פסק-דין בתיק ת"א 35535-06-11

1.       זהו פסק דין לדחייה על הסף של התובענה דנא עקב העדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בה.

2.       התביעה הוגשה על סך 2,000,000 ש"ח על ידי התובעים, אשר הינם שוכרי נכס להפעלת מסעדה ושוכרי נכס להפעלת חנות נוחות, חנויות המצויות בחלקן הצפוני של שדרות ירושלים בעיר תל אביב יפו.

3.       עניינה של התביעה הינה בנזקים אשר נגרמו, על פי הנטען, לתובעים תוך כדי ביצוע עבודות פיתוח והקמת "הרכבת הקלה" על ידי הנתבעות.

4.       לאחר עייני בכתבי בי הדין אשר הוצגו בפני סבורה אנוכי יש לדחות את התובענה דנן בהעדר סמכות עניינית לדון בה, וזאת על יסוד תקנה 101 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אשר זהו לשונה:

"בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים הבאים:

                   (1) ...

                   (2) חוסר סמכות".

          (להלן: "תקסד"א).

5.       על פי לשון כתב התביעה, מדובר בתביעה לדרישה לתשלום פיצויים לתובעים בשל מעשי הרשות המנהלית, אשר גרמו נזק לבתי העסק שברשותם. לטעמי, יש בתביעה זו משום תקיפה עקיפה של פעולות הרשות המנהלית, ונראה, על פניו, כי לא ניתן לבררה בתביעה כספית אזרחית בבית משפט שלום.

6.       היה על התובעים לברר תביעתם מול הרשות המוניציפאלית, במסגרת הגשת תביעה לועדה המקומית לתכנון ולבנייה של אותה הרשות, וזאת על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, אשר זהו לשונו:

" 197.(א)     נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמו, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200.

(ב)     התביעה לפיצויים תוגש למשרדי הועדה המקומית תוך שלוש שנים מיום תחילת תקפה של התכנית; שר הפנים רשאי להאריך את התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף אם כבר עברה התקופה."

7.       לעניין זה ראה:  ע"א 1188/92  הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' גלעד ברעלי ואח' ,  פ"ד מט(1), 463 ,475-476 (1995), כדלקמן:

"תכנית עשויה לפגוע במקרקעין ולהוריד את ערכם בשתי דרכים: פגיעה ישירה ופגיעה עקיפה. פגיעה ישירה נגרמת על ידי התכנית עצמה: התכנית חלה על מקרקעין מסויימים ומשנה את הנורמות המשפטיות החלות על מקרקעין אלה. כך, למשל, כאשר התכנית אוסרת בניה או מקטינה את אחוזי הבניה במקרקעין הנדונים. זהו מקרה מובהק של פגיעה במקרקעין על ידי תכנית. פשיטא שהוראה כזאת בתכנית עשויה להוריד את ערך המקרקעין. לכן ברור כי הוראה מסוג זה נתפסת על ידי סעיף 197 לחוק. אכן, נראה כי בדרך כלל התביעות המוגשות לבית המשפט לקבלת פיצויים לפי סעיף זה מתייחסות לפגיעה ישירה על ידי הוראות התכנית.

פגיעה עקיפה אינה נגרמת על ידי התכנית עצמה, אלא על ידי מקור חיצוני. הפגיעה נובעת בדרך כלל מתחולת התכנית על מקרקעין סמוכים. למשל, היא מתירה לבנות על מקרקעין סמוכים מבנה החוסם גישה או מפעל הגורם מטרד, כגון מטרד של רעש או ריח. במקרה כזה התכנית אינה משנה את הנורמות המשפטיות החלות על המקרקעין הנדונים, אלא את הנורמות המשפטיות החלות על מקרקעין סמוכים, אך כתוצאה מביצוע התכנית ירד ערכם של המקרקעין הנדונים. האם פגיעה עקיפה מעין זאת מזכה אף היא בפיצויים לפי סעיף 197 לחוק?

...

בעקבות פסק דין זה תוקן סעיף 197. התיקון משנת התשמ"ג-1982 (והוא הדין כיום) קובע כי הזכות לפיצויים קמה כאשר תכנית פוגעת "במקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמה". משמע, התיקון קיבל את העקרון שנקבע בפרשת וארון אך צמצם את תחולת ההלכה. מצד אחד, החוק מזכה בפיצויים גם במקרה של פגיעה עקיפה במקרקעין שמחוץ לתחום התכנית, כגון בשל חסימת אור או נוף. פגיעה כזאת היא, בלשונו של בית המשפט, "פגיעה במקרקעין בתכונותיהם המקרקעיות. תכונות אלה נפגעו שם על ידי מניעת אור ואויר וחסימת הנוף" ...  ובדומה לכך גם פגיעה על ידי זיהום אויר או רעש. פגיעה כזאת עשויה להוריד את ערך המקרקעין. לפיכך היא עשויה לזכות בפיצויים לפי סעיף 197. אכן, מן הבחינה של תכלית החוק אין טעם להבחין, לענין הזכות לפיצויים, בין פגיעה ישירה לבין פגיעה עקיפה.

          ....

כיוון שסעיף 197 לחוק מקים זכות לפיצויים גם בשל פגיעה עקיפה, מתעוררת השאלה מהו המבחן לפיו ייקבע אם פגיעה כזאת מזכה בפיצויים, שהרי הפגיעה יכולה להיות עקיפה ביותר. נראה כי המבחן, לפחות המבחן העיקרי, הוא מבחן סיבתי....