רקע
1. התובע, עורך דין יורם צח (להלן:
"צח"), ייצג במשך שנים רבות את חברת אבידור נכסים בע"מ (להלן:
"אבידור"), אשר עסקה בייזום ובניה של מרכז מסחרי מפואר ברחוב קיבוץ גלויות 34, תל אביב, הנקרא בית עמיאל (להלן:
"בית עמיאל"). אבידור פנתה לבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, שם התנהל חשבונה (להלן:
"הבנק") לצורך קבלת מימון לבניית בית עמיאל. הבנק נעתר לבקשתה כנגד שעבוד לטובתו על כל זכויותיה.
2. ביום 12.7.1994 מכרה אבידור לחברת ג.ג. גלשן בע"מ (להלן:
"גלשן"), אף היא לקוחה של הבנק, משרדים בקומה החמישית בבית עמיאל (להלן:
"המשרדים"). גלשן קיבלה מימון מהבנק לרכישת המשרדים ומנגד היתה אמורה לשעבדם לטובת הבנק. שעבוד לטובת הבנק במשרדים לא נרשם.
3. באוגוסט 2002 נודע לבנק כי גלשן עומדת להתקשר בהסכם עם קיבוץ מענית למכירת זכויותיה במשרדים. היות ובאותה עת חובה של גלשן לבנק עמד על 1.7 מיליון ש"ח, פנה הבנק לנתבע, עו"ד יונתן סונדרס (להלן:
"סונדרס") על מנת שיגיש תביעה מטעמו נגד גלשן. סונדרס הגיש את התביעה ובמסגרתה אף ביקש להטיל עיקולים זמניים על זכויותיה של גלשן במשרדים. צו העיקול הומצא לב"כ גלשן, עו"ד ברנהולץ (להלן:
"ברנהולץ"), לצח ולקיבוץ מענית.
4. עם קבלת צו העיקול פנה ברנהולץ לסונדרס בבקשה שישהה את ההליכים כנגד גלשן על מנת לאפשר השלמת העסקה עם קיבוץ מענית. סונדרס היתנה את הסכמתו ברישום שעבוד ספציפי לטובת הבנק על זכויותיה של גלשן במשרדים וכן ברישום הערת אזהרה לטובת הבנק בלשכת רישום המקרקעין. ביום 10.12.2022 נרשם השעבוד ולאחר שצח נתן את הסכמתו בשם אבידור, הבעלים של המשרדים בבית עמיאל, נרשמה ביום 15.4.2003 הערת אזהרה (נספחים 2 ו-3 לתצהיר סונדרס).
5. בין גלשן לקיבוץ מענית הוחלפו מספר טיוטות (נספחים 3, 4 לתצהיר סונדרס) אך בסופו של דבר, העסקה לא יצאה אל הפועל (נספח 5). בשלב זה פנה הבנק לסונדרס על מנת שיפעל למינויו ככונס נכסים של המשרדים, למימוש השעבוד ומכירת הזכויות במשרדים לקונה אחר. סונדרס פעל כדרישת הבנק וביום 9.12.2003 מונה לכונס הנכסים על המשרדים בגין חובה של גלשן לבנק (נספח 6). סונדרס הודיע על מינויו, בין היתר, לצח.
6. בעקבות פרסום בעיתונות ביום 16.1.2004, נמצאה תעוז נכסים (1970) בע"מ (להלן:
"תעוז") כרוכש ראוי. הוסכם כי תעוז תרכוש את המשרדים בסכום של 370,000 דולר בצירוף מע"מ (להלן:
"התמורה") ולאחר פגישה שנערכה בבנק, בה נכחו מטעם הבנק סונדרס, עמי דורון ז"ל, אשר טיפל בענייניה של אבידור בבנק, מנהלת מחלקת הגביה של הבנק ומנהל אבידור, עמי עמיאל (להלן:
"עמיאל"), הוסכם כי מתוך התמורה שיקבל הבנק, יזוכה חשבונה של אבידור בסכום של 40,000 דולר. ברוח הסכמה זו הוחלפו מספר טיוטות ובסופו של דבר נחתם הסכם. יודגש, שצח לא היה שותף לפגישה בבנק, לא היה מעורב בהחלפת הטיוטות ובחתימת ההסכם, שכן בשלב זה, הפסיק לייצג את אבידור, ועו"ד אלעד כהן (להלן:
"כהן") מונה תחתיו (נספחים 18 - 11, 20, 21).
7. לאחר חתימת הצדדים על ההסכם, פעל סונדרס לאישורו בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 11.10.2004 אישר ראש ההוצאה לפועל את העסקה למכירת המשרדים לתעוז (נספחים 22, 23).
8. ביום 22.2.2005 קיבל סונדרס מכתב מצח בדבר חילוקי דעות שהתגלעו בינו לבין אבידור, ורצונו להבטיח את שכר טרחתו מתוך הסכום שגלשן חייבת לאבידור (נספח י"א לכתב התביעה). על כך השיב לו סונדרס כי ככל שידוע לו, אין הוא מייצג עוד את אבידור ועל כן אין ביכולתו למסור לו כל מידע בענין זה. בעקבות תשובתו של סונדרס, פנה צח לראש ההוצאה לפועל בבקשה לעיין במסמכים מתוך תיק ההוצאה לפועל ולאחר תגובת סונדרס, דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשתו. אף בקשת צח לעיון חוזר, נדחתה ע"י ראש ההוצאה לפועל (נספח י"ד לכתב התביעה, נספחים 24, 25, 27 לתצהיר סונדרס).
9. צח הגיש תביעה כנגד אבידור לקוחו אשר לא שילמה את שכר טרחתו ונגד סונדרס, בעילה של רשלנות והפרת חובה חקוקה, בכך שהתרשל כלפיו כאשר לא דאג להבטחת שכר טרחתו, כאשר בוצעה העסקה בין גלשן לתעוז. ביום 3.6.2010 לבקשתו של צח, ניתן פסק דין הדוחה את התביעה כלפי לקוחו אבידור ונותרה התביעה שלפני כנגד סונדרס.
דיון - חובת זהירות מושגית בין צח לסונדרס
10. עילת התביעה כלפי סונדרס היא רשלנות ועל כן השאלה היא, האם צח הוכיח את חובתו המושגית והקונקרטית של סונדרס כלפיו, את הפרתה של החובה ואת הקשר הסיבתי שבינה לבין הנזק הנטען.
11. חובת הזהירות של עורך-דין כלפי לקוחו היא מסוג חובת הזהירות של נותני השירות. הבסיס העיקרי של החובה הינו חוזי, שכן בין עורך הדין ללקוח קיים הסכם לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שירותים משפטיים בתמורה לשכר טרחתו. לעיתים הסכמת הצדדים מועלית על הכתב ולעיתים מוצאת ביטוי בעל פה. בכל מקרה, תנאי מכללא הוא, כי נדרשת מעורך הדין מידה של מיומנות ומקצועיות בבואו לייצג את עניינו של הלקוח. את אמות המידה הראויות והקריטריונים הנדרשים לייצור סטנדרט מיומנות וזהירות, ניתן לשאוב משני מקורות עיקריים: האחד - הדין, כפי שהתגבש בהלכה בהקשר לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב כלפיו, ושנית - ככל שהדברים אמורים בעורך דין - מהדין הספציפי הקובע את נורמות ההתנהגות הראויות לעורך דין בתור שכזה, והכוונה היא לכללים המוצאים את ביטויים בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 ובתקנות שהותקנו מכוחו.
12. הפסיקה גם הכירה בקיומה של חובת זהירות מושגית של עורך דין כלפי מי שאינו לקוחו ואף כלפי הצד שכנגד, כאשר נקבע כי היקף החובה משתנה ממקרה למקרה על פי נסיבותיו (ע"א 2625/02
סילביו נחום נ' דורנבאום, נח (3) 385; ע"א 915/91
מדינת ישראל נ' לוי מח(3) 45; ע"א 1170/91
אפרים בכור נ' יצחק יחיאל מח(3)6; ע"א 2725/91
היינוביץ נ' ישי גלעדי מח(3) 92).
חובת זהירות קונקרטית והפרתה
13. חובת הזהירות הקונקרטית תיבחן באספקלריה של טיב ההתחייבות שנטל על עצמו סונדרס כלפי צח. אין מחלוקת שסונדרס פעל מטעם הבנק לצורך גביית חובה של גלשן אצלו וכפועל יוצא מכך, היתה לו חובת נאמנות, מיומנות ומקצועיות כלפי הבנק. אין גם חולק שענייניה של אבידור בבנק לא טופלו ע"י סונדרס, אלא ע"י עו"ד עמי דורון ז"ל, וכי ברנהולץ מונה מטעם גלשן לטפל באינטרסים שלה. הצדדים היו קשורים ביניהם היות וגלשן ואבידור, לקוחות הבנק, נותרו חייבים לו כספים ועל כן היה להם ולבנק אינטרס משותף להקטין את האובליגו שלהם. אקדים את המאוחר ואומר שלסונדרס לא היה עניין בקשרים ובנושא שכר הטרחה שבין צח לאבידור ובוודאי שלא נטל על עצמו כל התחייבות לטפל ביחסים שאינם מעניינו.
14. סונדרס אישר ששוחח טלפונית מפעם לפעם עם צח, ואף הודה שיתכן וצח העלה בפניו את קשייו בנושא גביית שכר טרחתו מאבידור. בספטמבר 2002 עדכן סונדרס את צח לגבי האפשרות שגלשן תתקשר בהסכם עם קיבוץ מענית. לצח היה עניין שהעסקה תצא אל הפועל, שכן באותה עת חובה של גלשן לבנק עמד על 1.7 מיליון ש"ח, בעוד ששווי עסקת המכר עם קיבוץ מענית עמד על חצי מיליון דולר. ההנחה היתה שהכספים שתקבל גלשן יועברו לבנק והיתרה תאפשר הסדר חובה של גלשן לאבידור. ברי שאין בשיחת טלפון זו כדי להטיל חובה כלשהי על סונדרס לדאוג להבטחת שכר טרחתו של צח מאבידור.
15. צח לא חלק על העובדה שאבידור היתה חייבת כספים לבנק ולצורך הבטחת חובה, הוטל שעבוד על המשרדים. ההנחה היתה שהכספים אשר יגיעו לאבידור ממכירת המשרדים, יקטינו את חובה בבנק באופן שכל סכום שהיה משתלם לאבידור מתוך עסקת גלשן, יגיעו לבנק ולא לאבידור או לצח. צח טען "בחצי פה" כאילו קיבל הבטחה מהבנק שידאג ראשית להבטיח את שכר טרחתו במופרד ובמובחן מהכספים שהיו מגיעים לאבידור. טענה זו לא הוכחה וסותרת את ההיגיון. לצח, אפוא, היה אינטרס ממשי לקידום העסקה עם קיבוץ מענית, כעדות סונדרס ועל כן גם שיתף פעולה ונתן הסכמת אבידור לרישום הערת אזהרה, כפי שהתבקש. סונדרס לא טיפל ברישום. על פי עדותו, ברנהולץ הודיע לו שהגיע להסכמה עם צח (נספחים 2 ו-3 לתצהיר סונדרס) וכדי להוציא את ההסכמה מן הכח אל הפועל, פנה סונדרס לעמי דורון ז"ל, שכאמור טיפל בחובה של אבידור לבנק, אשר הבטיח שאבידור תסכים לרישום הערת אזהרה ותחתום על כל מסמך שיידרש לצורך כך (סעיף 17 לתצהיר סונדרס).
16. סונדרס חזר והדגיש במהלך עדותו שכאשר עסקת מענית ירדה מהפרק והסתבר שהתמורה הצפויה ממכירת הנכס תהא נמוכה משמעותית מהתמורה לה ציפו מעסקת מענית, שאלת חובה של אבידור, לרבות חלקה מהתמורה שתתקבל מעסקת גלשן, נדונו בבנק. בענין זה טיפל עמי דורון ז"ל, שכן הדבר לא היה מעניינו ולא לשם כך הבנק שכר את שירותיו (עמ' 16 ש' 15-23, עמ' 17 ש' 5-9).