1. התובעת, ילידת 11.11.86, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 24.9.07. לפניי תביעתה לפיצויים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן:
חוק הפיצויים).
2. אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעת לפצות את התובעת על נזקיה בעקבות התאונה. הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק ושיעור הפיצויים להם זכאית התובעת.
הנכות הרפואית
3. ממקום התאונה פונתה התובעת לבית החולים סורוקה בבאר שבע שם נבדקה ואובחנו חבלות בצוואר, בגב, ביד הימנית וברגל השמאלית. היא שוחררה ובמסגרת המשך הטיפול והמעקב אחר מצבה בקופת חולים נמצא שבר בשורש כף ידה הימנית, והיד גובסה. בשל המשך תלונות על כאבים בבסיס האגודל עברה התובעת ניתוח בתאריך 26.3.08 במהלכו בוצעה כריתה של עצם הטרפזיום, ולאחריו גובסה היד שוב. בנוסף, בבדיקות שבוצעו בשל תלונות התובעת על כאבי צוואר נמצאה עדות לרדיקולופתיה בחוליות עמוד השדרה הצווארי. התובעת התלוננה גם על ירידה בשמיעה ועל טינטון.
4. נוכח פגיעות אלה מונו מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה ובתחום אף-אוזן-גרון לבדיקת התובעת.
בתחום האורטופדיה
ד"ר מוריס אגסי אשר מונה כמומחה בתחום זה קבע כי לתובעת נותרו נכויות כדלקמן:
נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן:
תקנות הביטוח הלאומי) בשל כריתת עצם ה- TRAPEZIUM ביד הימנית וחולשת האגודל הימני,
נכות בשיעור של 3% לפי סעיף 75(1)ב לתקנות בשל צלקת מכאיבה בבסיס האגודל,
נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 37(5)א (מותאם) לתקנות בשל הגבלה קלה מאוד בתנועות הצוואר. בנוסף מצא המומחה כי לתובעת 10% נכות בשל גירוי שורשי צווארי כאשר מחציתה בגין מצבה בעבר, קודם לתאונה, ומחציתה בגין התאונה, אך קבע כי נכות זו חופפת לנכות שנקבעה בגין המגבלה בתנועות הצוואר.
לא מצאתי בסיס לטענת ב"כ התובעת כי אין לקבל את קביעת המומחה באשר לשיעור הנכות שנותרה לתובעת בגין הצלקת וכי יש לקבוע כי נכותה היא בשיעור של 10%. המומחה קבע את שיעור הנכות בהתאמה לסעיף בהתאם לממצאיו, ולא מצאתי טעם שלא לקבל את קביעתו.
לא מצאתי גם כל בסיס לטענות הצדדים בכל הקשור לקביעת המומחה אודות הנכות בעמוד השדרה הצווארי והחלוקה בין הגורמים לה, היינו: התאונה ומצבה בעבר. המומחה לא נחקר על חוות דעתו ולא מצאתי כל טעם שלא לאמץ את קביעותיו במלואן.
נכותה הצמיתה המשוקללת של התובעת בתחום זה היא, אפוא,
בשיעור 17%.
בנוסף קבע ד"ר אגסי את נכויותיה הזמניות של התובעת.
בתחום אף אוזן גרון
בתחום זה מונה ד"ר מרדכי הימלפרב אשר קבע בחוות דעתו כי בדיקות השמיעה שבוצעו לתובעת נמצאו תקינות וכי הפעילות התקינה של תאי השערה אינה תומכת באפשרות של פגיעה במערכת השמיעה של האוזן הפנימית. כמו כן, לא נמצא בתיעוד הרפואי רישום על טינטון למעט רישום אחד כעשרה חודשים לאחר התאונה. לאור ממצאיו אלה קבע ד"ר הימלפרב כי לא נותרה לתובעת נכות בגין ליקוי שמיעה או טנטון.
הנכות התפקודית והשפעת הנכות על כושר העבודה וההשתכרות של התובעת
5. התובעת ילידת 1986. בשנת 2006 שוחררה מצה"ל ומספר חודשים לאחר מכן ניגשה למבחן פסיכומטרי והחלה לעבוד בעבודות מזדמנות במטרה לחסוך כסף ללימודים. בחודש מרס 2007 החלה לעבוד במשרה חלקית בדקלה חברה לביטוח בע"מ ("כללית מושלם", להלן:
דקלה) שם עבדה עד למועד בו ארעה התאונה.