פסק-דין בתיק ת"א 38697-04-12

1.         התובעת השכירה ביום 1.4.67 להוריו המנוחים של הנתבע דירה ברח' ************** (דירה מס' 790/3 לפי רישומי התובעת). אביו של הנתבע נפטר ביום 13.2.95 והאם נפטרה ביום 1.2.11, לאחר שעברה ביום 10.2.09 למוסד סיעודי "דורות בנגב".

הנתבע טוען כי משנת 2004 גר בדירה עם אמו המנוחה וזכאי למעמד של דייר ממשיך. השאלה העיקרית נוגעת למעמדו של הנתבע כדייר ממשיך נוכח בעלותו הקודמת בדירות מגורים אחרות.

רקע וטענות הצדדים

2.         ביום 8.11.11 דחתה הועדה להקניית זכויות חוזיות את בקשת הנתבע להכרה כדייר ממשיך; נקבע כי אינו עונה אחר תנאי הנוהל להכרה מאחר והינו בעל דירה לשעבר. בגוף ההחלטה צויינו ביקורי מעגל שונים וביחס לביקור מיוני 2008 נטען כי לא התגורר בדירה. בעקבות ההחלטה ולאחר שלא פינה הנתבע את הדירה כפי שהתבקש במכתב מיום 15.11.11, הוגשה התביעה בה נטען כי הנתבע הינו בגדר פולש לדירה ואין לו כל זכויות בה.

בטרם הגשת תצהירי העדות הראשית, ביום 11.9.12, דחתה ועדת האכלוס העליונה במשרד השיכון את בקשת הנתבע להקניית זכויות חוזיות כדייר ממשיך, משני טעמים. האחד, מאחר ואינו עונה להגדרת חסר דירה במשך 5 שנים קודם למועד פטירת האם. השני, מהטעם כי לא התגורר עם האם במשך 4 שנים רצופות טרם פטירתה.

הועדה ציינה כי נתוניו האישיים של הנתבע אינם מקנים לו זכות עצמאית לדיור ציבורי מאחר והינו יחיד, גרוש, וביישוב משפחות בנות 7 נפשות ויותר שאושרו כזכאיות לדיור ציבורי וממתינות לקבלת דירה.

לפיכך, לא מצאה הועדה מקום לחרוג מהכללים ולהעדיף את הנתבע על פני משפחות נזקקות הממתינות למימוש זכאותן.

3.         הנתבע טוען כי גר בדירה משנת 2004 ולכן הינו בגדר דייר ממשיך. ביחס לבעלותו בדירה אחרת טוען כי נוכח מועד מינוי כונס נכסים לנכסיו הקודמים, אין לראות בו כבעל דירה המונעת ממנו הכרה כדייר ממשיך. נטען כי מצבו האישי, הבריאותי והכלכלי, החל משנת 2002 ועד היום, מחייבים את המסקנה כי הינו חסר דירה בהתאם להוראות חוק הדיור הציבורי.

דיון והכרעה

רצף מגורים

4.         אמו המנוחה של הנתבע נפטרה ביום 1.2.11 ויש לקבוע את המועד ממנו יש לבחון האם התגורר הנתבע בדירה פרק זמן מספיק לצורך קבלת מעמד של דייר ממשיך. אמנם החוק עדיין מגדיר דייר ממשיך כמי שהתגורר עם הזכאי שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירתו, אולם בהתאם לסעיף 3 (א) לחוק, כפי שתוקן בתיקון מספר 3, תשס"ט - 2009, לא יהיה דייר ממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה ציבורית עם קרוביו ועליו לפנות את הדירה תוך 9 חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה ממשרד הבינוי והשיכון כי אינו זכאי לדירה ציבורית לפי הכללים.

אם דייר ממשיך זכאי מכח מצבו האישי להיות מוכר כבעל זכות בדירה ציבורית, רשאי הוא להמשיך ולגור בדירה כדייר ממשיך. תיקון זה, אשר תחילתו ביום 15.7.09, הקשיח את תנאי הזכאות לדיירים ממשיכים בכך שגם דייר ממשיך ייאלץ לעזוב את הדירה אם בעצמו אינו זכאי לדיור ציבורי. תיקון זה משקף את הצורך בשוויוניות בחלוקת המשאבים הדלים של הדיור הציבורי. סייג לתיקון האמור נקבע בהוראות המעבר לתיקון האמור (סעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו - 2010), תשס"ט - 2009) אשר קבע כי הוראות החוק טרם התיקון ימשיכו לחול על מי שביום 1.8.09 התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית במשך 4 שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות עד למועד שבו נפטר הזכאי.

פועל יוצא הוא, כי כדי שהנתבע יוכר כדייר ממשיך אשר זכאותו אינה תלויה במצבו האישי כזכאי לדיור ציבורי, עליו להוכיח כי גר במשך ארבע שנים רצופות עד לפטירת המנוחה, יחד עמה בדירה. יוער כי לו תוכח טענה זו אף הוראות החוק טרם התיקון עלולות לעמוד לנתבע לרועץ אם יסתבר שהיתה בבעלותו דירה אחרת בחמש השנים שקדמו למועד הקובע.

(לעניין היחס בין החוק המתוקן להוראות המעבר ראה ע"א (מחוזי חי') 22777-05-13 אזולאי נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, 14.10.13)

מאחר והמנוחה נפטרה ביום 1.2.11, על הנתבע להוכיח כי גר ברציפות מיום 1.2.07 כדי שיחולו עליו הוראות החוק טרם התיקון ולפחות מיום 1.2.08 כדי שיזכה למעמד מכח הוראות החוק היום ובלבד שהינו "זכאי" כהגדרתו בחוק.

(יוער כי אם חלות הוראות החוק היום ממילא אין הנתבע זכאי להכרה כדייר ממשיך מאחר ואינו עולה לגדר "זכאי" מכח מצבו האישי, בהתאם לכללים. עניין זה כלל לא התברר בטיעוני הצדדים ועולה רק מההחלטה הנ"ל של הועדה העליונה).

בכל החלטות התובעת התייחסה היא למועד פטירת האם כמועד הקובע והתעלמה מהמועד בו עברה האם המנוחה למוסד הסיעודי, למרות שלשון החוק תומכת במועד המעבר למוסד הסיעודי כמועד הקובע. מאחר ונראה כי התובעת והוועדות השונות, טעו בעניין זה לטובת הנתבע, לא ראוי לנקוט ביוזמת בית המשפט פרשנות מחמירה יותר מזו אשר דורשת התובעת. בפועל, עמדה זו של התובעת משתיקה אותה מלטעון כי המועד הקובע הנו יום מעבר האם המנוחה למוסד הסיעודי, ביום 10.2.09. לפיכך, תבחן זכאותו של הנתבע על בסיס מועד פטירת האם, ולא מועד מעברה למוסד הסיעודי. בחינה לפי המועד המאוחר מיטיבה עם הנתבע בכל הנוגע לשאלת בעלותו בדירה אחרת ורצף המגורים.

משך מגורי הנתבע בדירה

5.         התובעת טענה בתביעתה כי הנתבע גר בדירה ללא זכות שבדין. למרות שנטען באופן כללי כי הנתבע הנו פולש לדירה ואין לו כל זכות להמשיך ולהחזיק בה, כוללת טענה זו את הטענה כי אין לנתבע את רצף המגורים בחוק המזכה אותו במעמד של דייר ממשיך. בחינת הטענה אינה מהווה הרחבת חזית והנטל על הנתבע להראות כי מחזיק בדירה כדין.