.2.1981 ובהתאם לתוכנית זו, שטח המריבה נכלל במשק של משפחת בטיטו. תוכנית זו, אם כן, לא שינתה דבר באשר למיקום הגבולות בין המשקים, והגבולות שנקבעו בה שיקפו את החלוקה ההיסטורית בין המשקים שנקבעה עם הקצאתם לחברי האגודה.
תוכנית מפורטת ג/6416 פורסמה למתן תוקף בשנת 1994 ומהווה, כאמור, שינוי לתוכנית ג/3115. בתוכנית זו שונו גבולות הנחלות באופן שקו הגבול של משק משפחת פרץ הוזז מזרחה מספר מטרים ובאופן שכזה סופח שטח המריבה למשק של פרץ מקום שעד אז הוא היווה חלק ממשק בטיטו. מאז ועד היום לא חל שינוי תכנוני בגבולות המשקים ובהתאם לתוכניות החלות על המקום, שטח המריבה, מבחינה תכנונית, מהווה חלק ממשק פרץ.
11. בטיטו טענו, כי השינוי שנעשה בתוכנית ג/6416 היה תכנוני בלבד, מבלי שהיתה כוונה מטעם הסוכנות, המינהל, האגודה או מטעם הוועדה המקומית לשנות מצב החזקה בפועל ובזכויות הצדדים במקרקעין. בטיטו הפנו בסיכומיהם למטרות התוכנית, שם צויין כי מטרותיה הן תיחום שטח המושב, קביעת אזורים ועתודות קרקע לשמושים שונים בתחום התוכנית, קביעת הנחיות לפיתוח התשתית בנוגע לביוב, ניקוז מים וחשמל וכן התווית רשת דרכים למיניהן וסיווגן. כפי שעולה ממטרות התוכנית, לא היה בכוונת התוכנית לשנות גבולות בין המשקים וכל מטרתה היתה תכנונית, ללא כל כוונה לפגוע בזכויות בעלי המשקים. לטענתם, לא ניתן לפגוע בגבולות המשקים מקום שהדבר לא הוגדר מראש במטרות התוכנית.
12. פרץ טענו מנגד, כי תוכנית ג/6416 שמכוחה שונו הגבולות של המשקים אושרה על ידי ועד האגודה ומנהל מקרקעי ישראל, שכן ועד האגודה והמינהל חתמו על תוכניות הבניה שהגישו פרץ לוועדה המקומית לצורך הנפקת היתר בניה, ושהתבססו על התוכנית ג/6416. הם טענו עוד, כי בהתאם להסכם המשולב שמכוחו הוקצו המגרשים לחברי האגודה, כל שינוי בגבולות עקב כניסת תוכניות תב"ע לתוקף, גורר אחריו שינוי בגבולות המגרשים בפועל. בעניין זה מסתמכים פרץ על פסק הדין שניתן על ידי בת"א (נצרת) 5214/07
שוורץ נ' בקרמן, שם נדונה תביעה לסילוק יד המבוססת על טענות דומות לטענות שמעלים פרץ בתביעתם דנן.
13. לטעמי, הדין עם בטיטו. המקרקעין בהם מחזיקים הצדדים הם בבעלות מדינת ישראל, רשות הפיתוח וקרן קיימת לישראל ומנוהלים על ידי מינהל מקרקעי ישראל, אשר מסר את השימוש בהם לאגודה בהתאם להסכם משולש שנחתם בין האגודה, המינהל והסוכנות. לתיק בית המשפט הוגש אותו הסכם משולש, אשר נחתם ביום 9.2.00 ומתייחס לתקופה של שלוש שנים מתאריך 1.10.99 ועד 30.9.02.