דיון בבקשה לדחייה על הסף, מחמת העדר סמכות עניינית.
בתביעה זו, אשר הוגשה ע"י המשיב, ללא ייצוג משפטי, עותר המשיב (התובע) לחיוב המבקשת לשלם לו פיצויים בסך של 30 מיליון ש"ח. המשיב טוען, כי המבקשת לא קיימה את ההסכם הבינלאומי הנקרא WIEDERGUTMACHUNGSABKOMMEN von 10.9.1952, בהתייחס לפיצויים המגיעים לקרבנות רדיפת הנאצים, שהמבקש הינו אחד מהם וכי עליה לשלם לו את סכום התביעה, המהווה פיצוי המגיע לו בגין רדיפתו ע"י הנאצים וכן בגין השפלתו על ידי המדינה.
למעשה, מלין המבקש, בתביעתו, על פסק הדין שניתן ביום 02/04/2012, על ידי ועדת ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957, בראשות כבוד השופט אהרון שדה בתיק ו"ע 39303-08-11 (להלן: "
פסק הוועדה") ועל פסק הדין שניתן ע"י כבוד השופטת שטמר ביום 23.9.12 בתיק ו"ע 11707-05-12, בערעור על פסק הוועדה (להלן: "
פסה"ד שבערעור").
כן מלין המבקש על כך, שלא הוברר אם השופטים שדנו בעניינו דוברים גרמנית. לטענתו, האינטרפרטציה של ההסכם הנ"ל, בעברית, איננה נכונה וידיעת גרמנית הינה תנאי חיוני לקיום דיון נכון בטענותיו, המתייחסות גם להסכם נוסף ולמסמכים נוספים, הכתובים בשפה הגרמנית. עוד טוען הוא, כי ממשלות ישראל דואגות לניתוק תרבותי של יהודי גרמניה מהתרבות הגרמנית וכי הדיונים בביהמ"ש משפילים אותו, בשל כך שהשופטים יושבים "על רמפה", בניגוד לשופטים בגרמניה, היושבים במפלס אחד עם התובע.
ביום 19.9.12 הוסיף המשיב טיעונים לתביעתו, לפיו הוא מבקש לברר להיכן הלכו ואיפה הופקדו כספי וסחורות חוב ה- WIEDERGUTMACHUNGSABKOMMEN, שנועדו למי שהיה כלוא במחנה ריכוז ונותר בחיים, כמה שולם סך הכל, כמה הועבר לניצולים וכן מבקש הוא תשובות לשאלות נוספות.
צודקת המדינה בטענה, כי אין לבימ"ש זה סמכות עניינית לדון בתביעה.
המשיב לא פירט בתביעתו את השתלשלות ההליכים שנוהלו על ידו עד כה אולם, כפי שעולה מפסק הדין בערעור, הגיש המשיב, תחילה, בקשה לפיצויים לרשות המוסמכת. בקשתו נדחתה בשל שני טעמים עיקריים. האחד - המשיב, כנתין הולנדי, איננו זכאי לתגמול או פיצויים מגרמניה. השני - המשיב עלה לארץ בשנת 1970 ולכן אינו ממלא אחר תנאי סעיף 3(1) לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: "
חוק נכי הנאצים"), המציב (בין היתר), דרישה של עליה לארץ לפני יום 1.10.1953, כתנאי לזכאות לקבלת פיצויים בארץ.
המשיב הגיש ערר על החלטת הרשות המוסמכת (ערר אשר הועבר לוועדת הערר ע"י הרכב אחר של בימ"ש זה). וועדת הערר דחתה את הערר, ללא ששמעה טיעונים לגופו של ענין וזאת - מאחר שהמשיב, בהתנהלותו, לא איפשר שמיעת טיעונים.
חרף זאת, התקבל ערעור המבקש על החלטת הוועדה מבחינה זו, שהדיון הוחזר (בפסה"ד שבערעור), לוועדת הערר על מנת שתשמע טיעונים לגופו של ענין.
במקביל לדיון החוזר בוועדה, אשר טרם הסתיים, הגיש המשיב תביעה זו.
בימ"ש זה, אינו מוסמך, עניינית, לדון בפרשנות המדינה להסכמים הבינלאומיים הנוגעים לקרבנות הנאצים, או באופן בו קויימו, או לא קויימו (על פי הנטען), ההסכמים הרלבנטיים.
סמכותם של בתי המשפט בישראל מוקנית להם על פי דין. הדין המסדיר, בישראל, את תשלום הפיצויים לקרבנות הנאצים הוא חוק נכי הנאצים, על פיו הוקמה הרשות המוסמכת לטיפול בתביעות קרבנות הנאצים ונקבעו דרכי ההשגה על החלטותיה.
חוק נכי הנאצים קובע מנגנון של הגשת תביעות, ערר לוועדת הערר, ערעור על החלטותיה לביהמ"ש המחוזי ואף ערעור, ברשות, לביהמ"ש העליון.
הלכה היא, כי מקום בו נקבע בחוק מסלול של הגשת תביעות והשגות עליהן, לא ניתן להגיש תביעות בדרך אחרת. משמונתה הרשות המוסמכת, כאחראית על ביצוע חוק נכי הנאצים (הוא החוק המאפשר הגשת תביעה בישראל לפיצוי קרבנות הנאצים), משיוחדו לה הסמכויות לדון בתביעות מסוג זה ומשנקבעו הליכי ערר וערעור, לא ניתן לפנות לבימ"ש זה בתביעה ישירה ולא ניתן לעקוף את דרכי ההשגה והערעור בדרכים אחרות מאלה שנקבעו בחוק. ראו: ה"פ (מחוזי תל-אביב) 223/05
לביא נגד הרשות המוסמכת (8.12.2005); בג"צ 1359/08
קורנסקו נגד הרשות המוסמכת (22.5.2008).
לפיכך, אני מורה על מחיקת התובענה על הסף.
על אף שהמבקשת טענה, בתגובתה, כי יש לדחות את כל הבקשות שהגיש המבקש במסגרת תובענה זו, הרי בנסיבות המיוחדות של הענין, אני פוטרת את המבקש מתשלום אגרה בהליך זה.
פסק דין זה ניתן על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.
ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ג, 04 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.