הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעות ההדדיות בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לאחר שהתקבלה חוות דעת מומחה בית המשפט ולאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.
1. התביעה שהגישה התובעת/הנתבעת שכנגד מס' 1 (להלן: "התובעת") הינה תביעה כספית, אשר לאחר תיקונה הועמדה על הסך של 100,586 ש"ח, סכום אשר התובעת טוענת כי הנתבעים חייבים לשלם לה בגין עבודות בניית שלד ופיתוח שהתובעת ביצעה, בעבור הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), בפרויקט בניה של בית מגורים ברחוב אפרים בקרית ביאליק (להלן: "הפרויקט").
נתבע/תובע שכנגד מס' 2 (להלן: "אסף") הינו מנהל ובעל מניות של הנתבעת ומי שחתם כערב להתחייבויות הנתבעת כלפי התובעת.
2. בהגנתם ובתביעה שכנגד טוענים הנתבעים כי התובעת לא השלימה את מלוא העבודות הכלולות בהסכם שבין הצדדים, וכן כי נותרו ליקויים בעבודות שביצעה, המסתכמים יחד לסך של 103,488 וזאת בהתבסס על חוות דעת מומחה מטעמה, מר שטיינר, סכום אותו יש לקזז מכל סכום שהנתבעת חייבת לתובעת.
בנוסף נכללה בתביעה שכנגד תביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לאסף, לטענתו, כתוצאה מתקיפתו על ידי הנתבע שכנגד מס' 2 (להלן: "נידאל"), תקיפה אשר גרמה לו לחבלה באף והותירה לו נכות בשיעור של 10% בהתאם לחוות דעתו של פרופ' יואכימס, המומחה מטעמו.
לטענת התובעים שכנגד יש לחייב את התובעת בפיצוי אסף, יחד עם נידאל, מאחר והיא אחראית באחריות ישירה ושילוחית למעשה התקיפה של נידאל אשר שימש כמנהל מטעמה.
3. התובעת ונידאל כופרים, כמובן, בכל הטענות שבתביעה שכנגד ומטעמם הוגשה חוות דעתו של מר המר בתחום ההנדסי, לפיה אכן יש חלק מהעבודות שלא בוצעו וכן נדרשים תיקונים, אולם אלו בסכום מינימלי של 9,000 ש"ח אותם יש לקזז מהסכום הנתבע על ידי התובעת.
נידאל מכחיש כי תקף את אסף וכן הוגשה מטעמו חוות דעת ביחס לנכות הנטענת ואשר בה קבע ד"ר בן דוד כי לאסף לא נותרה כל נכות צמיתה, וכי הממצא שמצא פרופ' יואכימס בבדיקתו בדבר חוסר תמיכה בקצה המחיצה האפית מקורו בניתוח יישור מחיצה שעבר אסף בשנת 2007 ולא תוצאה של הפגיעה הנטענת.
4. יצויין כי בגין ארוע התקיפה הנטען הוגש כנגד נידאל כתב אישום (ת.פ. (קריות) 4588-11-08), אולם נידאל טרם הורשע בדין וההליך עודנו מתנהל וקבוע לסיכומים לאחר שנשמעו עדי הצדדים. אמנם בשלב מוקדם יותר בהליך הפלילי הודה נידאל בעובדות כתב האישום, אולם משביהמ"ש התיר לו לחזור בו מהודאתו, אין כל משמעות להודאתו ובודאי שלא מתקיימים התנאים להחלת סעיף 42א' לפקודת הראיות.
לשם הנוחות אפריד את הדיון בין התביעה הכספית של התובעת וטענות הנתבעים כנגדה, לבין התביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקי גוף.
התביעה הכספית
5. בהסכמת הצדדים מונה אינג' אבנר ברק כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיבחן את מלוא טענות הצדדים.
ביום 25.3.10 ערך המומחה את חוות דעתו בענין, לאחר שמיעת הצדדים, בחינת כל המסמכים וקבלת מידע מקבלנים באזור (בהסכמת הצדדים), הכל כמפורט בפירוט רב בחוות דעתו. בהתאם לקביעת המומחה, הנתבעת חייבת לתובעת סך של 60,000 ש"ח בצירוף מע"מ, נכון לחודש 8/08, זאת לאחר ביצוע כל הקיזוזים הן בגין עבודות שלא הושלמו על ידי התובעת והן בגין ליקויים, בסך של 30,000 ש"ח, שהמומחה מצא מוצדקים.
כמו כן ציין המומחה כי לא קיבל הסבר מספק מטעם הנתבעים לעיכוב תשלום מס' 7 (בסדר גודל של 10% מהתמורה הכוללת) וכי הטענה שסכום זה עוכב כחלק מזכות העכבון של הנתבעים עומדת בניגוד להוראות ההסכם שבין הצדדים, אשר קבעו כי זכות העכבון עומדת מול תשלום מס' 8.
6. הנתבעים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה ואף לא עמדו על חקירתו. יחד עם זאת, אינני רואה בכך ויתור מצדם על העלאת טענותיהם ביחס לחוות הדעת במסגרת הסיכומים, כפי שאכן נעשה על ידם וטענת ב"כ התובעת כי לא יכולה להיות מחלוקת ביחס לקביעות המומחה איננה מקובלת עלי ואיננה עולה מפרוטוקול הדיון וההסדר הדיוני שבין הצדדים.
יחד עם זאת, לאחר בחינת טענות הנתבעים ביחס לחוות הדעת של מר ברק, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מקביעת המומחה.
7. טענתם העיקרית של הנתבעים הינה כי המומחה לא הביא בחשבון הוצאות שהוציאה הנתבעת להשלמת העבודות ותיקון הליקויים באמצעות עובדים מטעמה, וזאת בנוסף לסך של 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ, ששילמה לקבלן אחר, חמאדה, להשלמת חלק מהעבודות.
המדובר בטענה עובדתית שנבדקה על ידי המומחה ואף שלא נשללה באמירה מפורשת, הרי שמנימוקי חוות הדעת עולה שהמומחה לא מצא לה כל עיגון והערכתו את עלות ההשלמות והתיקונים נעשתה, בין היתר, לאחר בדיקת רמת המחירים המקובלת באזור. יצויין בהקשר זה כי אסף בתצהיר עדותו הראשית לא פירט טענה זו, אלא רק היפנה לחוות הדעת מטעם הנתבעים, שבה העריך מר שטיינר את העלויות לביצוע העבודות שלא הושלמו מבלי לציין איזה חלק בוצע על ידי מי, וזאת למרות שבמועד עריכת חוות הדעת כבר הסתיימו כל העבודות בפרוייקט.
המומחה מציין את הקושי בהערכת עלות תיקונים לאחר שכבר הושלמו עבודות הגמר (קושי שעמד בפני כל המומחים) והקושי להסתמך על טענות של מי מהצדדים שאינם מעוגנות במסמכים. במצב דברים כזה, ואילו אכן היו לנתבעים, קודם לביצוע עבודות הגמר, טענות ביחס לליקויים והשלמות שבוצעו על ידי פועלים מטעמם, מלבד הקבלן חמאדה, הייתי מצפה כי הדבר יהא מתועד ובר-הוכחה, לכל הפחות בתצהירים מפורטים, ולא כך הדבר.