פסק-דין בתיק ת"א 38240-03-10

1.     זוהי תובענה שעניינה דרישה לפיצוי כספי בגין טענה לאי  קיום הסכם להשכרת מושכר לתובעים שיעדוהו למטרת הפעלת מסעדה.

רקע עובדתי  

2.     התובעים הינם בעלי מניות ומנהלים בחברת רניב פלוס בע"מ, התובעת מס' 1, אשר ביקשה להקים מסעדה במושכר שהושכר ע"י הנתבעים.

3.     התובעים ביקשו לשכור חנות בתל-אביב לשם הפעלת המסעדה, ושכרו מושכר מן הנתבעות, חברה ומנהלתה, שבעבר ניהלו שם סלון לשמלות כלה .

4.        שכירות הנכס לא יצאה אל הפועל שכן נתברר כי למשכירות, הנתבעות, שהן שוכרות ראשיות, לא היתה אפשרות להשכיר הנכס ב שכירות משנה לתובעים עקב מתן  צו פינוי שהוצא לדרישת דייר מוגן בנכס.

5.     הנכס הושכר, לבסוף, לתובעים ע"י בעלי הנכס עצמו, והנתבעת מס' 1 מלינה על כך שעקיפתה נעשתה בזדון ובמכוון.

6.     התובעים תובעים החזרת תשלומים ששלמו בקשירת העסקה וכן תובעים הם סכומי כסף בגין טענה לאבדן רווחים מהפעלת המסעדה, שנפתחה מאוחר מן המתוכנן.

ראיות הצדדים

ראיות התובעים

7 .      בשם התובעים העיד מר רן ריכטר בתצהירו ת/4 , הנתבע מס' 2, כי ביום 24.6.09 התקשרו הוא וחברו מר ניב שיר, התובע מס' 3, עם הנתבעת מס' 1 , גב' איילה אזולאי, בהסכם לשכירות משנה של חנות הנמצאת ברחוב דיזנגוף מס' 245 - פינת שדרות נורדאו בתל אביב , בשטח של 83 מ"ר.

       (להלן: "גב' אזולאי"; "הנכס" ; "ההסכם הראשון") .

8.     הנכס מצוי בבעלות " חברת תמ-דן בע"מ " אשר השכירה הנכס לגב' אזולאי.

9.     מאוחר יותר, התברר כי קיימת דיירות מוגנת בנכס בשטח של 18 מ"ר בידי הדייר המוגן מר גיל ברכה, דבר שנודע להם מפי המשכירה 3 חדשים לאחר ההתקשרות בהסכם.

       (להלן: "הדייר המוגן").

10.  גב' אזולאי הצהירה בהסכם הראשון כי זכאית היא להשכיר הנכס במלואו בשכירות משנה לאחרים למשך 5 שנים.

11.   בהסכם הראשון, נקבע כי תקופת השכירות תחל ביום 1.1.10 למשך שנה בצירוף אופציה ל - 4 שנים נוספות עד ליום 31.12.14.

12.   דמי השכירות הועמדו על סך של 21.840 ש"ח  לחודש. כן סוכם כי ישולמו למשכירה דמי פינוי בסך של 275,000 ש"ח.  

13.   קיום הדייר המוגן הוזכר בסעיף 4 להסכם הראשון , בתור שוכר משנה של גב' אזולאי שהפעיל חנות בגדים אשר אמור לפנות חלקו בחודש פברואר 2010.

14.   כן נקבע כי במידה שגב' אזולאי לא תעביר החזקה בנכס, תפצה אותם בגובה דמי שכירות של חודש.