1. התובע יליד 11.6.1982, נפגע לטענתו בקרסול שמאל, עת שהה בחוף המועדון הימי בחדרה.
2. לגרסתו, ביום
24.7.06, בשעות אחר הצהריים, הוא הלך יחד עם חברים לבילוי בחוף הים בגבעת אולגה. חבר שלו בשם חן אהרוניאן (להלן
"חן") ביקש ממנו לעזור לו להביא סירת בננה שהייתה מאוכסנת במועדון המרכז הימי אולגה (להלן "
המרכז הימי").
בתקופה זו בוצעו עבודות של החלפת גדר במרכז הימי, ועל החול היו פזורים חלקי ברזל כפי שתועד בתמונות שצולמו על ידי התובע למחרת האירוע (ת/3).
3. התובע וחן סחבו את הסירה, וכשהיו במרחק של כשני מטרים מהשער של המרכז הימי לכיוון הים, הרגיש התובע דקירה ברגלו אך לא ייחס לכך חשיבות והמשיך בדרכו. כשהגיעו לקו המים, גברו כאביו והבחין בדם רב שיורד מרגלו והבין שנפצע. חבריו הובילו אותו לבית חולים הלל יפה בחדרה, ושם אובחן אצלו חתך ברגל שמאל באספקט מדיאלי של כף הרגל וקרע חלקי של גיד הטיבליס. לאחר תפירה וקיבוע בגבס, שוחרר התובע לביתו עם המלצה לנטילת משככי כאבים, מעקב רופא אורתופד ומנוחה בת 5 ימים (האירוע הנ"ל ייקרא להלן
"התאונה").
4. בעקבות התאונה נותרה אצל התובע צלקת מכאיבה ברגל, המקנה לו, על פי קביעת מומחה בית המשפט, נכות צמיתה בשיעור של 10%.
5. התובע טען כי הפגיעה נגרמה כתוצאה מדריכתו על חלק מברזל חתוך שהיה טמון בחול של חוף הים, ומשכך, הוא הגיש את התביעה דנן כנגד המרכז הימי, המפעיל והמחזיק של המקרקעין שבתחומם נעשו עבודות של החלפת גדר כמתואר לעיל, וכנגד עירית חדרה שבתחום שיפוטה נמצא חוף הים שבו אירעה התאונה, על פי הנטען.
6. הנתבעות הכחישו את אירוע התאונה ואת האחריות הנזיקית שיוחסה להן בגינה, ולחילופין, כל אחת טענה כי ככל שתוכח אחריות, היא חלה על הנתבעת השנייה. לחילופי חילופין טענו הנתבעות כי התאונה אירעה עקב רשלנותו הבלעדית של התובע. בנוסף הכחישו הנתבעות את הנזק הנטען.
7. מטעם התובע העידו התובע וחברו חן.
מטעם הנתבעות לא הובאו עדויות.
8.
דיון
לאחר ששמעתי את עדויות התביעה ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח את נסיבות אירוע התאונה כפי שנטענו על ידו, וכי האחריות בגין התאונה רובצת על שתי הנתבעות בחלקים שווים ביניהן, מהנימוקים שיפורטו להלן:
9. עדותו של התובע היתה קוהרנטית, עקבית ומשכנעת והיא לא נסתרה בחקירתו הנגדית. בעדותו תיאר התובע הכיצד סחב את הסירה יחד עם חברו חן, והכיצד הרגיש דקירה ברגל והמשיך בדרכו עד שהבחין בפציעה, והכיצד עקב אחר כתמי הדם עד שהגיע לחלק הברזל החלוד שהיה טמון בחול ושממנו נפצע (עמ' 10 ש' 27-25). גרסתו לגבי נסיבות הפציעה נתמכה בעדותו של חן, שאף היא לא נסתרה בחקירתו הנגדית. חיזוק נוסף לגרסתו הנ"ל ניתן היה למצוא בתמונות המקום שצולמו על ידו למחרת יום התאונה, ושבהן נראים פועלים מבצעים עבודות באזור הגדר של המרכז הימי, כאשר חלקי ברזל מפוזרים בשטח החוף הסמוך להם (ת/3).
10. הנתבעות ניסו לפקפק בגרסתו של התובע שלפיה הוא נפצע מחלק ברזל חתוך שהיה טמון בחול, אולם ניסיון זה לא צלח, שכן מעיון בדו"ח חדר המיון אשר נערך בסמוך לאירוע התאונה נרשם
"לדבריו נחתך מברזל חד".
בנוסף, נתבעת מס' 1 (המרכז הימי) הפנתה בסיכומיה למספר סתירות שעלו בעדויותיהם של התובע וחברו חן, אולם לא שוכנעתי כי המדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורש העניין ו/או שפוגעות ב"ליבה" של גרסת התובע לעניין אירוע התאונה.
11. אשר על כן, הנני קובעת כאמור כי התובע הוכיח את נסיבות אירוע התאונה כפי שנטענו על ידו.
12.
האחריות
אחריותו של המרכז הימי
הן מעדותו של התובע אשר לא נסתרה כאמור, והן מהתמונות שהוגשו, עולה כי במועד התרחשות התאונה, בוצעו עבודות בניה/שיפוץ באזור הגדר של המרכז הימי. עוד ניתן לראות חלקי ברזל פזורים בשטח הסמוך לביצוע העבודות הנ"ל.
הסמיכות בין מקום אירוע התאונה לבין המקום שבו בוצעו העבודות הנ"ל וחלקי הברזל הפזורים בשטח, מובילים למסקנה כי המרכז הימי, כמחזיק ומפעיל של המועדון, התרשל באחזקת המקרקעין הנמצאים באחריותו, בכך שלא מנע קיום מפגעים בהם כתוצאה מעבודות הבנייה שבוצעו בשטחו, ולא גידר את השטח שממנו נשקפה סכנה לבריאותם של המבקרים בו ו/או לא הזהיר את המבקרים בו, וביניהם התובע, מפני מפגעים אלה, ואין צורך להכביר במילים על ההלכה המושרשת בדבר חובתו של מחזיק מקרקעין כלפי מבקרים למנוע סיכונים בלתי סבירים במקרקעין המוחזקים על ידו כאמור.