ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
53839-08
22/04/2012
|
בפני השופט:
תמר אברהמי
|
| - נגד - |
התובע:
1. יוסף שטייניג
2. פרידה שטייניג
עו"ד עודד שמעון
|
הנתבע:
מינהל מקרקעי ישראל
עו"ד דודי קמחי
|
| פסק-דין |
לפני תביעה להשבת "דמי הסכמה" אשר שולמו למינהל מקרקעי ישראל (לפי הטענה - ביתר) בענין העברת זכויות בנחלה במושב.
כללי
1. התובעים היו חוכרים של נחלה (מס' 44) במושב נטעים (להלן: "
הנחלה").
2. התובעים רכשו את זכויות החכירה בנחלה בהסכם מיום 19.3.1978 (נספח ב' לתצהיר התובע). התמורה החוזית היתה 900,000 ל"י. ערכו של סכום זה נכון למועד בו מכרו התובעים את הזכויות (ר' להלן) הינו 775,923 ש"ח (להלן גם: "
התמורה הקודמת").
3. זכויות החכירה בנחלה נסמכות על הארכה של חוזה חכירה מקורי מיום 16.6.1935 שנחתם בין קרן קיימת לישראל לבין ה"ה וולפנזון (נספח ח' לכתב התביעה). הסכם הארכה נחתם בין מינהל מקרקעי ישראל לתובעים ביום 22.10.06 (נספח ט' לכתב התביעה).
4. עת רכשו התובעים את זכויות החכירה בנחלה, היו בה בית מגורים ישן בן קומה אחת, לולים ריקים, צנרת, מחסן, אורווה לחמור, וציוד כיוצ"ב.
5. בראשית שנות ה- 80 פורקו הלולים ומערכת ההשקייה. גם בית המגורים פורק ברובו (אך לא כולו) והתובעים בנו בית בן 2 קומות וכן הקימו בנחלה חממה, מערכת השקייה חדשה, שתלו דשא וביצעו פיתוח נוסף.
6. ביום 29.1.07 מכרו התובעים את הזכויות בנחלה תמורת סך שקלי השווה ל- 876,000$ (נספח ד' לתצהיר התובע) - סך של 3,723,876 ש"ח (להלן גם: "
התמורה של שנת 2007").
7. כתנאי להעברת הזכויות, נדרשו התובעים על ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "
המינהל") לשלם דמי הסכמה בסך 1,020,452 ש"ח (נספח ה' לתצהיר התובע).
8. במסגרת חישוב רכיבי דמי ההסכמה, הפחית המינהל מסכום התמורה של שנת 2007 (היינו - הסכום שקיבלו התובעים בגין מכירת הנחלה) את שווי ההשקעות במבנים ובשטחים החקלאיים (לפי חוו"ד שמאי מטעם המינהל ולפי טבלאות של המינהל). בסך הכל הופחת סך של 919,350 ש"ח, סכום המכונה - "המחיר היסודי" (ר' בענין זה עוד להלן). מההפרש שהתקבל נגזר שליש, ואליו צורף סכום של 2% מ"מחיר יסודי מזערי" (ר' להלן).
9. התובעים שילמו את דמי ההסכמה תחת מחאה, והגישו את התביעה.
ההליך (תמצית
)
10. במסגרת כתב התביעה כפי שהוגש מלכתחילה, טענו התובעים כי לא היו מחוייבים כלל בתשלום דמי הסכמה ולחילופין העלו טענות לגבי הדרך בה חישב המינהל את דמי ההסכמה, כאשר לשיטתם נגבה מהם תשלום עודף.
11. בהמשך ההליך ויתרו התובעים על הטענה והבקשה בענין עצם זכאותו של המינהל לגבות דמי הסכמה. כתב התביעה תוקן בהתאמה (החלטת 18.7.09), ונותרה על כנה הטענה בענין תשלום ביתר, אשר מועלית במסגרת תביעה כספית על סך 331,648 ש"ח. לשיטת התובעים, היה על המינהל, במסגרת חישוב דמי ההסכמה, להפחית משווי המכירה לא רק את שווי ההשקעות שבוצעו על ידם בנחלה, אלא גם את התמורה הקודמת.
12. המינהל מצידו טוען כי חישוב דמי ההסכמה ששילמו התובעים נעשה כדבעי. לשיטת המינהל, התובעים שוגים בדרך בה הם קוראים את החלטה 534 של מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "
החלטה 534" או "
ההחלטה") אשר על בסיסה חושבו דמי ההסכמה, וככל שהם תוקפים את ההחלטה לגופה, הרי שזו נמצאת במתחם הסבירות ואין עילה להתערב בה.
13. פרק ההוכחות כלל את עדותם של התובע ושל נציגת המינהל (גב' גלעד).
14. ההליך הושהה לזמן מה נוכח עתירות שהיו תלויות ועומדות בבית המשפט העליון (והדיון בהן אוחד) בעניינה של החלטה 534. לאחר שמיעת הראיות ביקש המינהל את המשך עיכוב ההליך נוכח אותן עתירות. קודם להכרעה בבקשה לעיכוב הדיון, ניתן פסק הדין בבית המשפט העליון והצדדים נפנו להגשת סיכומי הטענות.
המחלוקת בין הצדדים
15. התובעים טוענים, כנזכר, כי היה על המינהל, במסגרת חישוב דמי ההסכמה, להפחית משווי המכירה את התמורה הקודמת (היינו - את הסכום ששולם על ידם בעת רכישת הנחלה), ולא רק את שווי ההשקעות שבוצעו על ידם בנחלה.