1. בפני תביעה ותביעה שכנגד, כשעניינה של התביעה הוא בעיקר במתן חשבונות, בעוד שהתביעה שכנגד הינה תביעה כספית, פיצויים בגין הפרת חוזה. בית המשפט ידון בתביעה והתביעה שכנגד - בנפרד, וראשית בתביעת התובעת.
התובעת, (להלן "
התובעת" או "
נורטקון"), הינה חברה שעיסוקה בתחום המדיה הדיגיטאלית והאינטרנט, כולל התמחות בפיתוח מערכות לסביבת הסלולר. הנתבע (להלן:
"הנתבע או "
גולדמן"), הינו איש מחשבים, המתמחה בבניית אתרים ברשת, ובעל עסק בשם בולסטאר אינטרנט ומולטימדיה ו/או בולסטאר אינטראקטיב. שמות עסק אלו אינן תאגידים, אלא שמות "פירמה" בלבד.
בתאריך 1.4.05 נכרת הסכם בין התובעת והנתבע, (נספח 1 לתיק מוצגי התובעת) ועל פי האמור בו, מתקשרים השניים לשותפות בשיעור של 50% לכל אחד, כשהנתבע מביא לשותפות את מומחיותו לבנייה של תת אתרים ברשת, בעוד שהתובעת הינה בעלת יכולות שיווק ומימון בתחומי האינטרנט, והשניים יחדיו מקימים מיזם שמטרתו לאפשר לגולשים שירותי WEB כתת אתרים. במילים אחרות - שני הצדדים יקימו אתר ברשת שדרכו יוכלו גולשים להקים לעצמם תתי אתרים, באמצעות האתר שיוקם. חלוקת הרווחים, כאמור בסע' 4 להסכם, תהיה בשיעור של 50% לכל צד, כשהוצאות כל צד על עובדיו, שרתים, שיווק ופרסום ועוד, יחולו על כל צד בנפרד. הרווחים ינבעו מרכישת שירותים נוספים באמצעות האתר שיקום, מעבר להקמת תתי האתרים, שתהיה חינמית.
לצורך הקמת האתר רכשה נורטקון שרת והעמידה שרת זה לרשות גולדמן, לבניית הפרויקט. האתר הוקם והועמד לרשות הגולשים, ודוגמא לדף הבית הינו נספח 12 לתיק הנ"ל. נורטקון אף רכשה "טמפלטים" לצורך המיזם, אלא שלבסוף לא נעשה בהם שימוש. הפרסום הראשוני לאתר ולכתובתו, שנעשה באמצעות "דואר זבל" ברשת, הוכן ומומן ע"י נורטקון. גולדמן ואנשיו, הם שתכננו את תוכניות המיזם, התוכנה, שיפרו אותה מפעם לפעם והוסיפו שירותים או אפליקציות לאתר, ששמו "פארק אתרים". בתחילת הדרך, הכנסות האתר הוזרמו ישירות לתובעת, באמצעות משיכות מכרטיסי אשראי הלקוחות וחברה העוסקת בגביה עבור אתרים ברשת, אולם ההכנסות היו זעומות. על פי האמור בהסכם הנ"ל, היה על כל צד לאפשר לצד השני גישה חופשית לתחשיבי ורישומי ההכנסות (ראה סע' 3 להסכם). בשלב מסוים, הועבר נושא הגביה לגולדמן לבדו, כנראה לאור ההיקף הנמוך.
כאמור, "פארק אתרים" פעל ומספר לקוחותיו גדל וכך אף התרחבו השירותים שניתן היה לקבל באתר. היחסים בין השותפים התנהלו על מי מנוחות, כשמדי פעם היו שני הצדדים מתקשרים ביניהם באמצעות דואר אלקטרוני, לכתובותיהם ברשת. המחלוקת בין הצדדים התעוררה כאשר נודע למר שחר חכם (להלן: "
שחר"), מנהל התובעת, על כתב תביעה שהגישה "גולדסטאר אינטראקטיב" קרי - הנתבע, כנגד חברה בשם "פאנט פתרונות אינטרנט בע"מ" ושני מנהליה, תביעה כספית על סך של 500,000 ש"ח, בגין נזק שנגרם לתובעת שם מרשלנות הנתבעים שם במתן פתרונות אחסון בשרתים לאתר "פארק אתרים". כאמור בכתב התביעה, ל"פארק אתרים" כ-40,000 תתי אתרים, והכנסות האתר מגיעות ל-"100,000 ש"ח בקירוב לחודש" (כתב התביעה הנ"ל בת.א. 1680/08 בימ"ש השלום בראשל"צ, הוא נספח 10 לתיק הנ"ל). הנתבע 1 בתביעה זו, מר אייל רוטריב, הקשור גם עם נורטקון בעסקים משותפים, הוא שהעביר את המידע לשחר. לשחר אף נודע, משיחה טלפונית שערך עם אופיר בראון, מי שעבד עבור הנתבע בבולסטאר, כי גודלמן מנהל משא ומתן עם חברה אחרת, "מולטי סמארט", להתאחד יחדיו לשם המשך ניהול פארק אתרים (ראה התמליל, נספח 13). שחר מיהר ופנה לנתבע לקבל הסברים ולדרוש את חלקו בהכנסות, אך לטענתו, לא נענה עניינית, ומכאן התביעה שבפני.
2. טענת התובעת היא כי נורטקון והנתבע קשורים בניהם בהסכם שותפות, אך הנתבע הפר הסכם זה בכך שהפיק רווחים גדולים מהמיזם תוך שבחוסר תום לב הוא מסתיר זאת, תקופה ארוכה, מהתובעת. נוכח ההסכם והשותפות שבין הצדדים, זכאית התובעת לפסק דין למתן חשבונות, וכן להצהרת ביהמ"ש על זכותה ל-50% מהכנסות "פארק אתרים", הסכום שיתבע לאחר מתן החשבונות.
הנתבע טוען כי התובעת, למעשה, נטשה את המיזם, ניתקה כל קשר בין הצדדים, ניתקה את גולדמן משימוש בשרת ההקמה, כך שבפועל ההסכם בין שני הצדדים - בוטל ובהסכמה. גולדמן לבדו הוא שתיפעל את האתר, שיפר ופיתח את התוכנה והשימושים, כך שאין כל קשר בין האתר במצבו כיום לבין האתר כפי שהיה בתחילת הדרך, בשנת 2006. בנסיבות אלה, אין לתובעת כל זכות לדרוש מתן חשבונות או כל חלק מהכנסות האתר.
3. המסגרת הנורמטיבית בה עסקינן הינה בהוראות הדין לעניין
ביטול חוזה. הנתבע טוען כי הודיע לנורטקון על ביטול ההסכם שביניהם, וזכותו לעשות כן בגין הפרתו היסודית של החוזה ע"י נורטקון, או לחלופין, אף בהפרה שאינה יסודית, כאשר התובעת נמנעת מלקיים את החוזה גם לאחר קבלת הודעת הביטול (ר' סעפים 7 ו-8
לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה, תשל"א-1979). וכאשר הנתבע מכיר בקיומו וחלותו של הסכם השותפות וטוען להפרתו ולביטולו, על הנתבע החובה להביא את ראיותיו בדבר משלוח הודעת הביטול וכן על נסיבות ההפרה המזכות אותו, לטענתו, למשלוח הודעת הביטול. נראה לי כי הנתבע נכשל בהרמת נטל חובתו זו.
4. המכתב שנשלח מהנתבע לתובעת, מכתב ההודעה על ביטול החוזה (ראה סע' 8
לחוק הנ"ל, הקובע כי ביטול חוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר), הוא נספח ג' למוצגי הנתבע, מיום 8.10.06. שחר העיד כי מכתב שכזה מעולם לא הגיע אליו. ביהמ"ש מעדיף את גירסת שחר על פני גרסת הנתבע ועדיו בנושא זה. במכתב לא צויין כתובת הנמען ואין לנתבע כל ראיה, פרט לעדותו ולעדות אחד מעובדיו, על משלוח המכתב. תמהני מדוע בחר הנתבע לשלוח מכתב זה בדואר כשנהג להתכתב דווקא בדואר אלקטרוני, ומנגד אף נמנע מלשלוח מכתב כה חשוב ומשמעותי בדואר רשום. ניר דותן, עובד הנתבע, טען בעדותו כי המכתב דווקא נשלח באי-מייל, אך אין בידיו להוכיח עובדה זו - לאחר שמחשבו פורמט. אינני מקבל כי אם היה שחר מקבל מכתב זה היה נמנע מלהזדרז ולהשיב עליו, ומנגד, אין לנתבע כל הסבר מדוע לא התעניין אצל התובעת לסיבה לחוסר כל תגובה למכתב כה משמעותי. אין כל סבירות בהתנהגות שכזו. בנוסף לכך, אם לטענת הנתבע, המחדל העיקרי בהתנהלות נורטקון כהפרת ההסכם הינה בניתוק השרת מגישת הנתבע ועובדיו, מדוע דווקא נושא זה נעדר מכל האמור במכתב. לדעתי, מכתב שתוכנו ביטול חוזה, צפוי כי ישמר בדקדקנות, בצירוף לאישור משלוחו, גם אצל מי שאינו משפטן או החסר יעוץ משפטי שוטף, שהרי הנתבע ידע, לכאורה, על עצם חבותו לשלוח מכתב הודעה על ביטול ההסכם, כך שיוכל להמשיך בדרכו חופשי ממחוייבותיו לתובעת.
הוכחה ניצחת להעדר כל כוונה לבטל את ההסכם, ובמיוחד לא במכתב זה, היא העובדה כי בניגוד לאמור בסעיף 9
לחוק הנ"ל, הרי כשבוטל חוזה, חייב כל צד להשיב לחברו את אשר קיבל על פי החוזה. לכאורה, היה על הנתבע לדרוש מנורטקון לקבל חשבונות מלאים על גביית הכנסות על ידי התובעת, להציג את הכנסות הנתבע מהאתר עד אותו שלב, ולדרוש עריכת חשבונות, לקראת הפעילות העתידית. הנתבע לא עשה דבר בעניין זה.
ולבסוף, העובדה כי בתאריך 15.12.06, כחודשיים
לאחר מועד מכתב הנתבע, נספח ג' הנ"ל, שולח שחר לנתבע את המכתב נספח 9 לתיק מוצגיו, בו הוא מתריע על תקלות במיזם המשותף. מכתב זה נשלח בדואר רשום ואישור המשלוח צורף למכתב (בטעות צורף אישור משלוח אחר, וטעות זו תוקנה במהלך המשפט). בהעדיפי את עדות שחר על פני עדיי ההגנה, וכשצורף אישור המשלוח, אינני מקבל את טענת הנתבע כי מכתב זה לא התקבל על ידו. ועל כן, העדר כל תגובה בכתב מגולדמן למכתב שחר תוך איזכור מכתב ביטול ההסכם בתגובתו, מלמדת שהנתבע רואה עצמו, לאותם מועדים, עדיין כשותף לתובעת!
5. גם הטענה על הפרתו היסודית של ההסכם על ידי התובעת, לא תוכל להשמע.
גם אם יקבל בית המשפט כי השקעת נורטקון במיזם, אתר "פארק אתרים", היתה, בעיקר, אך בתקופה הראשונה ל"חיי" המיזם, הרי אין בכך ראיה להסכמת נורטקון, בהמשך הדרך, לביטול ההסכם. תחילת הדרך היתה בהעמדת השרת להקמת האתר ותפעולו השוטף, בשיווק האתר, הכנת התשתית לגביה ורכישות נוספות לצורכי האתר, כפי שהוכח בעדות שחר ובמסמכים שצרף, ומכך נלמד כי נורטקון ממלאת את חלקה בהסכם. לא ניתן לקבל את טענת הנתבע כי אין כל מקום להשוואה בין השקעות כל אחד מהשותפים במיזם, כאשר הנתבע ועובדיו הם שהשקיעו שעות עבודה רבות ופיתחו את האתר עד שאין להכירו יותר. הנתבע ידע יפה כי הוא המבצע את עבודת הפיתוח והתפעול, כאמור בהסכם השותפות. היה זה חלקו במיזם, הצד המקצועי, והיה זה מעניינו לפתח את האתר ולהגדיל בכך את ההכנסות הצפויות, גם אם חלקו הוא אך מחצית מהרווחים.
גם בין שתי הגירסאות בדבר ניתוק הנתבע מהשרת שהעמידה נורטקון לרשות המיזם מעדיף בית המשפט את זו של התובעת. לטענת הנתבע, הוא נאלץ לרכוש לצורך הפעלת המיזם מערכת שרתים חדשה, לאחר "נפילת" המערכת הקודמת שסופקה על ידי התובעת, וזאת בחודש אוגוסט 2006. מכל מקום מתברר כי הוא אך שכר שרתים אלו. שחר העיד כי השרת הקודם שהעמידה נורטקון לרשות המיזם, כבר לא עמד בדרישות האתר המתפתח, וממילא ההוצאות לשכירת השרתים שולמו, בהסכמתו, מהכנסות האתר. תמיכה בגרסתו ניתן למצוא בהודעת הדואר האלקטרוני ששלח ניר דותן, בשם בולסטאר, לשחר, מתאריך 4.12.06, בו הוא מעביר לשחר את פרטי השרת שבולסטאר מבקשת לרכוש להפעלת האתר. אם, אכן, מדובר ברכישה או בשכירה עצמאית של שרתים
לאחר ניתוק הקשר מול נורטקון, מדוע נשלחה הודעה שכזו לשחר? (ראה נספח 15 לתיק מוצגי התובעת). גם אם תשמע הטענה כי רק בגין העדר כל תגובה משחר למכתב זה, כשאינו מתעניין יותר במיזם, פנה הנתבע לדרך העצמאית בשכירת שרתים חדשים, הרי הנתבע נכשל אף בהוכחת טענתו זו, כאשר המסמך היחיד שהציג כראייה על הוצאות בגין שכירת שרתים הינו ממרץ 2006, כחצי שנה
לפני המועד הנטען לנפילת השרתים, בחודש אוגוסט 2006. מכל מקום, הנתבע הודה כי בולסטאר משתמשת בשרתים אלו גם לצורך פרויקטים אחרים (עמ' 95 לפרוטוקול).
"הפרה יסודית" של הסכם, כאמור בסע' 6
לחוק הנ"ל, היא הפרה שניתן להניח כי אדם סביר לא היה מתקשר בהסכם אילו חזה מראש את ההפרה ותוצאותיה. כפי שכבר נאמר, הרי נורטקון מילאה את חלקה בהקמת האתר, והאתר ממשיך בפעילותו, ובהצלחה, כשכל הנותר הוא בתחזוקה השוטפת ושכלול השירותים שהאתר מספק. גולדמן ידע היטב כי זה יהיה תפקידו הבלעדי, כאיש המקצוע.
כשטענתו על "גזילת" שרותי השרת המקורי - נדחים, אינני רואה בתובעת כמפרה את תנאי ההסכם. הנתבע אף לא יכול היה להצביע על מכתבי דרישה, במהלך סוף שנת 2005 ומחצית 2006, מנורטקון, לבצע מהלכי שיווק או מימון הנדרשים על ידו, שלא נענו. דרישות שכאלה - אין. גם העברת מערכת הגביה, שעברה מנורטקון לנתבע, לא היה בה אלא לשרת את מטרות הנתבע ולא תשמע טענתו כי נגרם לו נזק משינוי זה שנעשה בהסכמת שני הצדדים יחדיו, ומכל מקום - ללא התנגדות מי מהם.
6. הנתבע אף ניסה להוכיח כי אין כל דמיון בין האתר פארק אתרים בתוכנו למועד הגשת התביעה ובין תוכנו ומהותו התוכנתית, למועד ביטול ההסכם, אליבא דגירסתו, דהיינו, בסוף שנת 2005. גם בענין זה יד התובעת על העליונה. משני המומחים שנקראו להגיש את חוות דעתם ולהעיד בסוגייה זו, הרי להתרשמותי, גם כמי שאינו איש מקצוע בתחום המיחשוב והאינטרנט, יש להעדיף את חוות דעת מומחה התובעת. אמנם, אין לבית המשפט כל ספק במומחיות והידע המקצועי של מומחה הנתבע, אך עדיין אין בדבריו כדי לסתור את הברור לכל עין ואת המסקנה ההגיונית היחידה מכל אשר הוכח בנושא זה: האתר נותר בשמו הקודם. הגרפיקה דומה עד זהה. מטרת האתר - הקמת תתי אתרים, לא השתנתה. גם אם שופרה תוכנת האתר והוספו שימושים, הרי דבר זה היה צפוי, שהרי הנתבע עוסק כל הזמן בתיפעול ושיפור האתר, למיקסום הכנסותיו. פיתוח תוכנה, נעשה, תמיד, בשלבים, שלב אחר שלב, פיתוח אחר פיתוח. עדיין ענייננו באתר "פארק אתרים", המיזם שהוקם בהתאם להסכם השותפות הראשוני, ובתהליכי פיתוחו, עם חלוף הזמן.
גם טענת הנתבע על אבדן כל בסיס הנתונים הקודם, טרם ניתוקו משרת התובעת, כך שנאלץ בהשקעה של שעות עבודה רבות לשחזרו או לבנותו מחדש, גורלה להדחות. צודק ב"כ התובעת בטענתו כי אין להאמין לטענה שהנתבע נמנע מלשמור במחשביו את בסיס הנתונים הדרוש להפעלת האתר, וראייה לכך היא העובדה כי כל הלקוחות הקודמים, כארבעת אלפים במספר, אף אם נותקו זמנית מהמערכת, שבו, באורח פלא, לשימוש באתריהם, תתי האתרים, בפארק האתרים. גם מומחה הנתבע הודה כי אינו יכול לקבוע, בהעדר נתונים מספקים, וכשלא ניתן לו לבדוק את מחשבי התובעת, כי בסיס הנתונים ההתחלתי והתוכנה הראשונית, אינם זהים למצב כפי שהוא כיום, ושאין בפנינו מערכת חדשה שנבנתה מאפס. המערכות דומות, השימוש בהם דומה, והרי ממילא, הנתבע הוא זה שתכנן, מלכתחילה, את תוכניות הקמת האתר, ועל כן, ללא כל קושי, הוא יכול לשוב לנתוני עבודתו הקודמת, ועדיין הוא מחוייב, מכח הסכם השותפות, כי המיזם הבנוי על פי הידע והמומחיות שלו, חלקו בו הוא אך מחצית בלבד. הסכמים יש לכבד.
7. בסיכומיו חוזר ב"כ הנתבע על טענתו הנוספת, החילופית, והיא כי יש לפרש את הסכם השותפות לא כהקמת מיזם "בבעלות" משותפת, אלא אך "הסכם לשיתוף פעולה", כך שהזכויות במערכת היא "פארק אתרים", נותרות לנתבע בלבד. בית המשפט דוחה מכל וכל טענה זו וממספר נימוקים. ראשית, כותרת ההסכם הינה, אכן, "הסכם לשיתוף פעולה" אך כאמור ב"הואיל" השלישי, כוונת המתבקשים הינה להקים "פרויקט משותף", והסכם זה הינו מתווה זכויותיהם וחובותיהם. ההסכם מאפיין את המיזם וקובע את חלוקת הרווחים. סעיף 6 להסכם קובע את חובת שני הצדדים לשמירת הסודיות בכל הקשור למיזם וסעיף 7 קובע אחריות משפטית משותפת של שני הצדדים בהסכם. לא מצאתי אף לא רמז לכוונה בדבר שמירת זכויות כלשהן של הנתבע לעצמו, אם זכויות רכושיות ממש ואם זכויות של קניין רוחני. המיזם אף אינו יחודי ברשת. בנוסף לכך, במהלך תקופת הקמת האתר, התנהלות הנתבע היתה בגילוי מלא של כל הצד הטכני של המיזם, האתר, ובשקיפות מלאה, שאינה עולה בקנה אחד עם שמירת זכויות יוצרים כל שהן לנתבע. ושלישית, אין כל הגיון עיסקי או אחר, בפרשנות שמנסה הנתבע לאמץ. מהי משמעות שיתוף פעולה ביצירת ותפעול האתר, כנכס מפיק רווחים המתחלקים שווה בשווה, אם לא כהסכם שותפות לכל דבר וענין. הרי גם הנתבע מסכים, כאמור בסעיף 27 לתצהירו, כי אם היתה נורטקון עומדת בתנאי ההסכם ונמנעת מהפרתו, הרי - "היא זכאית לאחוז מסוים מרווחי אותו שיתוף פעולה". והרי קבעתי כי התובעת לא הפרה את ההסכם, ובוודאי לא "בהפרה יסודית", ומכאן שגם לגירסת הנתבע היא זכאית ל 50% מההכנסות.