מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעת בתאונת דרכים מיום 6.4.08.
הנכות הרפואית
במהלך הדיונים שבפניו מינה בית המשפט מומחים רפואיים בתחום הכירורגיה הכללית, בתחום הכירורגיה הפלסטית ובתחום האורטופדיה.
בחוות דעתו קבע המומחה בתחום הכירורגיה הכללית, פרופ' וייסברג, כי לתובעת לא נגרמה כל נכות כתוצאה מהתאונה. המומחה מטעם בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית קבע לתובעת נכות בשיעור של 10% בגין צלקת בבטן והמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר סודרי, קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין חיבור גרוע של עצם האולנה באמה השמאלית.
מתוך כל האמור לעיל, עולה כי לתובעת נגרמה נכות רפואית בשיעור של 14.5%.
נכות תפקודית
מתוך חומר הראיות עולה כי מספר שבועות לאחר התאונה אושרה לתובעת לבקשתה פרישה מוקדמת מן העבודה ובפועל לא חזרה התובעת לעבודתה לאחר התאונה. בנסיבות אלה, לא ניתן יהיה ללמוד על השפעתה של הצלקת על יכולת השתכרותה של התובעת מתוך שכר שהרוויחה התובעת לאחר התאונה, כפי שניתן לעשות במקרים אחרים.
זאת ועוד, מדובר בתובעת שנפגעה בתאונה בהיותה כבת 61.5 ופרישתה הפורמאלית מהעבודה היתה בהיותה בת 62.
כן מדובר בתובעת שעל פי עדותה זכתה עם פרישתה לפיצויים בשיעור של 140% ולמענק בגובה של 8 חודשי הסתגלות.
זאת ועוד, מדובר בתובעת שעל פי עדותה פנתה לפסיכיאטר כ- 4 חודשים לפני התאונה והתלוננה על חרדה, חוסר שינה וירידה במצב רוח נפשי וכן מדובר בתובעת שכשנה לפני התאונה שהתה בחופשת מחלה בתקופה של כ- 4 חודשים בגין שבר בעצם הזנב (עמ' 11 לפרוטוקול). לא זאת אף זאת, מדובר בתובעת שמספר שנים לפני התאונה החלה לעבוד בחצי משרה בגין בעיות בעיניה.
בנסיבות האמורות לעיל, לא ניתן לקבוע כי פרישתה של התובעת נעשתה אך בגין התאונה וככל הנראה פרישתה של התובעת נבעה מכלל נסיבות חייה כפי שפורטו לעיל, כאשר התאונה היתה אולי בבחינת המניע האחרון לפרישה ולא יותר מכך.
כפי שצויין לעיל קבעו מומחים מטעם בית המשפט כי לתובעת נותרה נכות רפואית בשיעור של 14.5%.
בסיכומיו ביקש ב"כ התובעת לקבוע, כי נכותה התפקודית הכוללת של התובעת עמדה על 20% לכל הפחות. ב"כ הנתבעת בסיכומיו הפנה לכך שהמומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית קבע כי לתובעת נותרה נכות אסתטית ולטענתו מאחר ומדובר בנכות אסתטית יש לקבוע שנכות זו אינה גורמת לכל קושי בתפקוד.
ככלל כאשר מדובר בנכות בתחום הפלסטיקה יהיה על בית משפט לבחון בבחינה מדוקדקת האם לנכות זו קשר ליכולתו התפקודית של התובע. בחוות דעתו של המומחה בתחום הפלסטיקה, פרופ' ברוכין ציין המומחה כדלקמן:
"נותרו בגופה צלקות מכערות. שיפור במצב הצלקות הנזכרות לעיל, לא יחול והן בחזקת צמיתות. תלונותיה הסובייקטיביות של הנפגעת, קשורות קשר ישיר למהות הפציעה, סיבר להניח כי, נותר איזה שהוא נזק פסיכולוגי. בעטיה של הצלקת ומיקומה, ברם, אין חוות דעתי מתיימרת לעסוק בסוגיה זו. תשומת לב מיוחדת, יש לדעתי, להקדיש לתלונה מס' 4 של הנפגעת קרי: נמנעת, למגינת לבה, מפעילות חברתית שגרתית בעמותה הישראלי לנטוריזם (נודיסטית) אליה משתייכת וכיום בעלה נאלץ להשתתף בגפו. מאחר ומדובר בתפיסת עולם ואורח חיים מסוים, השזורים בד בבד בפעילות חברתית, בעמותה מסודרת ומאורגנת, יש לכבד ולהתייחס לכך בכובד ראש הראויים. אין לדעתי אפשרות טכנית-כירורגית פלסטית, או אחרת, להעלים כליל את הצלקות וכדי כך, אף ביטול תלונות הנפגע. לפיכך, לאור הממצאים הנ"ל, נותרה לדעתי נכות אסתטית צמיתה בשיעור 10% (עשרה אחוזים ) ע"פ סעיף 75 (ב) 2 של המ.ל.ל. בהתחשב, במהות, מיקום הפגיעה, הנזק הבלתי הפיך שנותר וההשלכות העתידיות, כמפורט לעיל, סבורני שיש מקום, להפעלת תקנה 15, כדי מחציתה, דהיינו תוספת 2.5% (שניים וחצי אחוזים).
בנסיבות האמורות לעיל, לאור קביעותיו של המומחה ולאור תמונת הצלקת כפי הניכר מתוך תצלום שצורף נ/ 1, לא ניתן יהיה להגדיר את נכותה הפלסטית של התובעת כנכות אסתטית בלבד ויהיה מקום לקבוע כי בגין הצלקת נותרה לתובעת נכות בעלת אופי תפקודי בשיעור הנמוך במעט משיעור הנכות הרפואית.
לאור האמור לעיל, אני קובע כי לתובעת נותרה נכות תפקודית בשיעור כולל של 12%, כאשר נכות זו כוללת גם את הנכות האורטופדית בשיעור של 5% שנקבעה על ידי המומחה האורטופד.
הפסד שכר לעבר
תקופת אי הכושר הראשונה - בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי בסיס שכרה החודשי של התובע עובר לתאונה עמד על 5,834 ש"ח ובמועד עריכת הסיכומים עמד הסכום על 6,540 ש"ח. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו שבסיס הסכומים שקיבלה התובעת עובר לתאונה עמד על 6,205 ש"ח ליום עריכת הסיכומים, אך ציין כי במועד התאונה עבדה התובעת בחצי משרה בלבד כתוצאה מבעיות בעיניה והשלמת השכר לסכום האמור נעשתה על חשבון ימי מחלה. לדבריו, בנסיבות האמורות, יש לחשב את בסיס שכרה של התובעת עובר לתאונה לפי מחצית מן הסכום שצוין בתלושי השכר.