תמצית התביעה:
1. לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע כנגד שימוש של הנתבעים 1 ו-2 (להלן-"הנתבעים") כגן אירועים במבנה שבנחלתם. התובע כמנהל המקרקעין הידועים כגוש 34161 חלקה 11 מגרש 55 (להלן - "המקרקעין") דרש מהנתבעים, המחזיקים כברי רשות במקרקעין מטעם הנתבעת 3(להלן-"הנתבעת") במשק מס' 55 להפסיק לאלתר כל שימוש במבנה ב' המצוי בהם להפעלתו כגן אירועים. התובע טוען כי על פי הסכמים בין הצדדים, זכות השימוש במקרקעין,בהעדר כל הסכמה אחרת, מוגבלת אך ורק להקמת מבנים משקיים ושימוש בהם למטרות חקלאיות. בהיעדר אישור לנתבעים, להקמת מבנה שישמש כגן אירועים ומחמת התעלמותם מהתראות שנישלחו אליהם בנידון, יש להורות על איסור השימוש במקרקעין ובמבנה שנבנה בהם כגן אירועים ולאסור על כל שימוש אחר, שאיננו חקלאי.
2. הנתבעת , מצדדת בטענות התובע בכל הנוגע לשימוש חורג של הנתבעים במקרקעין ומוסיפה וטוענת כי הדבר נעשה בהיעדר הרשאה ממנה. לפיכך, יש ליתן צו מניעה קבוע להפסקת כל שימוש שאיננו שימוש חקלאי במקרקעין ע"י הנתבעים. לטענתה, היא לא הפרה את חוזה המשבצת ואין להטיל עליה אחריות למעשיהם של הנתבעים, שפעלו בניגוד לדעתה. בהסכם שנחתם בין התובע להסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לא"י ובינה (להלן - "ההסכם המשולש") , קיימת התייחסות פרטנית והבחנה מבדלת בין פעולותיה כאגודה ובין פעילותם של חברי האגודה. בהתאם לכך, לא קיימת אחריות שלה לפעולות של חברי האגודה. צירופה כנתבעת, באה רק מחמת היותה בעלת זכות חכירה במקרקעין הרשומים אצל התובע וללא סעד אופרטיבי המתבקש כנגדה.
3. הנתבעים טענו כי עם התמוטטות ענף החקלאות בארץ, הם נאלצו למצוא לעצמם מקורות פרנסה חילופיים בפרט, לנוכח הקמתו של בסיס צבאי בשטח המושב שגרם לפגיעה ביכולת הפרנסה שלהם ואף פגע בבריאותם של רבים מהתושבים. לגופם של דברים טענו ההנתבעים כי לא קיימת כל יריבות משפטית בינם ובין התובע הואיל ואין חוזה חכירה בתוקף. הנתבע הרלוונטי לכאורה היא הנתבעת 3 החתומה על חוזה עם התובע. התובע, פועל בחוסר תום לב בעוד הוא כגוף שלטוני הסכים "לשתף פעולה" בדיונים בעניין השימוש במקרקעין שלא לחקלאות, תוך יצירת מצג שהוביל להסתמכותם עליו ולשינוי מצבם בהשקיעם משאבים רבים במקרקעין, שירדו לטימיון ובהיעדר יכולת להתפרנס מחקלאות.
4. לעניין הנתבעת 3 טענו הנתבעים כי היא נמנעת משיקולים זרים לשתף עימם פעולה ולממש את החלטה 949 על מנת להביא את המחלוקת לידי סיום לשביעות רצונם של כל הצדדים. רצון טוב ושיתוף פעולה מצד הנתבעת 3 היה מביא את התביעה לקיצה ובקשתם היא כי בית המשפט ינחה אותה להגיע להסכמות עם הנתבעים.
טענות הצדדים:
5. התובע טוען כי הוא מנהל על פי דין את מקרקעי ישראל, כמשמעותם בחוק יסוד מקרקעי ישראל ומכוח סמכותו זו הוא מנהל את המקרקעין. מכוח סמכותו, נחתם אחת לשלוש שנים, ההסכם המשולש. הנתבעים, רשאים להימצא במקרקעין מכוח הרשאה שניתנה על ידו לנתבעת ולחבריה ובכפוף לתנאים המוגדרים בהסכם המשולש. לפי סעיף 18(ב) להסכם המשולש, זכות השימוש במקרקעין היא למטרות המפורטות בסעיפים 3 ו- 4(ג) להסכם, קרי: לצרכי חקלאות, הקמת מבנים משקיים ושימוש למטרה חקלאית.
6. התובע טוען כי בחודש מאי 2004 הגישה הנתבעת עבור הנתבעים, בקשה לאישור לבניית חממה-משתלה חקלאית בחלקה ב' שבמקרקעין (נספח ג לכתב התביעה, סומן נ/4) והבקשה אושרה (נספח ו' לכתב התביעה). לאחר שניתן האישור ועוד בשלבי הבנייה של מבנה החממה התברר לתובע כי הולך ומוקם בפועל במקרקעין מבנה שאינו חממה או משתלה (דוח המפקח אורי אבלס מיום 18.4.2005 , צורף כנספח ז' לכתב התביעה). לפיכך, נשלח מכתב התראה לנתבעים ביום 23.5.2005 בו נאמר כי המבנה אינו בהתאם לתוכניות ולאישורים (נספח ח' לכתב התביעה). בתגובה למכתב זה, הגישו הנתבעים ביום 16.11.2005 בקשה לשינוי ייעוד של המבנה, לייקב (נספח ט' לכתב התביעה). למרות זאת, בביקורו של המפקח במקרקעין ביום 2.3.2006 נימצא כי אין במקרקעין יקב, כי אם מתקיים אירוע בר מצווה (דו"ח פיקוח, צורף כנספח י' לכתב התביעה). לאור זאת, נשלח מכתב לנתבעים ביום 8.3.2006 בו הודע להם כי הואיל ובמקום מתנהל גן אירועים, הם נדרשים להפסיק לאלתר את השימוש בו ולפעול בהתאם להחלטה 949 . אם לא כן, יועבר התיק לטיפול משפטי (נספח י"א לכתב התביעה). הנתבע 1 , שלח מכתב תגובה לתובע ביום 23.3.06 לפיו הוא מאמץ את הצעת התובע לפעול בהתאם להחלטה 949 ולהגיש בקשה לאישור שימוש כגן אירועים. כתנאי להסכמה נדרש הנתבע להפסיק כל שימוש במבנה לאלתר ולתת הודעה בהתאם. תנאי זה לא קויים ע"י הנתבע ונימצא לטענת התובע, כי הנתבעים ממשיכים לעשות שימוש במבנה, כגן אירועים.
7. יתירה מכך, בסיור שערך המפקח ביום 13.12.06 התברר לתובע כי הנתבעים ביצעו עבודות נוספות במקרקעין, ליישור, גינון וגידור של שטח נוסף , בגודל של 4 דונם הצמוד למבנה (תצלומים צורפו כנספחים יד-טו לכתב התביעה). לפיכך טוען התובע כי הנתבעים פעלו ופועלים בניגוד להרשאה, כאשר חרף דרישות מפורשות מהם לחדול משימוש חורג במקרקעין הם ממשיכים בהפעלת המבנה כגן אירועים.
לטענת התובע, פעולותיהם של הנתבעים התאפשרו ביתר קלות הואיל והנתבעת, לא נקטה בפעולות הנדרשות ממנה למניעת שימוש במקרקעין כגן אירועים.
לאור זאת, התבקש צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים לעשות שימוש במקרקעין ובמבנה המצוי על חלקה ב' כגן אירועים.
בנוסף, ביקש התובע פיצול סעדים על מנת שיוכל לתבוע את הנתבעים 1 ו-2 בתשלום דמי שימוש ראויים בהפעלת גן אירועים במקרקעין.
8. הנתבעים סוברים כי דין התביעה להתברר על רקע המציאות הקשה ששררה ושוררת כיום בענף החקלאות. לטענתם, עם התמוטטות ענף החקלאות בארץ,הם ומתיישבים אחרים נקלעו בעל כורחם למשבר כלכלי. בלית ברירה, הם נאלצו לחפש להם מקורות פרנסה חילופיים. החרפה בעניינם נגרמה עקב הקמת בסיס צבאי בסמוך למושב, באופן שהצר את פעילותיהם, המועטות ממילא, בהגבילם את הגידולים לגידולים נמוכים ונאסרה עליהם נטיעת עצי פרי והקמת מבנים בסמוך לבסיס. זאת ועוד, עקב פעילות הבסיס המסווגת, נפגעה בריאותם של תושבי המקום באופן משמעותי וכמחצית מבעלי המשקים לקו במחלות קשות מסכנות חיים וארעו מקרי פטירה רבים. בנוסף, מחירי הקרקע ירדו באופן משמעותי לעומת מקומות אחרים במועצה האזורית מטה יהודה בשל מיקומו של הבסיס הצבאי בסמוך למושב. הקמת הבסיס, התבצעה ללא כל התראה והודעה מוקדמת ומבלי להיערך למגבלות ולסכנות הכרוכות בכך ביחס לתושבי המושב. משרד הביטחון, בהכירו את מצב הדברים, הכיר בקושי הקיים והבטיח לסייע במציאת מקורות פרנסה חילופיים באזור. בדיונים בין הצדדים, הוצגו מצגים לפיהם יתאפשר מימוש של המקרקעין לא למטרות חקלאיות. בהסתמך על מצגים אלו, פעלו הנתבעים בהשקיעם את כל ממונם ומיטב כספם בהקמת מקורות פרנסה חילופיים, נשוא התביעה.
9. לגוף התביעה טענו הנתבעים כי הגשתה היא בניגוד להחלטה עקרונית של מנהלת אזור ירושלים במינהל מקרקעי ישראל הגב' אפרת שטראוס מיום 28.6.2006 (נספח ב' לכתב ההגנה) המשליך על שאלת תום הלב של התובע.
כמו כן ניטען כי ככל הנראה, לא קיימת יריבות משפטית ישירה בין התובע לנתבעים בהיעדר חוזה בתוקף. גם אילו היה חוזה בתוקף, הריהו בין התובע והנתבעת בלבד והם, אינם כפופים לו. הואיל ומעמדם המשפטי של הנתבעים אינו ברור בנסיבות אלו, אין להצר את צעדיהם לשיטתם ואי הסדרת היתר לשימוש חורג, מוטל לפתחה של הנתבעת ולא לפיתחם. התובע, עומד על כך שהסדרת היתר לשימוש תיעשה בשיתוף האגודה ולא ישירות עם חברי האגודה. בה השעה, הנתבעת מונעת שיתוף פעולה בנידון למרות שתקנון האגודה קובע מפורשות, שהאדמות מחולקות לחברי האגודה והאגודה כשלעצמה, מהווה רק מתווך. לאור כל זאת טוענים הנתבעים כי אין בידם, לדאוג למתן היתר לשימוש ואין להלין כנגדם בגין העיכוב בהוצאתו ואין לפגוע בפרנסתם עקב כך.
הנתבעים, הודיעו בסעיף 10 לכתב ההגנה כי הם מסכימים לפיצול סעדים כאמור בסעיף 20 לכתב התביעה.
10. הנתבעים טענו כי סירובה של הנתבעת לשתף פעולה מונחה לטענת הנתבעים, משיקולים זרים ואילו התובע, דורש כתנאי למתן ההיתר את שילובה של הנתבעת במיזם משותף עם הנתבעים. נסיבות אלו כשלעצמן, מהוות מכשול ועיכוב להסדרת ההיתר בהתאם להחלטה 949 ופוגע בזכותם לקבל את ההיתר.
11. בתביעה שכנגד דרשו הנתבעים, שיינתן צו עשה קבוע לפיו הנתבעת 3 תידרש להסדיר לאלתר את כל הכרוך במתן היתר ושינוי ייעוד של המבנה, בהתאם להחלטת המינהל בדרך של הסדרת שכירות משנה. לפיכך, יש להורות לנתבעת 3 לפעול ללא דיחוי להסדרת אישור שימוש חורג ושינוי ייעוד למקרקעין, לצורך הסדרת הפעלת גן אירועים בהם לפי החלטה 949 של המינהל.
12. הנתבעת 3, היא מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית, שנקשרה בהסכם עם התובע, הוא ההסכם המשולש. הנתבעים, נמנים עם חברי האגודה של הנתבעת. לשיטתה, אישור בניית משתלה - חממה נחתם בטעות, הואיל והשטח שצויין בבקשה למתן היתר בניה היה של 18 דונם, בעוד הסכמתה ניתנה אך ורק ל- 300 מ"ר על פני שטח של 10 דונם בלבד (נספח א' לכתב ההגנה). פניותיה לנתבע 1 , לפעול רק בהתאם להסכמות ולהשיב לה כל שטח מעבר ל- 10 דונם שהוקצו לבניית המשתלה לא הועילו שכן הוא הוא הודיע שאין בכוונתו לעשות דבר הואיל והבקשה להיתר בניה מתייחסת למבנה ולא לשטח. לאור מכתבי ההתראה שקיבלו הנתבעים והצורך לשנות באמצעותה את הייעוד של המבנה ליקב (448 מ"ר על שטח של 10 דונם) נדרש הנתבע להסדיר את השימוש במקרקעין בהגשת בקשה חדשה והתחייבות לשיפוי והחזרת כל שטח מעבר ל- 10 דונם (נספח ד' לכתב ההגנה וראו התחייבותו של הנתבע נ/3).