פתח דבר
שביל אחד. בנין מגורים אחד. שני אגפים לבנין. האם התובעת יכולה להיפרע מכלל דיירי הבנין, על שני אגפיו, בגין תשלומים ששילמה כמבטחת אחד מדיירי אותו בנין, לפלונית שנפלה בשביל הכניסה לאחד האגפים ונחבלה, וזאת מכח הוראות סעיף 84 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן -
הפקודה)? זו השאלה העיקרית הטעונה הכרעה במקרה זה.
רקע עובדתי
ברחוב הרצל 13 בפתח תקוה מצוי בנין מגורים המונה 24 דירות (להלן -
הבנין). על פי נסח רישום המקרקעין, חברת שכון לפרט פתח תקוה בע"מ, רשומה כבעלי המקרקעין, ולטובת כל אחד מבעלי הזכויות בדירות אשר בבנין, הם הנתבעים וצדדי ג' שבפני, רשומה (או שהיתה רשומה, במועד הרלוונטי לארוע) זכות חכירה לדורות.
לבנין ישנה חזית אחת ושביל כניסה אחד המתפצל בהמשכו לשניים - שביל שמאלי, המוליך לכניסה לאגף השמאלי של הבנין (להלן -
האגף המערבי), ושביל ימני, המוליך לאגף הימני של הבנין (להלן -
האגף המזרחי) - כאשר בכל אחד מהאגפים שנים עשר דירות.
בקומת הקרקע של האגף המערבי נמצאת מעבדה רפואית, המנוהלת באמצעות הלמר מעבדה רפואית בע"מ (להלן -
המעבדה). אל המעבדה מגיעים מדי יום מספר רב של אנשים לשם ביצוע בדיקות רפואיות שונות. המעבדה שוכנת בשתי דירות, האחת רשומה על שם צדדי ג' 1-2, והאחרת רשומה על שם צד ג' 3. בענין זה ראה סעיף 1 לתצהיר עדותו הראשית של מר פנחס הלמר, צד ג'1. התובעת היתה במועד הרלוונטי המבטחת של המעבדה. פוליסת הביטוח צורפה כנספח ב לכתב התביעה המתוקן. בענין זה ראה גם את סעיף 3 לתצהיר עדותה הראשית של גב' עקביה (להלן-
הגב' עקביה), המשמשת כעורכת דין אצל התובעת.
במהלך חודש אוקטובר 1995, בוצעו שיפוצים בכניסה לאגף המערבי ובשביל המוביל אליו. במסגרת השיפוצים של השביל הונח באופן זמני בחלק מהשביל משטח עץ.
ביום 10.10.95, פסעה הגב' פנינה רוקח (להלן-
גב' רוקח) בשביל השמאלי, בדרכה למעבדה. כשהגיעה גב' רוקח למשטח העץ שהונח במקום, נפלה ונחבלה (להלן -
התאונה). גב' רוקח הגישה לבית משפט השלום בפתח תקוה תביעה לפיצויים, אשר נדונה בת"א 5354/01 (להלן-
תביעת הנזיקין). התביעה הוגשה נגד שישה נתבעים: המעבדה, צדדי ג' 1-2, הנתבעות 1-3.
בתאריך 25.1.05 ניתן על ידי כב' השופט קסירר פסק דין בתביעת הנזיקין. פסק הדין צורף כנספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של פנחס הלמר
(להלן -
פסק הדין). בפסק הדין חוייבו הנתבעים שם, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי לגב' רוקח. פסק הדין קבע, כי כל הנתבעים בתביעת הנזיקין נושאים באחריות לנזקי גב' רוקח, הואיל ו"התרשלו בשמירה על חצר ביתם כנקייה מסיכונים כלפי אורחי הבנין והמוזמנים אליו", כאמור בסעיף 7 לפסק הדין.
בהתייחסו לאופן חלוקת הנזק נאמרו על ידי כב' השופט קסירר בפסק הדין הדברים הבאים:
"... בשלב זה עולה שאלת חלוקת הנזק - האם מדובר במעוולים במשותף החייבים ביחד ולחוד כהגדרתו של סעיף 11 לפקודת הנזיקין, או שמא ישנה חלוקה אחרת המייחסת לכל אחד את חלקו כפי חלקו היחסי בנכס ... שוכנעתי כי הנתבעים הם כמעוולים במשותף, החייבים ביחד ולחוד. כיוון שניתן היה לצרף לתביעה זו את כל 24 הדיירים של הבנין, יוכלו הנתבעים 1-6 (הנתבעים בתביעת הנזיקין -נ"ש) במידת הצורך לעשות שימוש בסעיף 83 לפקודת הנזיקין"
יובהר, כי ככל הנראה נפלה טעות קולמוס בפסק הדין והכוונה לסעיף 84 לפקודה, סעיף הקובע שיפוי בין מעוולים.
נוכח חיובה של המעבדה, בין שאר הנתבעים בתביעת הנזיקין, בתשלום פיצויים לגב' רוקח, שילמה התובעת - כמבטחת המעבדה - לגב' רוקח ביום 16.3.05 סך 7,607ש"ח. תדפיס הנוגע לתשלום צורף כנספח ב לתצהיר עדותה הראשית של הגב' עקביה. הואיל ושאר החייבים על פי פסק הדין לא שילמו את חלקם בחוב הפסוק, ולשם ביצוע פסק הדין, פתחה הגב' רוקח ביום 31.5.05 בהליכי הוצאה לפועל, אך רק נגד המעבדה וצדדי ג' 1-2. וזאת במסגרת תיק הוצל"פ 6-05-50320-01 בלשכת ההוצל"פ בתל-אביב. תדפיס תיק ההוצאה לפועל צורף כנספח ד לתצהיר עדותו הראשית של פנחס הלמר. גב' רוקח נמנעה מנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד שאר הנתבעים בתביעת הנזיקין. לשם סגירת תיק ההוצאה לפועל נגד המעבדה, נאלצה התובעת לשלם לגב' רוקח את מלוא יתרת סכום החוב.
את זכותם על פי פסק הדין ,לחזור ולהיפרע מיתר הנתבעים בתביעת הנזיקין המחו בני הזוג הלמר והמעבדה לתובעת. העתק המחאת הזכות צורף כנספח א לתצהיר עדותו הראשית של פנחס הלמר (להלן-
המחאת הזכות). התובעת פעלה עפ"י המחאת הזכות והגישה תביעה נגד הנתבעים בתיק הנזיקין לתשלום חלקם בסכום החוב הפסוק. בהמשך תוקן כתב התביעה, ולתביעה צורפו כלל בעלי הזכויות בדירות הבניין, למעט צדדי ג'. הנתבעים 1, 2, 4, 5, 8, 9, 10 ו-13 שגרו את ההודעה לצדדים השלישיים. יצויין, כי בכתב התביעה אין התובעת מבחינה כלל בין בעלי הזכויות בדירות האגף המערבי ובין אלו שבאגף המזרחי. ההבחנה היחידה, שעשתה התובעת בכתב התביעה הינה בין הנתבעים 1-3, שהיו נתבעים גם בתביעת הנזיקין, כאמור לעיל, ובין שאר הנתבעים.
טענות התובעת
את זכותה להיפרע מהנתבעות 1-3, משתיתה התובעת על הוראות סעיף 84 לפקודה העוסקות בשיפוי בין מעוולים. בענין זה התובעת מפנה לפסק הדין, שבו נקבע, כי הנתבעים שם, אחראים לנזק שנגרם לגב' רוקח כמעוולים במשותף, ולכן חבותם היא ביחד ולחוד. מכאן, לטענתה של התובעת, ולנוכח המחאת הזכות, קמה לה הזכות להשבת הכספים ששילמה במקום המעבדה לגב' רוקח.
אשר לשאר בעלי הזכויות, נתבעים 4-36, התובעת טוענת, שגם אותם יש לחייב בהשבת הסכום ששילמה. זאת משום שבפסק הדין נקבעה למעשה חבותם של כל דיירי הבנין. בנסיבות אלה, ולנוכח המחאת הזכות שבידה ולאור הוראות סעיף 84 לפקודה היא רשאית, לטענתה, להיפרע גם מכל דיירי הבנין. בהקשר זה, התובעת מצביעה על כך, כי השיפוצים בוצעו בשביל הבנין, המהווה רכוש משותף של כל 24 הדיירים של הבנין, בהתאם להזמנה של הנתבעת 3, כאשר עלות השיפוצים שולמה על ידי הנתבעת 3 מתוך כספים שנגבו מכלל דיירי הבנין. המקום בו התרחשה התאונה היה חלק בלתי נפרד מהרכוש המשותף.
לטענת התובעת, על הנתבעים היה לצפות שהנחת משטח עץ על השביל, ללא אמצעי בטיחות או שלטי אזהרה, תיצור סיכון נסתר ובלתי סביר למהלכים בשביל, סיכון המצדיק נקיטת צעדים למניעתו.