תביעות לפיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "
פקודת הנזיקין") בעילה של רשלנות רפואית ולהטבת נזק לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964.
א. רקע עובדתי
1. התובעת 1, מיכאלה בריש (להלן: "
התובעת"), ילידת 1950, נמצאת החל משנת 1989 במצב וגטטיבי בעקבות דלקת מוח. האבחון האחרון לגבי סוג הדלקת ממנה סבלה התובעת הינו ADEM (Acute Disseminate Encephalomyelitis) ברמת ודאות של "most probably". ADEM היא מחלה דלקתית של המוח הפוגעת בחומר הלבן ונגרמת מפעילות יתר של מערכת החיסון (פרופ' עמוס קורצ'ין, עמ' 2 לפרט' מיום 24.11.08). זו מחלה נדירה בכלל ובמבוגרים בפרט (פרופ' קורצ'ין, עמ' 3 לפט' 24.11.08).
האבחון האחרון של מחלתה של התובעת נעשה בבית חולים הדסה בירושלים שם היתה מאושפזת במשך כ-3 חודשים במצב של תרדמת עמוקה. זאת, לאחר שבועיים בהם היתה מאושפזת במחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, אשר במהלכם הלכה ושקעה בתרדמת. היא הועברה להדסה במצב של תרדמת, כאשר האבחנה לגבי מחלתה היתה אנצפליטיס (דלקת המוח) על רקע אלרגי או כתוצאה מנזק בכלי הדם. העברתה להדסה נעשתה לבקשת המשפחה.
2. התובעים 2 ו-3 הם בעלה של התובעת ובנה בהתאמה וכן אפוטרופסיה. הם תובעים כניזוקים וכן כמיטיבים לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964.
3. הנתבע 1 עמד בתקופה הרלבנטית בראש המחלקה הנוירולוגית בבית החולים רמב"ם. הנתבע 2, אשר בינתיים הלך לעולמו, עבד בתקופה הרלבנטית כרופא במחלקה וכיהן כסגנו של הנתבע 1. הנתבעת 3 הינה הבעלים של המרכז הרפואי רמב"ם.
4. התביעה הינה מכוח עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. לטענת התובעים, נכותה הקשה של התובעת נגרמה כתוצאה מהתרשלות התובעים, המתבטאת, כך הטענה, באיחור באבחון דלקת המוח וקודם לכן באבחון עליית לחץ תוך גולגולתי כתוצאה מהדלקת, באיחור במתן טיפול תרופתי מתאים כנגד הלחץ המוגבר וכנגד הדלקת וכן במתן טיפול תרופתי שלא במינון הנכון.
אין מחלוקת על כך שהנתבעים חבו חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת. לפיכך, כדי לבחון את קיומה של עוולת הרשלנות, יש לבדוק את השאלות הבאות: ראשית, האם הנתבעים התרשלו - כלומר, האם סטו מסטנדרט הטיפול הראוי בנסיבות העניין? שנית, בהנחה שהנתבעים התרשלו, האם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לתובעת - כלומר, האם נקיטת דרך הטיפול הראויה יכולה היתה למנוע את התרחשות הנזק? (ראו: ע"א 10409/06
יניב רובין נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (26.5.08), בסעיף י"ב לפסק הדין, פורסם באתר האינטרנט של הרשות השופטת-
http://elyon1.court.gov.il/files/06/090/104/t07/06104090.t07.htm).
תמצית טענות הצדדים והשאלות שבמחלוקות
5. לטענת התובעים, טיפול מיידי בסטרואידים במינון גבוה היה מרפא את הדלקת ובנוסף מפחית את הלחץ התוך גולגולתי ולפיכך מונע את הנזק. בפועל ניתנו סטרואידים רק מספר ימים לאחר הופעת תסמיני הדלקת ולטענת התובעים במינון נמוך מדיי לשם בלימתה. לשם הקטנת הלחץ התוך גולגולתי המוגבר ניתן מניטול, אך גם זאת, לטענת התובעים, באיחור. לטענתם, האיחור הנטען במתן הטיפול התרופתי כנגד הדלקת, האיחור הנטען במתן טיפול תרופתי להקטנת הלחץ התוך גולגולתי, והמינון הבלתי מספיק לטענתם של סטרואידים שניתן לתובעת - תרמו כל אחד להחמרת הנזק.
6. לטענת הנתבעים, מצבה של התובעת נגרם כתוצאה מדלקת מוח, בין אם אכן מדובר ב- ADEMובין אם לאו. הליך אבחון דלקת המוח נעשה באופן מקצועי בהתאם לתלונותיה עם קבלתה לחדר המיון וההתפתחות של המאפיינים הקליניים והמעבדתיים של המחלה תוך כדי האשפוז. מינון הסטרואידים נקבע בהתאם לסטנדרט שהיה מקובל בתקופה הרלבנטית ביחס למקרים דומים. אולם, טוענים הנתבעים, גם אם מחלתה היתה מאובחנת מייד עם הגיעה לחדר המיון והיה ניתן לה הטיפול המיטבי במחלה זו, הרי שמצבה של התובעת היה מידרדר עד לכדי הפיכתה ל"צמח", כפי שאכן ארע לה. כך, משום שהדלקת פוגעת באופן הרסני במוח.
7. השאלות שבמחלוקת הינן, איפוא: האם חלה התרשלות בהליך אבחון דלקת המוח, האם חלה התרשלות בהליך אבחון לחץ תוך גולגולתי מוגבר, האם לאחר האבחון היתה התרשלות בטיפול התרופתי. תשובה חיובית לאחת מהשאלות מעלה את שאלת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין מצבה של התובעת.
בנוסף חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק של התובעת.
הנתבעים טענו טענה מקדמית של התיישנות התביעה.
8. טענות התובעים נסמכות, בין השאר, על חוות דעת רפואיות כדלקמן:
מטעם התביעה הוגשו חוות דעת של פרופ' עמוס קורצין, רופא עצבים, הראשונה מיום 31.12.03, השניה מיום 1.3.05 והשלישית מיום 27.1.09.
מטעם הנתבעים הוגשו חוות דעתו של פרופ' שי אשכנזי, מומחה למחלות זיהומיות ולרפואת ילדים, הראשונה מיום 24.4.03, השניה מיום 14.5.04, השלישית מיום 26.6.05 והרביעית מיום 20.4.09. לגבי חוות הדעת האחרונה הוגשה בקשת פסילה בטענה של אי קבילות עקב מועד הגשתה, שדינה להתקבל. כמו כן הוגשה חוות דעתו של ד"ר רפאל וייץ, מומחה לרפואת ילדים ולנוירולוגיית ילדים, מיום 16.3.03.
חוות הדעת הנ"ל הוגשו לעניין אבחון המחלה והטיפול בה. בנוסף, הוגשה מטעם התובעים חוות דעת של ד"ר איזבלה שוורץ, מומחית לשיקום רפואי, מיום 15.1.07 ומטעם הנתבעים חוות דעת של ד"ר ראובן לנגר, אף הוא ומחה לשיקום רפואי, מיום 24.1.08, לעניין צרכי התובעת עקב מצבה הרפואי.
ב. דיון בשאלת האחריות
9. שאלת סבירות הטיפול בתובעת ושאלת קיומו של קשר סיבתי בין אופן הטיפול בה לבין מצבה הרפואי תיבחנה להלן לאחר הצגת הליך אבחון המחלה של התובעת והטיפול בה, ומיקוד השאלות הדורשות בירור לאור ההתנהלות הנ"ל ועובדות רקע נוספות.