כללי
1. בפניי תביעה שעניינה נזקי גוף. מדובר ב"תאונת מדרכה". התובע מסר גרסתו לאירוע בסעיף 2 לתצהיר העדות הראשית, וכדלקמן:
"ביום 26.10.2010 בשעה 15:00 בערך ברח' שפטל בראשל"צ, החניתי את רכבי, יצאתי מרכבי, ולאחר שירדתי מרכבי אל הכביש נתקלתי לפתע עם רגלי בבור משוקע בכביש השבור והמשובש, התעקמה לי הרגל בתוך הבור ונפלתי אפיים ארצה ונגרמה לי פציעה קשה כפי שיבואר להלן".
2. הנתבעות הכחישו את אירוע התאונה, וטענו כי התובע, כבעל דין, לא הרים את הנטל להוכיח את עצם התרחשות התאונה. בין הצדדים התעוררה מחלוקת גם בשאלת הנזק.
3. מטעם התובע הצהיר הוא עצמו וכן אמו, גב' שופמן שושנה. מטעם הנתבעות הצהירו שני עובדי עירייה: בר בוכריס מנשה, אחראי תחום תחזוקת כבישים, וכן מר עובדיה דחוח, עובד במחלקת אחזקת כבישים. בנוסף הוגש דו"ח החקירה של החוקר מר אלי נחום (במ/1). במישור הרפואי: מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר מרדכי ויגלר (מיום 24.6.2011). לפי חוות דעת זו, התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור 10%, לפי ס' 35(1)(ב) לתקנות המל"ל, וזאת בגין פגיעה בקרסול רגל שמאל. הנתבעות מצידן הגישו את חוות דעתו של ד"ר גד ביאליק, שבדק את התובע ביום 19.3.2012. לפי חוות דעת זו, לתובע לא נותרה נכות בעקבות התאונה.
4. מצהירי הצדדים ועדיהם נחקרו בפניי. הצדדים לא הזמינו את המומחים הרפואיים להיחקר. לאחר תום שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו בעל-פה.
להלן אדון בשאלת האחריות ולאחריה בשאלת הנזק.
שאלת האחריות
5. התובע מסר את גרסתו לתאונה, כאמור בסעיף 2 לתצהירו שצוטט לעיל. התובע לא העיד עדיי ראיה לתאונה. ב"כ הנתבעות סבר כי עדותו סובלת מסתירות שאינן מאפשרות ליתן בה אמון. הוא היפנה לחקירת התובע בדיון המקדמי מיום 22.4.2012, שם העיד (פ' ע' 2 ש' 14-9):
"הגעתי לבית אמי עם הרכב שלי, חניתי בצד שמאל של הכביש ובצמוד למדרכה, רחוב חד סטרי, ירדתי עם שתי רגליי על המדרכה, נעמדתי, סגרתי את הדלת, נעלתי בעזרת השלט את הרכב, הלכתי כמה צעדים קדימה על מנת לקפל את המראה הימנית של האוטו כי הרחוב צר. עדיין לא עברתי לצד השני של הרכב, הלכתי על המדרכה במגמה להגיע לצד השני, ראיתי בשפת המדרכה על הכביש מקבץ של עלים, תפזורת של עלים, הורדתי רגל שמאל על מנת לרדת מהמדרכה לכביש וקרסתי".
6. ב"כ הנתבעות טען כי גרסת התובע כפי שנמסרה במקור ובהזדמנות הראשונה, בדיון המקדמי לעיל, אינה מתיישבת עם גרסתו בתצהיר העדות הראשית. ב"כ הנתבעות ביקש לאמץ את הגרסה המקורית, והציע להניח כי התביעה לא הוגשה כתביעת פלת"ד מחמת העדר כיסוי ביטוחי.
7. עיינתי בתשתית הראייתית. אני סבורה כי עדותו של התובע המופיעה בתצהירו נתמכת בראיות הבאות:
א. ראשית, אין חולק כי ביום האירוע ממש בוצעה פניה של אם התובע, גב' שופמן, אל המוקד העירוני (ר' מוצג א' בתיק מוצגי הנתבעות). ב"תיאור הבעיה" נרשם: "מדווחת על כך שבנה נפל היום לבור בכביש ושבר את הרגל, הבור נמצא בכביש אספלט בצמוד למדרכה". דיווח זה נעשה בזמן אמת, בסמוך לאירוע. יש בו כדי לתמוך בגרסת התובע לפיה מעד בעקבות מפגע בכביש.
ב. שנית, גב' שופמן הגישה תצהיר עדות ראשית, שם נרשמה גרסתה:
"ביום 26.10.2010 פיניתי את בני, שופמן איתי, אשר נתקל עם רגלו בבור משופע בכביש משובש, עיקם את רגלו ונפל אפיים ארצה, לבית החולים אסף הרופא" (ס' 2 לתצהירה). האם הודתה בחקירתה כי לא ראתה את האירוע בעת שהתרחש (ר' עדותה פ' ע' 16 ש' 23). אף יש ליתן את הדעת לכך שמדובר בבעלת עניין (האם). יחד עם זאת, היא העידה בפשטות ובישירות: "[הוא] הגיע הביתה, יצא מהאוטו, הושיט רגל מחוץ לדלת, הרגל שלו נכנסה לתוך בור שהיה במדרכה. זה מה שקרה" (פ' ע' 16 ש' 26-25). בזמן אמת, האם קיבלה דיווח מהבן על קיומו של מפגע, דיווחה עליו למוקד העירוני, ופינתה את בנה לבית החולים. דווקא העובדה שדיברה בעדותה על "מדרכה" (בחקירתה הנגדית), מלמדת על העדר תיאום עם הבן. העיקר הוא שעמד לנגד עיניה: בנה דיווח לה שנפל מחמת בור בדרך, על כן נפגע, ועל המפגע הזה דיווחה.
ג. חיזוק לנסיבות האירוע ניתן למצוא בתיעוד רפואי מיום 7.11.2010, שם מסר התובע במכון האורתופדי: "מעד בבור בכביש".
ד. אני נותנת משקל משמעותי לעדויותיהם של שני עובדי העירייה, מר דחוח ומר בוכריס. מר דחוח העיד כי ביום 26.10.2010 קיבל קריאה מהמוקד העירוני אודות תלונה "על בור בכביש ברחוב שפטל אריה סמוך לבית מס' 9. אני יצאתי לרחוב וכן שוחחתי עם הפונה שהסבירה לי היכן המקום המדויק. ראיתי שמדובר בשקיעה של אספלט בגובה של כ-1.5 ס"מ שאינה מהווה סכנה לכלי רכב או להולכי רגל" (ס' 3 לתצהירו). בדברים אלה חיזק מר דחוח את הטענה כי הכביש היה משובש. אף שלדבריו לא היה מדובר במפגע היוצר סכנה, הרי ששיבוש - היה שם.
ה. מר דחוח חזר על עדותו בחקירתו הנגדית, בה ציין: "ראיתי קילוף של אספלט, לא ראיתי בור" (פ' ע' 22 ש' 7). אף "קילוף של אספלט" עשוי ליצור מפגע, מחמת פער הגובה והסיכון להתקלות בשולי השקיעה.
ו. מר בוכריס העיד כי למד מדו"ח המוקד על קבלת תלונה ביום האירוע בשעה 15:50. עדות זו מחזקת את עדות התובע שהצהיר שנפילתו ארעה בסמוך לשעה 15:00 - ס' 2 לתצהירו. מר בוכריס ציין כי למקום נשלח העובד מר דחוח ,שדיווח כי "מדובר בשקעים קלים באספלט בעומק של 1.5 ס"מ. למיטב ידיעתי האירוע תוקן למחרת היום ע"י מילוי אספלט בשקעים אלה" (ס' 5 לתצהירו). בחקירתו הבחין בין "כביש מקולף 2-3 ס"מ ושקע זה כשהכביש יורד למטה" (פ' ע' 24 ש' 26). לפי עדות זו, אותרו בכביש קלקולים שצריך היה לתקן.