פסק-דין בתיק ת"א 3940-07

מבוא

1.      התובע, יליד  1954, נפגע בשתי תאונות דרכים. תאונת הדרכים הראשונה אירעה ביום 23.3.06 (להלן- "התאונה הראשונה"), ותאונת הדרכים  השנייה אירעה ביום 6.6.06 (להלן- "התאונה השנייה").

2.      אין בין הצדדים מחלוקת באשר לחבות הנתבעת לפצות את התובע בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת נזקיו של התובע.

3.      כפי שאפרט להלן, המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה באשר לשיעור הנכות שנותרה לתובע בעקבות תאונות הדרכים, וכנגזרת מכך, גם שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות.

הנכות הרפואית

4.      לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע, מונו על ידי בית המשפט שלושה מומחים רפואיים: ד"ר אמיר רובין, מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה; פרופ' עמיצור פרקש, מונה כמומחה רפואי בתחום האורולוגי; וד"ר יוחנן ויזל, מונה כמומחה רפואי בתחום אף אוזן וגרון.

5.      כפי שאפרט להלן, שלושת המומחים ציינו בחוות דעתם את התרשמותם מבעיית אמינות, את ניסיונות ההגזמה וההאדרה בתיאור התלונות והאירועים, את חוסר ההתאמה בין התלונות לבין המתואר בתיעוד הרפואי ובינן לבין הממצאים האובייקטיבים, ואת הקושי להעריך בשל כך הן את הנכות, והן את הקשר הסיבתי בינה לבין תאונות הדרכים.

6.      אף שאיש מהמומחים לא זומן לחקירה, לכל אחד מהצדדים השגות לגבי חוות הדעת, כפי שאפרט להלן.

7.      נוכח המחלוקת וסימן השאלה באשר לקשר סיבתי בין הנכות לבין תאונות הדרכים, אתייחס בהרחבה לאמור בחוות הדעת.

חוות דעתו של המומחה בתחום האורטופדיה

8. בחוות דעת מיום 1.4.09, פירט ד"ר אמיר רובין, המומחה בתחום האורטופדיה, את תולדות המקרה, וציין שבתאונה הראשונה נפגע התובע בתאונת דרכים במנגנון קדמי. לבית החולים פונה באמצעות אמבולנס, ושם התלונן על כאב בגב תחתון ובשוק שמאל. הצילומים שנערכו היו תקינים. לאחר התאונה התלונן על כאב גב תחתון מקרין לרגל שמאל. בדיקות רפואיות שללו חולשה, אך גירוי שורשי התבטא בכאב בהרמת רגל ישרה. על פי תיעוד מרפאתי העיד צילום מיום 30.4.06 על המנגיומה ב- L5, בלט דיסק ב- 5 -3 L משיק לשק ודיסקופתיה ניוונית 1S - 5L. המומחה ציין שבעקבות התאונה טופל התובע בפיזיותראפיה. כן ציין שלאחר התאונה לא חזר התובע לעבוד.
9. אשר לתאונה השנייה, ציין המומחה שבמהלכה התהפך רכבו של התובע, והוא נחבל באופן ישיר בחלקי גוף שונים, לרבות בראשו, סבל משבר של שן, ומדימום באף. במיון בוצעו לתובע צילומי צוואר, גב ואגן אשר פורשו כתקינים. לאחר התאונה סבל מכאב צוואר אשר חלף בהדרגה, מכאב קל בכתף, ומכאב עז בגב התחתון וברגל שמאל לכל אורכה. צוין שכאב הגב וההקרנה הופיעו באופן התקפי. צוין שטיפול פיזיותראפי וכן במשככי כאבים, לא הוביל לשיפור משמעותי.
10. המומחה ציין כי CT אשר נערך לתובע ביום 6.10.06, לא הצביע על שינוי ביחס ל- CT קודם, למעט זיהוי משיכה של שק טקלי ושורש 1S לשמאל, באופן המתאים למצב שלאחר ניתוח.
11. המומחה ציין שביום 2.11.06 פנה התובע לחדר מיון בעקבות כאב בלתי נשלט ותחושה של חולשה הולכת וגוברת בשרירי גף שמאל תחתונה. בבדיקת מומחה גב זוהתה חולשה 1/5 בשרירים המתאימים לפיזור 4L - 5L. הרמת רגל ישרה עוררה כאב. מיד לאחר ששוחרר פנה פעם נוספת למיון עקב התמדת כאב. בבדיקת MRI אשר בוצעה במהלך האשפוז האמור נמצא בקע דיסקלי קטן בגובה 5- 4 L. עקב תלונות על הפרעה בתפקוד המיני עבר בדיקה בשינה אשר העידה על בעיה אורגנית.
12. אשר לרקע האורטופדי, ציין המומחה כי לפני שנים רבות עבר דיסקוטומיה עקב כאב גב, ומאז הניתוח לא חש כאב.
13. בתיאור ממצאי הבדיקה הקלינית, ציין המומחה כי התובע מתקשה לשבת בתנוחה ישירה, קם מישיבה עם קושי רב והולך עם צליעה קשה על רגל שמאל, תוך שהוא גורר אותה. בעמידה נוטה לצד שמאל.
14. צוין שבמישוש הופקה רגישות על חוליות 12- 10T ו 1S- 4L. המומחה ציין מגבלה חמורה בכיפוף לפנים (שובר 2 ס"מ), הרמת רגל ישרה חיובית משמאל ב- 20 מעלות. עוד ציין חולשה של 2/5 של מישרי ומכופפי האצבעות והקרסול וחולשה 4/5 - 3 במכופפי ומישרי הירך ופרק הירך. המומחה ציין כי נערכה בדיקה מוגבלת, עקב הדגמת כאב. צוין שהתחושה ירודה מאוד בגף שמאל תחתונה עם פלס בגובה 6T. רפלקס פטרלי היה ער ביתר, רפלקס אכילס לא הופק, ומימין הבדיקה הייתה תקינה לחלוטין.
15. בעקבות ממצאיו ביקש המומחה לערוך בדיקה אלקטרופיזיולוגית ובדיקת נוירולוג. בדיקת ההולכה העצבית הייתה תקינה, אך בדיקת EMG העידה על סימני הפרעה ברמת שורשים עיצביים 1S- 5L. הנוירולוג מצא העדר רפלקס אכילס משמאל כממצא גופני אובייקטיבי יחיד, ומתוך הבדיקה התרשם מהגבלה עקב כאב ומאפשרות "של מעורבות סופרה טנטורית", היינו, השפעת אלמנטים לא גופניים על הממצאים.
16. בפרק הסיכום והמסקנות ציין המומחה שתלונותיו של התובע העידו כביכול על פגיעה בעצבוב המוטורי התחושתי ובעצבוב של איבר המין והסוגרים. עוד ציין שלא הייתה הפרדה בתלונותיו של התובע בין התאונה הראשונה לבין התאונה השנייה, ועל כן התייחס אליהן כהמשכיות.