1. תובענה למתן סעד הצהרתי, לפיו זכותם של התובעים במקרקעין הידועים כחלקה 488 גוש 30762 (גוש ישן 6), המכונים "כרום בטיח'ה" והמצויים באיזור אל טור בירושלים (להלן - "
הקרקע") עדיפה על זכותו של הנתבע וכי אין לנתבע כל זכות קניינית בקרקע.
2. עמדת התובעים, בתמצית, היא כדלהלן: ביום 30.4.97 רכשו התובעים את הזכויות בקרקע מגב' מאג'דה אלחטיב (להלן - "
מאג'דה"). במסגרת עיסקה זו חתמה מאג'דה בפני הנוטריון ששון רחמים על יפוי כוח לטובת התובעים (נספח א' לתצהיר התובע מס' 1), שעל פיו היא מייפה את כוחו של התובע מס' 1 לפעול בשמה בכל הקשור לקרקע לצורך השלמת עסקת המכר בינה לבין התובעים.
בגדר עיסקת המכר הנ"ל, הציגה מאג'דה בפני התובעים שני מסמכים להוכחת זכויותיה בקרקע: יפוי כוח בלתי חוזר שנעשה לטובת מאג'דה ושנחתם על ידי הגב' חלווה חסן מסלם (להלן - "
חלווה") לפני הנוטריון יעקב בליליוס ביום 19.6.94 (נספח ב' לתצהיר התובע מס' 1) והסכם המכר שעל פיו נמכרה הקרקע ביום 18.2.75 לחלווה, כאשר המוכר על פי ההסכם הנ"ל, הוא פאהד אבו סביטאן (להלן - "
המנוח"). הסכם המכר צורף כנספח ג' לתצהיר התובע מס' 1 ויכונה להלן "
הסכם המכר".
שני המסמכים הנ"ל צורפו ליפוי הכוח עליו חתמה מאג'דה לטובת התובעים ואסופת המסמכים האמורה, כשהם קשורים יחד בסרט, כקבוע בתקנה 19 לתקנות הנוטריונים, תשל"ו - 1977, הוגשה כמוצג ת/1.
לטענת הנתבעים, הם שילמו למאג'דה את מלוא התמורה עבור רכישת הקרקע ומתוקף העיסקה האמורה הם בעלי הזכויות בה. על פי הנטען, כאשר התחילו התובעים לבצע עבודות בקרקע, הופיע הנתבע וטען כי הוא בעל הזכויות בקרקע מכוח הסכם בינו לבין מאג'דה אשר ביום 19.12.97 חתמה לטובתו על יפוי כוח.
3. תמצית עמדתו של הנתבע היא כדלהלן: העיסקה בין התובעים לבין מאג'דה בוטלה ביום 7.12.97, כמפורט במסמך שכותרתו "הסכם ביטול מכירה", עליו חתום התובע מס' 1, שהעתק שלו צורף לתצהיר הנתבע כנספח יא' (להלן - "
מסמך הביטול"). הנתבע, אשר שמע ממאג'דה על העיסקה הקודמת שהיתה בינה לבין התובעים, ציין, כי מאג'דה מסרה לו שההסכם בינה לבין התובעים בוטל. הנתבע מוסיף וטוען, כי ביום 19.12.97 נקשר הסכם למכירת הקרקע בין מאג'דה לבין הנתבע (ואדם נוסף, איברהים עותמאן רדואן אבו סנינה). ההסכם האמור צורף לתצהיר הנתבע כנספח ב'.
ואולם, על אף שהנתבע חתם על ההסכם הנ"ל, ואף שילם למאג'דה את תמורת הקרקע (חלק במזומן וחלק בדרך של העברת הזכויות בחלקת קרקע המצוייה ברמאללה), הוא לא שוכנע כי למאג'דה אכן זכויות טובות בקרקע והיו לו ספקות בעניין זה. ספקותיו של הנתבע נבעו, בין היתר, מן העובדה, שהחתימות על הסכם המכר (הוא ההסכם שבין המנוח לבין חלווה, נספח ג' לתצהיר התובע מס' 1), לא אושרו באישור נוטריוני ולא הייתה מצוייה הוכחה טובה לכך שהסכם המכר אכן נחתם על ידי מי שלכאורה חתומים עליו. הנתבע אף ציין כי הוצג לו אך העתקו של ההסכם ולא המקור.
לנוכח האמור לעיל, התחייב בעלה של מאג'דה, פריד מנאסרה (להלן - "
מנאסרה"), אשר היה פעיל ביותר בכל הנוגע לעיסקאות המקרקעין שביצעה מאג'דה, להחזיר לנתבע את התמורה ששולמה בגין הקרקע אם לא יעלה בידו להמציא לנתבע מסמכים אשר יניחו את דעתו בדבר זכויותיה של מאג'דה בקרקע. ההסכמות הנ"ל שבין הנתבע לבין מנאסרה הועלו על הכתב והם כלולים בנספח ה' לתצהיר הנתבע.
משלא הועברו לעיון הנתבע המסמכים האמורים, פנה הנתבע למנוח, הוא זה שלכאורה, על פי הסכם המכר, מכר את זכויותיו בקרקע לחלווה (אשר בהמשך העבירה את זכויותיה למאג'דה). לטענת הנתבע, המנוח הכחיש באוזניו כי מכר את זכויותיו לחלווה, והנתבע ניהל עימו משא ומתן לרכישת הקרקע. המנוח נפטר ביום 10.1.99 ולאחר פטירתו נשא ונתן הנתבע עם יורשיו. בסופו של דבר חתמו יורשי המנוח על יפוי כוח לטובת הנתבע, (נספח ז' לתצהיר הנתבע, יפוי כוח מיום 1.4.99).
נמצא, כי הנתבע התקשר בשתי עיסקאות לרכישת הקרקע - הראשונה עם מאג'דה ולאחר מכן עם יורשי המנוח. לטענת הנתבע, זכויותיו בקרקע עדיפות על פני אלו של התובעים, בין מהטעם שלא עלה בידי התובעים להוכיח כי למאג'דה, ממנה התיימרו לרכוש זכויות בקרקע, היו זכויות בעלות בקרקע ובין מהטעם שההסכם בין מאג'דה לבין התובעים בוטל.
4. בתשובה לטענת הנתבע בעניין ביטול ההסכם בין התובעים לבין מאג'דה, טוענים התובעים, לראשונה בסיכומיהם, כי תוקפו של מסמך הביטול עליו חתום התובע מס' 1 היה מותנה בהשבת התמורה ששולמה למאג'דה, דבר שלא נעשה, ולפיכך ביטולה של העיסקה ביניהם לבין מאג'דה לא התממש בפועל. לטענת התובעים, הנתבע רכש את הקרקע ביודעו כי הזכויות בה הועברו קודם לכן לתובעים ומכיוון שהעיסקה שבין מאג'דה לבין הנתבע מאוחרת לזו שבין מאג'דה והתובעים, זכותם של התובעים עדיפה.
יצויין, כי אין מחלוקת בין בעלי הדין שהמנוח אכן היה בעל זכויות בקרקע. הצדדים חלוקים בשאלה האם הוכח שהמנוח העביר זכויותיו לחלווה אם לאו.
5. קודם לבירורה של התובענה לגופה התנהלו מספר הליכים בין הצדדים, כדלהלן:
משהתגלעה המחלוקת בין התובעים לבין הנתבע, כשכל אחד מהצדדים טען לזכויות בקרקע, ונראה אף כי העניינים גלשו לאלימות, הוסכם על פנייה לבוררות. פסק בורר שניתן ביום 15.6.02, ושעל פיו הועדפו זכויות התובעים, בוטל בבית משפט זה ביום 13.3.03 בפסק דינו של כבוד השופט ענבר (ה"פ 1225/02
סעאדה נ'
אבו נגמה ואח', פורסם ב"דינים"). משבוטל פסק הבוררות הוגשה התובענה דנן.
עם הגשת התביעה, ביקשו התובעים שיינתן צו מניעה זמני כנגד הנתבע. בקשה זו (בש"א 1136/03) נדחתה ביום 5.2.04 על ידי כבוד השופט י' עדיאל מכיוון שהתובעים לא גילו בבקשתם את דבר קיומו של מסמך הביטול ומכיוון שלכאורה מסמך הביטול עומד בתוקפו והתובעים לא טענו כלפיו כל טענה, למעט בנוגע להוספתו שלא כדין של משפט מסויים במסמך הביטול, משפט הכולל אישור של התובע מספר 1 על קבלת החזר סך של 5,000 דולר.
6. לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להידחות, שכן לא עלה בידי התובעים להוכיח כי בידי מאג'דה היו זכויות בקרקע אותן הייתה יכולה להעביר לתובעים. מעבר לכך, גם בהנחה שלמאג'דה אכן היו זכויות בקרקע, נותרו סימני שאלה של ממש באשר לתוקפה של העיסקה בינה לבין התובעים ולא ניתן לקבוע כי עיסקה זו שרירה וקיימת.
7. עוד בטרם תפורט מסכת הראיות, יצויין, כי המדובר במסכת חלקית ומקוטעת. בעלי הדין בחרו להציג בבית המשפט אך את עדויותיהם-שלהם ולא העידו עדים חיצוניים, אף כי מחומר הראיות עולה כי ניתן היה לזמן עדים נוספים. הימנעות זו מהבאת עדים, ובראשם מאג'דה או בעלה מנאסרה, תיזקף בעיקרה לחובת התובעים, כפי שיפורט להלן.
8. נפנה תחילה לבחון את טענת התובעים, לפיה העיסקה שבמסגרתה העבירה להם מאג'דה את הזכויות בקרקע שרירה וקיימת. כאמור, לא ניתן לקבל טענה זו ולא ניתן לקבוע, כממצא, כי אכן העיסקה הנ"ל עדיין תקפה. הטעמים לכך, בתמצית, הם, שלא עלה בידי התובעים להוכיח שמלוא התמורה עבור הקרקע שולמה למאג'דה וכי קיימות אינדיקציות לכך שההסכם בין התובעים לבין מאג'דה בוטל, או, למצער, שמאג'דה לא רואה עצמה מחויבת על פיו לנוכח הפרתו המסתברת על ידי התובעים (באי תשלום מלוא התמורה). בנוסף לכך, כפי שיפורט להלן, קשה לייחס לעדויות התובעים מהימנות רבה, לנוכח הסתירות שהתגלו בעדויות ולנוכח אי-זימונם של עדים רלוונטיים שהיו יכולים לשפוך אור על הפרשה. להלן פירוט מלוא העובדות שביסוד המסקנות הנ"ל:
א. נמצאו סתירות ממשיות בעדויות התובעים בכל הנוגע לתמורה ששולמה למאג'דה. בעוד שהתובע מספר 1 העיד כי מתוך התמורה הכוללת, שעמדה על סך 45,000 דולר, שולם במזומן סכום של 5,000 דולר והיתרה, בסך 134,000 ש"ח, שולמה באמצעות שיקים של התובע מספר 2 (עמוד 16 לפרוטוקול); העיד התובע מספר 2 כי, מעבר לסכום הראשוני של 5,000 דולר ששולם במזומן, הוא הוסיף ושילם 10,000 דולר במזומן. היתרה, בסך 30,000 דולר, שולמה חלקה במזומן וחלקה בשיקים. לגירסת התובע מספר 2 מדובר בשלושה שיקים, שניים על סך 34,000 ש"ח ואחד על סך 68,000 ש"ח (עמוד 23 לפרוטוקול). נמצא, כי לא הובאה גירסה אחידה באשר לפירוט הסכומים ששולמו למאג'דה ובאשר לצורת התשלום.