1. התביעה שבפניי היא תביעה כספית להעברת פידיון פוליסת חיים של התובע ע"י הנתבעת משהתעכבה בהעברתו ובנוסף, לפיצוי בגין נזקי התובע עקב האיחור בהעברת כספי הפידיון אליו במועד המתחייב לפי הדין.
2. הצדדים חלוקים בשאלת המועד החוקי שעמד לרשות הנתבעת לפרעון פידיון הפוליסה (להלן-"פידיון הפוליסה") ובשאלת קיומו של נזק בגין איחור, ככל שקיים בהעברתו ואחריותה של הנתבעת לנזק הניטען.
3. התביעה הוגשה ביום 27.4.11 בשני ראשים. האחד, תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום פידיון פוליסה שמספרה 11440189 בהגיע התובע לגיל פרישה ובסכום משוער של 76,000 ש"ח . התובע טען כי הנתבעת דחתה אותו בטענות שווא כנגד זכותו לקבל את פידיון הפוליסה במועד דרישתו ממנה וטענה כי מועד הפירעון הוא בחודש דצמבר 2035 או תוך 90 יום ממועד דרישתו לפידיון. רק מאוחר יותר, הודיעה לו הנתבעת כי מועד הפירעון הוא תוך 30 יום ממועד דרישתו לפידיון בהגיעו לגיל פרישה ודחתה שלא כדין את טענתו לזכותו לקבל את פידיון הפוליסה תוך 7 ימים ממועד דרישתו.
4. ביני לביני , למחרת מועד הגשת התביעה והמצאתה לידי הנתבעת העבירה אליו הנתבעת תשלום בסך של 75,811 ש"ח ביום 28.4.2011 אשר ניתן לו בעטיה של התביעה. התובע, עומד על טענתו כי התשלום שולם באיחור מהמועד הקבו בחוק וביקש את מלוא ההפרשים המגיעים לו עקב כך וכן להשית הוצאות כבדות על הנתבעת שבשל מחדליה הוגשה התביעה.
5. חלקה השני של התביעה הוא תביעה בסדר דין מהיר לתשלום פיצוי בסך של 30,010 ש"ח בגין נזקי התובע מחמת העיכוב בהעברת פידיון הפוליסה. הכספים, נועדו למימון עבודות לשיפוץ של דירות שבבעלותו המיועדות להשכרה והיה צורך בהחלפת רעפים למניעת רטיבות. משלא בוצעו העבודות והיתה רטיבות ניגרם עיכוב בהשכרתן. בכך, נמנעה מהתובע לפי טענתו הכנסה בסך של 8,500 ש"ח לחודש ועבור שתי הדירות סך של 17,000 ש"ח. בנוסף, נוצרה יתרת חובה בחשבונו עקב האיחור בהעברת פידיון הפוליסה ונזקו מכך בסך של 1,010 ש"ח וכן נגרמה לו עוגמת נפש בשל התקשרות עם קבלן השיפוצים שעוכב ביצועה המוערך לטענתו ע"ס של 12,000 ש"ח.
6. הנתבעת טענה כי התביעה קנטרנית הואיל ומדובר האיחור של ימים ספורים בהעברת פידיון הפוליסה והתובע, מבקש להתעשר שלא כדין על חשבונה מה גם, שלא הוכחו נזקיו כלל. לטענתה, הבקשה לפידיון הפוליסה הוגשה לפני תום תקופת הפוליסה שאמורה להסתיים בדצמבר 2035 . משכך ומשביקש התובע להקדים את מועד הפידיון, יש להחיל עליו את סעיף 6 בפרק 1 לתנאים הכלליים של הפוליסה, בהעברת הכספים תוך 30 יום ממועד הדרישה ולא תוך 7 ימים כמצוות סעיף 6(1) לתקנות הפיקוח שלא חל לגביו בנסבות אלו.
7. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הפוליסה היא פוליסה מסולקת כאמור בהודעתה לתובע מיום 16.3.2009 עקב אי תשלום הפרמיות. ביום 13.3.11 הגיש התובע בקשה לפדיון הפוליסה והודיע לה כי יגיש לה אישור ניכוי מס. אישור פקיד השומה הוגש לה רק ביום 17.3.11 (נספחים ה-ו לתצהירו של מר עיני מטעמה). בהתאם לסעיף 6 בפרק 1 לתנאים הכלליים של הפוליסה, בהפנותה גם לסעיף 6 בפרק 1 לתנאים הכללים שהפוליסה כפופה להם בו נקבע: "בעל הפוליסה יוכל לדרוש פדיון הפוליסה. החברה תשלם את ערך הפדיון הנקי למוגדר להלן: תוך 30 יום מקבלת הדרישה לכך או תוך זמן ארוך יותר שנקבע בדרישה שלא יעלה על 90 יום." לפיכך, עמדו לרשותה 30 יום להעברתם. ביום 27.4.11 בוצע הפידיון וביום 28.4.11 הועברו הכספים לחשבונו של התובע. הסכום שהופקד הוא בסך 75,811 ש"ח וכלל סך של 52.3 ש"ח ריבית בגין 7 ימי איחור בהעברתם (נספחים ח-ט לכתב ההגנה).
דיון ומסקנות:
8. תקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאים בחוזי ביטוח) התשמ"ב-1981 (להלן "התקנות") בנוגע לתגמולים בביטוח חיים, קובעות כי בחוזה ביטוח חיים ייכללו ההוראות הבאות:
6(1) "תגמולי הביטוח ישולמו תוך שבעה ימים מתום תקופת הביטוח או תוך שבעה ימים מיום שהוגשו למבטח המסמכים הנדרשים בפוליסה לעניין זה לפי המאוחר;
6(2) נמסרה למבטח תביעה לתשלום תגמולי הביטוח, ייתוופסו עליהם הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לקבוע בסעיף 28 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981."
9. הנתבעת טענה כי אין רלוונטיות לתקנות בעניינינו, בהפנותה למילים בסעיף 6(1) לתקנות:
"מתום תקופת הביטוח" ולסיפא של ההוראה בדבר תשלום "
לפי המאוחר". תום תקופת הפוליסה אמור להיות רק בדצמבר 2035 ועל כן ההוראה לא חלה ולא קמה לתובע הזכות לקבל את הכספים תוך 7 ימים ממועד המצאת מלוא המסמכים אליה. בעניינו, תוחל הוראת סעיף 46(ג) לחוק חוזה הביטוח , תשמ"א-1981 (להלן-"החוק") לפיו יועבר ערך הפידיון תוך 30 יום ממועד הדרישה או תוך זמן ארוך יותר שנקב המבוטח בדרישה ושלא יהיה יותר מ-90 ימים.כך גם, משמדובר בתגמולי ביטוח, יש להחיל את סעיף 27 לחוק ולהעבירם תוך 30 יום מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירורחבותו.
10. הוכח ואין חולק כי התובע הגיע לגיל פרישה עוד בטרם מועד דרישתו לפידיון הפוליסה וכן הוכח כי נשלחה הודעה על היות הפוליסה מסולקת מעת שחדל לשלם את הפרמיה בגינה גם לאחר מספר התראות שנשלחו אליו (נספח ה' לתצהירו של מר עיני ). על סילוק הפוליסה העיד התובע (עמ' 4 שורות 9-12) . מר עיני מטעם הנתבעת העיד כי הפוליסה של התובע היא עד גיל 65 (עמ' 9 שורה 9 ) והוסיף ואמר שאדם שלא ממשיך לשלם, מסלקים לו את הפוליסה והפוליסה של התובע, סולקה בשנת 2009 (עמ' 9 שורות 18 ו- 29). העד הודה בחקירתו כי עם מתן הודעת הסילוק , אין פידיון בגין ביטוחים נוספים ונותר רק הערך (של הכספים שהופקדו בחיסכון- מ.ל.) שרק הם מועברים למבוטח (עמ' 9 שורות 20 ו-25).
סעיף 8 לתנאים הכללים שצורפו לפוליסה (נספח ג' לתצהירו של מר עיני) גם הוא מלמד כי במקרה בו בוטלה פוליסה כתוצאה מאי תשלום פרמיות ומשטרם שולם ערך פידיון הפוליסה או חלקו , עומדת למבוטח הזכות לחדש את הפוליסה למרות הביטול, תוך 3 חודשים ממועד הביטול ובתנאי ששילם את מלוא הפרמיה המתחייבת. משחלפו 3 חודשים, טעון חידוש הפוליסה הסכמה בכתב של המבטחת.
11. לפיכך, בהיעדר תשלום של הפרמייה ע"י התובע לאחר חודש 11/07 ועד הגשת התביעה והיעדר בקשה לחידושה היה כיסוי ביטוחי של הפוליסה לתובע עד זמן פירעון בחודש נובמבר 2008 (ראו הודעת הסילוק נספח ה' לתצהירו של מר עיני ועדותו בעמ' 10 שורה 8).
12. לאור האמור אני קובעת כי הסתיימה תקופת פוליסת ביטוח החיים בהתאם להודעת הנתבעת ובהגיע גיל הפרישה של התובע , ביקש כדין מהנתבעת לקבל את הכספים כמצוות סעיף 6 (1) לתקנות.
13. בהתייחס לכלל של "לפי המאוחר" האמור בסיפא של סעיף 6(1) לתקנות , נדחית טענת הנתבעת לפיה מניין 7 ימים יחול רק בפידיון בדצמבר 2035. הכלל יחול, כאשר האופציה המאוחרת אכן עומדת למימוש ע"י המבוטח. בעניינינו, הפוליסה סולקה לפי הודעת הנתבעת ולא בכדי נמנע העד עיני מלהשיב בחיוב כי לשאלה אם כספי ביטוח חיים למוטבים לפי הפוליסה במות המבוטח, היתה משולמת למרות סילוק הפוליסה מחמת אי תשלום פרמיה כמתחייב . כפועל יוצא מהודעת הסילוק, גם פקעו כל הביטוחים הנילווים (כמובא לעיל).
14. בהתאם לאמור משתמה הפוליסה ועימה גם תקופת ביטוח החיים והגיע מועד הפרישה, 6(1) לתקנות,להעברת יחולו על העברת הפידיון ההוראות מיוחדות הנוגעות לפידיון ביטוח חיים כאמור בסעיף הכספים תוך 7 ימים ממועד המצאת מלוא המסמכים ע"י התובע.
יפים לעניין זה דברי המלומד ירון אליאס בספרו דיני ביטוח, מהדורה שניה 2009 עמ' 547 בנוגע לפרק הזמן הקצר העומד לרשות המבטח לתשלום תגמולי ביטוח חיים בשל
"הפשטות היחסית של הליכי התביעה - המבוטח או המוטב משוחררים מנטל הוכחת התביעה (נטל החל עליהם כאשר מדובר במקרה ביטוח מסוג מוות) ואילו המבטח אינו נדרש לברר את חבותו , שכן חבות זו נובעת מעצם קיומו של הביטוח ".
(על פרק זמן להעברת פידיון ביטוח חיים בהגיע מבוטח לגיל פרישה, ראו גם בתשובות המפקח על הביטוח http://ozar.mof.gov.il/hon/2001/pniyot/faq.asp ).