פסק-דין בתיק ת"א 49790-08

1.      התובע, יליד 2.11.93, נפגע כהולך רגל בתאונת דרכים (על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975,להלן: "התאונה"). על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 25.11.07 בשעה 15:00 או בסמוך לכך שעה שהתובע רכב על אופניו ברחוב הילל באופקים צפרה לפתע נתבעת 2, נהגת רכב מ.ר.:8589961 המבוטח על ידי  הנתבעת מס' 1 פגע בו (להלן: "הרכב") וכתוצאה מכך, התובע איבד שליטה על אופניו ונפל היישר לתוך נתיב נסיעתו של הרכב (להלן: "התאונה"). התובע טוען כי נגרמו לו נזקי גוף עקב אירוע התאונה.

2.      ממקום התאונה התובע פונה באמבולנס לרפואה דחופה בבית החולים "סורוקה". התובע אובחן כסובל מחבלת מעיכה בכף יד שמאל, משבר דחוס בגליל פרוקסימלי של אגודל שמאל  בכף יד ימין, משברים עם תזוזה במסרקים השני והשלישי, מבצקת בכף היד ומתחתכים ופצעי שפשוף בכף יד ימין. התובע אושפז ועבר ניתוח בהרדמה מלאה לצורך שחזור השבר, שתלי עור, חבישה ושימוש בסד . התובע אושפז ל- 15 ימים והמשיך במעקב רפואי. בניתוח נוסף שעבר בשנת 2008 הוצאו המקבעים הפנימיים שהוכנסו בניתוח הראשון. התובע ביצע מספר צילומים ובדיקות, המשיך במעקב הרפואי בקופת החולים, נזקק לריפוי בעיסוק לתקופה של שלושה חודשים ושהה בתקופת מחלה ארוכה. התובע טוען כי עקב בתאונה נאלץ להפסיד ימי לימודים רבים על כן חלה ירידה משמעותית בהישגיו.

3.      הנתבעת אינה כופרת בעצם התרחשות התאונה לפיכך  המחלוקת היחידה סבה סביב גובה הנזק.

חוות דעת רפואית

4.      ד"ר מוריס אגסי, מומחה בכירורגית כף היד,מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה מטעם בית המשפט. המומחה בדק את התובע ביום 13.5.09 וקבע  בחוות דעתו  בפרק " סיכום ומסקנות" כי,התובע סבל עקב התאונה משבר ללא תזוזה של ה- PISIFORM, שבר ללא תזוזה בבסיס הגליל המקורב באגודל, משבר ריסוק עם פריקה של בסיסי הגלילים המפרקים 2,3, משבר אפיפזיוליזיס של בסיסי הגלילים המקורבים 2,3, משבר ללא תזוזה של בסיס מסרק. המומחה ציין כי התובע נותח ביום 2.12.07 . המסרקים 2,3 קובעו על ידי שני מסמרי קירשנר , הגליל המקורב של אצבע 2 קובע על ידי שני מסמרים והיד הושמה בסדי גבס. המסמרים הוצאו ביום 5.2.08, והתובע נעזר גם בטיפולי פיזיותרפיה. עצמות השברים התאחו.

5.      המומחה מציין כי נותרה לתובע צלקת בגב כף היד, הבולטת לעין בגודל 3X3 ס"מ לא רגישה למגע. וכן התובע סובל מכאבים בכף היד, עקב איחוי עצמות השברים במסרקים 2,3 בתזוזה ופגיעה בפרקים 2,3, חוסר יישור הפרק של אצבע 2 עקב פגיעה במישור של האצבע.

6.      המומחה ציין כי נכותו של התובע הנה בשיעור 2% לצמיתות נכות אסתטית על פי סעיף 75 (1) ב לתקנות המל"ל. בשל צלקת בגב כף היד השמאלית .  וכן בשיעור 10% לצמיתות על פי סעיף 35 (1) ב לתקנות המל"ל. בשל השברים במסרקים 2,3.  וכן בשיעור 7% לצמיתות על פי סעיף 45 (1) ב לתקנות המל"ל. בשל  2 MALLET FINGER .

7. סך הכל נכותו הצמיתה של התובע על פי המומחה היא בשיעור 16.3% - נכות רפואית אותה מייחס המומחה כנכות תפקודית בחוות דעתו וכן נכות צמיתה בשיעור 2% כנכות אסתטית עקב הצלקות.

8.      המומחה ציין כי התובע סבל אף מנכויות זמניות כדלקמן:

א.      מיום 15.2.08 ועד ליום 15.3.08- 80% נכות.

ב.       מיום 15.3.08 ועד ליום 15.4.08- 50% נכות.

ג.        מיום 15.4.08 ועד ליום 15.5.08- 20% נכות.

ד.       מיום 15.5.08 נכות לצמיתות.

9.      בנוסף השיב המומחה על שאלות ההבהרה מטעם התובע וקבע כי נכותו של התובע היא קבועה, התובע צפוי לסבול משינויים ניוונים מוקדם מהרגיל, וכן קיימת סבירות לניתוח עתידי לקיבוע המפרק הבלתי יציב בין גלילי רחקני של אצבע 2. המומחה סבור כי עלות ניתוח קיבוע המפרק ה- D.I.P של אצבע 2 הנו בשיעור של 5,000 ש"ח. חופשת המחלה עד איחוי עצמות המפרק ה- D.I.P והוצאת המסמרים היא תקופה בת שלושה חודשים. המומחה לא נחקר על חוות דעתו. פרט את קביעותיו באריכות בחוות דעתו  ולפיכך אני מאמצה במלואה.

הנכות התפקודית

10.  התובע טוען בסיכומיו כי נכותו התפקודית עולה על קביעת הנכות הרפואית. מדובר בתובע קטין אשר טרם בחר את דרכו המקצועית, אשר נפגע בידו השמאלית ולמרות כל הניתוחים והטיפולים שעבר נותר מוגבל בתפקודו ביד זו.  התובע מתקשה לאחוז בחפצים או לבצע פעולות בסיסיות בידו הפגועה. כך גם העיד בבית המשפט ובפני המומחה הרפואי. התובע מצביע על כך כי מומחה בית המשפט השיב כי התובע יהיה מוגבל בעבודות כפיים ובעבודות בהן יש צורך במאמצים פיסיים. המומחה גם הסביר כי התובע צפוי לסבול משינויים ניווניים ואף ישנה סבירות כי יאלץ לעבור ניתוח עתידי לקיבוע המפרק הבלתי יציב בין גלילי רחקני של אצבע 2 כאמור. התובע סבור כי יש לקבוע את נכותו התפקודית בשיעור של 25% נכות לצמיתות, אשר תכיל בתוכה גם את הצפי לשינויים הניוונים מהם יסבול התובע בעתיד.

11.   אם התובע, גברת באזוב אלינה העידה וציינה בחקירתה כי נעדרה ארבעה ימי עבודה עקב התאונה של בנה ועל ימים אלו קיבלה תשלום ממעבידה. וגם בעבור שבועיים היעדרות בחודש דצמבר קיבלה שכר. סך הכול העדה אישרה כי נעדרה 18 ימים עקב התאונה ובעבורם שילם המעביד.

12. התובע נחקר בבית המשפט וציין כי, הוא עובד ב"סנוקר בר" כשלוש שעות בכל משמרת, משתכר כמאה ש"ח ליום, במסגרת תפקידו שם מגיש שתייה ומזון ללקוחות. ביקש היתר עבודה מרופא בשנת 2008. התובע ציין כי לא כל כך הצליח בלימודיו והיו לו בעיות משמעת בגינן סולק מבית ספר. מגיל חמש המליצו לו רופאיו לקחת רטלין אולם היות והתרופה לא "עשתה לו טוב" לא לקח אותה. התובע ציין כי הוא חולה אסטמה ומתאמן בחדר הכושר. 

13.  מנגד, טוענת הנתבעת כי מומחה בית המשפט אינו אמון על קביעת נכויות תפקודיות אלא אך על שיעורי הנכויות הרפואיות. המומחה אמנם ציין כי מגבלותיו של התובע יבואו לידי ביטוי בעבודות פיסיות קשות ועבודות כפיים אולם לא נאמר דבר לגבי עבודות  משרדיות שונות אותם יוכל התובע לבצע ללא הגבלה. התובע העיד כי את מירב הפעולות מבצע בידו הימנית והדומיננטית שלא פגועה. התובע העיד כי הוא עובד בסנוקר בר ומשתכר כמאה ש"ח ליום ועל כן מעריכה הנתבעת כי התובע עובד בכל משמרת לפחות כארבע שעות. במהלך עבודתו התובע מגיש מזון ושתייה  ולאחר התאונה אף התעמל בחדר הכושר. על כן משלא סובל התובע מנכות תפקודית גבוהה ובכלל יש להעמידו לדעת הנתבעת בשיעור של 5% בלבד ולכל היותר.

14.  כדעת מומחה בית המשפט, גם אני סבור כי יש לקבוע נכות תפקודית אולם בשיעור שונה. המומחה קבע בבירור כי התובע התלונן בפניו על כאבים, המומחה ציין כי התובע יהיה מוגבל בתפקודו בכל האמור לעבודות כפיים. אני סבור כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור 10%. מנגנון הפגיעה בתאונה לא היה קל (גלגל הרכב מעך את ידו של התובע ונגרמו לתובע שברים רבים בידו) המומחה ציין כי השברים התאחו, אולם התובע סובל מכאבים על פי תלונותיו. התרשמתי לאחר עדותו של התובע כי נכות תפקודית בשיעור 10% הנה ראויה בנסיבות מקרה זה.