בפני תובענה כספית לתשלום פיצוי בסך של 150,908 ש"ח, שהגיש התובע, מר יפתח בנארי (להלן: "
בנארי") כנגד חברת דובינסקי את דיאמנט בע"מ (להלן: "
דובינסקי"), קמור אביזרי תנועה בע"מ (להלן: "
קמור") ומר גבריאל דובינסקי (להלן: "
גבריאל"), הם הנתבעים 1-3 בהתאמה.
בנארי תובע משלושת הנתבעים את השבתם של הכספים שנגבו ממנו במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 01-72384-98-6 (להלן: "
תיק ההוצל"פ), וכן את הוצאות המשפט שנפסקו לטובתו בהליך משפטי קודם בת.א. 14944/02 (להלן: "
התיק הקודם"). כן תובע בנארי פיצוי נוסף בגין עוגמת הנפש שלטענתו נגרמה לו בשל התנהלות הנתבעים, אשר "עשו יד אחת" לריקון דובינסקי מתוכן והעברת כל נכסיה במסגרת הליך כינוס נכסים לקמור, וכך למעשה הותירו אותו בפני שוקת שבורה, וללא אפשרות לקבל את הכספים שמגיעים לו.
רקע עובדתי -
1. סיפור המעשה אשר בבסיס התובענה סבוך מעט ועל כן איאלץ להידרש לפירוט נרחב יחסית של העובדות והאירועים המהווים רקע לתובענה, בטרם אעבור לבחון את השאלות שבעובדה ובמשפט אשר בהן נדרשת הכרעה.
2. דובינסקי היתה חברה אשר בשנות פעילותה עסקה בייבוא וסחר בצמיגים. גבריאל היה מנהלה ובעל המניות בה. דובינסקי נקלעה להליך של כינוס נכסים (במסגרת פש"ר 512/02). קמור הינה חברה אשר נוסדה ביום 26/11/2002. קמור רכשה במסגרת הליך כינוס הנכסים של דובינסקי את נכסיה של דובינסקי.
3. חמו של בנארי, המנוח מר שמואל ליבוביץ' ז"ל (להלן: "
ליבוביץ'"), ניהל בזמנו עסק בשם "צמיגי מילו". בין דובינסקי לבין ליבוביץ' התקיימו קשרים עסקיים אשר במהלכם נוצר חוב מצד ליבוביץ' כלפי דובינסקי, אשר להבטחת פרעונו נאלץ ליבוביץ' לחתום על שטרות חוב (להלן: "
השטרות").
4. אין מחלוקת כי בנארי, לבקשת ליבוביץ', הסכים לערוב לחוב כלפי דובינסקי והסכים לחתום על ערבות לשטרות (להלן: "
הערבות של בנארי"). ישנה מחלוקת בין הצדדים באשר למועד החתימה מצד בנארי, באשר לשאלה האם הערבות של בנארי נחתמה בטרם חתימת החייב הראשי (ליבוביץ') על השטרות (כלומר, "על החלק") ובאשר לשאלה אם יש תוקף לשטרות הואיל וחתמה עליהן בתו של ליבוביץ' בשם ליבוביץ'.
5. בכל אופן, בגין השטרות נפתח על ידי דובינסקי תיק ההוצל"פ - כנגד ליבוביץ' וכנגד בנארי כערב, עוד בשנת 1998. לא הוגשה התנגדות לביצוע השטרות ודובינסקי נקטה בהליכים כנגד בנארי, לרבות הטלת עיקולים על נכסיו אשר "תפסו" 50,416 ש"ח, בקופת גמל שהיתה על שמו. מתוך סכום זה הועברו לתיק ההוצל"פ 32,756 ש"ח בלבד, הואיל ו-17,600 ש"ח עברו למס הכנסה, בגין מיסוי על "שבירת" קופת הגמל לפני המועד. העיקולים מומשו ביולי ואוגוסט
2000.
6. מספר חודשים לאחר מכן, הגיש בנארי בקשה להארכת מועד להגיש בקשת התנגדות לביצוע השטרות. התיק הועבר לבית משפט זה, וביום 6/8/
2002 ניתנה לבנארי רשות להתגונן. ההליך המשיך במסגרת ת.א. 14944/02 בבית משפט השלום בחיפה בפני כבוד השופטת שטייניץ ולאחר מכן בפני כבוד השופטת טאובר (לעיל ולהלן:
"התיק הקודם").
7. בשנת 2002 החלה דובינסקי את הליכי הפש"ר, ובחודש
ספטמבר 2002 מונה לה כונס נכסים, עוה"ד (כתוארו אז) אורי גולדקורן (להלן: "
הכונס").
ביום 13/1/2003 הסתיים הליך הפש"ר.
8. ביום 14/1/
2003, התקיים דיון במסגרת התיק הקודם, במהלכו הודיע ב"כ של דובינסקי כי הליך הפש"ר הסתיים וכי יש לברר כמה כספים נגבו על ידי דובינסקי במסגרת תיק ההוצל"פ. במועד זה ניתנה החלטה של בהמ"ש לפיה יש להפקיד בקופת בהמ"ש את כל הכספים אשר הועברו לידי דובינסקי בתיק ההוצל"פ (להלן: "
ההחלטה הקודמת").
9. ביום 17/9/
2003, לאחר שדובינסקי לא התייצבה לשני דיונים נוספים שנקבעו ומאחר והיא לא קיימה את ההחלטה הקודמת (ולא הפקידה את הכספים בקופת בהמ"ש) - ניתן ע"י כבוד השופטת טאובר פסק דין לטובת בנארי אשר מורה על מחיקת תביעתה של דובינסקי כלפיו מכח השטרות (להלן: "
פסה"ד הקודם"). בהתאם, הורה בהמ"ש לדובינסקי להשיב לבנארי את כל הכספים שנגבו במסגרת תיק ההוצל"פ וחייבה את דובינסקי לשלם לבנארי שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט (ע"פ התעריף המינימלי של לשכת עוה"ד + 800 ש"ח בתוספת מע"מ).
טענות הצדדים: טענות בנארי -
10. כאמור, ראשית הפרשה בחתימתו של בנארי על שטרות החוב כערב לליבוביץ' ובגביה במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח בגין השטרות. בנארי טוען לעניין חבותו בתיק ההוצל"פ שתי טענות -
11.
ראשית, בנארי טוען שחתם על שטרות החוב
בטרם חתם עליהם ליבוביץ', וזאת לבקשת ליבוביץ'. בנארי טוען כי רק מאוחר יותר התברר לו כי ליבוביץ' עצמו כלל לא חתם על השטרות, וכי חתימתו זויפה, ככל הנראה על ידי בתו, הגב' רחל גרטן ליבוביץ' (אחות אשתו של בנארי). על כן טוען בנארי, כי מאחר והחייב העיקרי כלל לא חתם על שטרות החוב, אין כל תוקף לערבותו וכי הכספים נגבו ממנו שלא כדין.
12.
שנית, בנארי טוען כי על גבי השטרות נרשמה באופן ברור כתובתו העדכנית, וחרף האמור, עת נפתח תיק ההוצל"פ כנגד ליבוביץ' וכנגדו, פעל גבריאל במכוון לעדכון כתובת שגויה ברישומי תיק ההוצל"פ. בהמשך, בוצעה "מסירה" של האזהרה על ידי עובד מטעם דובינסקי באותה כתובת שגויה ונרשם במרמה על ידי אותו עובד כי האזהרה נמסרה לבנארי וכי הוא סירב לחתום על אישור המסירה. כך נוצר מצב בו לכאורה בוצעה מסירה כדין, והתאפשרו הליכי ההוצל"פ, לרבות עיקול קופת הגמל ומימוש העיקול. בנארי טוען כי לאור זאת, למעשה, חבותו בתיק ההוצל"פ "נולדה בחטא", כאשר לא בוצעה מסירה כדין של האזהרה בטרם ננקטו כנגדו הליכים ונגבו ממנו כספים. לטענתו, ההתנהלות האמורה לגבי המסירה "שלא היתה", הייתה בידיעת גבריאל ובהנחייתו.
13. לכן, שתי טענותיו הראשונות נוגעות לכך שיש לבטל בדיעבד את חיוביו בתיק ההוצל"פ ולכך שהתיק נפתח עקב התנהלות שבמרמה מצד דובינסקי וגבריאל.
14. שורת הטענות הבאות נוגעות להתנהלות דובינסקי וגבריאל בכל הקשור בניהול התיק הקודם. לשיטת בנארי, כיון שבמהלך ניהול התיק הקודם ידעו דובינסקי וגבריאל כי דובינסקי בכינוס וכי אין לה כל יכולת לפרוע חובות או לקיים פסקי דין - הם לא טרחו להתייצב לדיונים, וכך ניתן פסה"ד הקודם לטובתו. מוסיף בהקשר זה בנארי וטוען כי במסגרת הליך הכינוס, נמנע גבריאל מלדווח לכונס הנכסים שמונה לדובינסקי, עו"ד אורי גולדקורן (כתוארו דאז), על חובותיה של דובינסקי לנושים שונים, לרבות חובות דובינסקי כלפי בנארי מכח פסה"ד הקודם.
15. מכלול הטענות הנוסף מצד בנארי נוגע למעורבותה של קמור, כאשר לשיטתו כל מטרתו של הליך הכינוס שהתנהל לגבי דובינסקי הייתה אחת: ריקונה של דובינסקי מכל נכסיה והברחתם, בכסות של הליך משפטי מסודר, לקמור - אשר נשלטת אף היא על ידי גבריאל. בהקשר זה טוען עוד בנארי כי הנכס העיקרי של דובינסקי, הזיכיון הבלעדי לשיווק צמיגים של מותג DUNLOP, לא היווה חלק מעסקת הרכש של קמור את דובינסקי, על אף שמהווה את הנכס העיקרי של דובינסקי, ולמעשה נותר הזיכיון בהחזקתו של גבריאל. בתמיכה לטענות אלו מסביר בנארי כי כתובתה של קמור הייתה זהה לכתובתה של דובינסקי, וכי המבנה אותו שכרה קמור במקומה של דובינסקי הינו מבנה בבעלות חברה הנשלטת, בין היתר, על ידי גבריאל.