תובעת 1 ונתבע שכנגד 3, רחל ושמואל וגדני (להלן -
וגדני), ותובע 2, נעים מוחבר (להלן -
מוחבר), מתגוררים במגרשים המצויים ברחוב טהון 41 וברחוב הברבור 4, בחולון. הנתבעים (להלן -
דוידי) הם בעלי זכויות במגרש הגובל במגרש התובעים, המצוי ברחוב הברבור 4.
בין הצדדים מחלוקת הנוגעת למיקום הגדר בין המגרשים.
התובעים עתרו למתן צו מניעה, זמני וקבוע, המורה לנתבעים להימנע מלהרוס את הגדר המפרידה בין המגרשים. התובעים טענו שהגדר, הקיימת מזה כ - 50 שנים, סוטה, לכל היותר, בסנטימטרים בודדים וזניחים מהגבול בין המגרשים וכי הריסת הגדר תגרום להם לנזק של עשרות אלפי שקלים.
הנתבעים הגישו כתב הגנה בו נטענו, בין היתר, הטענות הבאות: התובעים אינם בעלי זכויות במקרקעין. לתובעים אין היתר בניה, לא לבניית הגדר במקומה, לא להגבהתה, לא לפרגולה שבנתה התובעת ולא למחסן שבנה התובע. הגדר נשוא התובענה ממוקמת במלואה במגרש הנתבעים. הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד ועתרו למתן צו המורה לנתבעים שכנגד להרוס את הגדר הבלתי חוקית שבנו בשטח התובעים שכנגד ולסלק את ידם מרכוש התובעים שכנגד.
הנתבעים שכנגד הגישו כתב הגנה בו וטענו, שמדובר בתובענה טרדנית, קנטרנית, זדונית ונקמנית, שהוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בזכויות.
ביום 23.12.2011 ניתן, על ידי כבוד השופט מנחם קליין, צו מניעה זמני האוסר על הריסת הגדר, עד למתן פסק דין. מדובר בהחלטת ביניים, שניתנה לפני שהתבררה התמונה במלואה ואינה מהווה מעשה בית דין.
ביום 15.3.2012 מונה, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם בית המשפט, מודד מוסמך. המומחה הגיש את חוות דעתו וצירף לה "מפה מצבית" עליה התווה את תוואי הגבול בין המגרשים (חלקות).
לאחר קבלת חוות דעת המומחה, הצדדים וב"כ הגיעו להסכמה דיונית לפיה, המצהירים לא ייחקרו על תצהיריהם וביקשו לעבור ישירות לשלב הסיכומים. ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה.
דיון
לאחר שעיינתי בראיות שהוגשו ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, שיש לדחות את התביעה העיקרית ושיש לקבל את התביעה שכנגד.
וגדני ומוחבר טענו בכתב התביעה ובבקשה למתן צו מניעה זמני, שהם ה"בעלים" של המגרשים. הנתבעים טענו בכתב ההגנה, שוגדני ומוחבר אינם בעלי הזכויות במגרשים הגובלים במגרשם.
מוחבר טען בתצהירו, שהוא בעל הזכויות במגרש, אך לא צירף כל אסמכתא לכך או לזכות קניינית אחרת במגרש.
גב' רחל וגדני טוענת בתצהירה שהיא מתגוררת בביתה כ - 25 שנים, "
עת רכשנו את המגרש..." (סעיף 3 לתצהירה) ולא מציגה כל אסמכתא לרכישה או להעברת זכויות. ואילו בעלה, שמואל וגדני, מצהיר, כי אינו "
בעל הנכס ברחוב טהון 41 חולון בו אני מתגורר עם אשתי וילדיי, הנכס רשום על שם חמי, אביה של אשתי רחל וגדני" (סעיף 2 לתצהירו) ואינו מתייחס לרכישת הזכויות במגרש.
בחקירתה הנגדית של גב' רחל וגדני, במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני, טענה, שהמקרקעין שייכים לאביה. לטענתה, אביה, שיבדל לחיים ארוכים, נתן לה את המקרקעין, כ"ירושה" (עמ' 16 לפרוטוקול).
התובעים לא הציגו כל מסמך שהוא להוכחת זכויותיהם במקרקעין ומחדל זה פועל לחובתם.
מאידך, משפחת דוידי הגישה הסכם מכר מקרקעין על פיו, רכשו זכויות חכירה במגרש מגב' מיטל בדיאן (נספח א' לכתב התביעה שכנגד) וכן - "נסח טאבו" בו נרשמה לזכותם הערת אזהרה על זכויות החכירה של גב' בדיאן (נספח 1 לתצהירם).
לאור כל האמור המסקנה היא, שמר מוחבר לא הוכיח את זכויותיו במגרש, שמשפחת וגדני אינה בעלת זכויות החכירה במגרש ואילו הוכח פוזיטיבית, שמשפחת דוידי היא בעלת הזכויות במגרשה.
התובעים הכחישו את הטענה לגבי מיקום הגדר במגרשם של הנתבעים ולחלופין, שמדובר בסטייה זניחה "
העומדת בקריטריונים" (סעיף 8 לכתב התביעה). בסעיף 12 לבקשה למתן צו מניעה זמני טענו התובעים, ש"
הגדר מוצבת במיקום המדויק בגבול המגרשים. וזאת לפי המדידה של המבקשת משנת 1993. הגדר מוצבת במקום הנכון". בתצהירים התומכים בבקשה נטען, ש"
הגדר המשותפת ממוקמת במקום מדויק ללא כל סטיה" (סעיף 5 בשני התצהירים) ולחלופין, מדובר ב"סטיה זניחה".
המומחה מטעם בית המשפט קבע,
שהגדר ממוקמת במלואה במגרש הנתבעים
, "
תוואי הגבול שבין החלקות, חוצה את החלקה שבחזקת התובעים במרחק של עד 18 ס"מ מהגדר הבנויה הקיימת" (פרק ג', סעיף 4 לחוות הדעת).