1. ביום 8.11.2001 הגישו התובעים - התובעת מספר 1, אשת המנוח אליהו כהן פסריאן ז"ל (להלן -
"המנוח"), התובע מספר 2, בנו של המנוח מנישואיו הקודמים והתובעים מספר 3-8, ששת ילדיהם המשותפים של המנוח והתובעת 1 (להלן -
"התובעים") - תביעה כספית כנגד הנתבעים לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף. כנטען בכתב התביעה, המנוח נפטר כתוצאה ממכות שספג מהנתבע מספר 1, בנוכחות הנתבעות מספר 2 ו-3, בפתח ביתם של הנתבעים. הנתבע 1 הורשע בבית המשפט המחוזי בהריגה (ת"פ 1187/01). ערעורו על הכרעת הדין וגזר הדין התקבל ובית המשפט העליון קבע כי בהעדר מודעות הנתבע לכך שמעשיו יביאו למות המנוח, אין מקום להרשיעו בהריגה אלא בחבלה חמורה (ע"פ 7931/02).
2. ביום 22.5.2002 ניתנה החלטת השופטת מרים מזרחי, בבית משפט זה, בדבר המועדים להגשת כתב הגנה על-ידי הנתבעים. ביום 1.7.2002, משלא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעות 2 ו-3 במועד ולאור בקשת באת-כוח התובעים, ניתנה החלטת השופטת מזרחי, לפיה זכאים התובעים לפסק דין כלפיהן. כן הוסיפה השופטת וקבעה כי סכום פסק הדין יבחן בשלב מאוחר יותר, לאחר שתבחן השאלה האם ניתן ליתן פסק דין גם כלפי הנתבע מספר 1.
ביום 12.8.2002 התקבלה הודעה מטעם הלשכה לסיוע משפטי בתל-אביב, לפיה עורך הדין רחבי אופיר התמנה לייצג את הנתבע 1.
בין לבין נעתרתי לבקשת התובעים להגיש כתב תביעה מתוקן, כאמור בהחלטתי מיום 17.3.2003, אשר הוגש ביום 2.12.2004. כתב הגנה מתוקן מטעם הנתבע 1 הוגש ביום 17.1.2005.
חרף הזמנת הנתבעים 1-3 לישיבת קדם משפט, שהתקיימה ביום 15.12.2005 לאחר שהתקיימו עוד קודם מספר ישיבות קדם משפט, וחרף אישורם קבלת ההזמנה, הנתבעים לא התייצבו לדיון. כעולה מהודעתם לבית המשפט מיום 8.12.2005, אין בכוונת הנתבעים להתייצב לדיונים בתיק, המתקיימים בבית המשפט, מחמת חששם לביטחונם האישי. בהחלטתי מיום 15.12.2005 הורתי לבא-כוח הנתבע 1 לפנות לנתבעים על מנת להסביר להם כי אם יתמידו בסירובם לשתף פעולה, בית המשפט עלול ליתן נגדם פסק דין.
בדיון שהתקיים ביום 26.1.2006 התייצבה אך באת-כוח התובעים. משיחת טלפון שהתקיימה עם עורך דין רחבי, הלה שב על בקשתו מיום 15.11.2005 לשחררו מייצוג הנתבע 1 לאור החלטת לשכת הסיוע המשפטי לסגור תיקו של הנתבע והואיל ולאחר שחרורו מהמעצר אבד עימו הקשר. בנסיבות אלה נעתרתי לבקשה והורתי על שחרור עורך הדין רחבי מייצוג הנתבע 1. כמו כן, לאור בקשת באת-כוח התובעים הורתי לה להגיש תצהיר ופסק דין לצורך קבלת פסק דין כנגד הנתבעים.
3. לפיכך, בהתאם להוראת תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן -
"תקנות סדר הדין האזרחי") ניתן בזאת פסק דין כנגד הנתבעות 2 ו-3 בהעדר הגנה. אשר לנתבע 1, ניתן בזאת פסק דין כנגדו, בהתאם להוראת תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, כמפורט להלן.
4. לאחר שעיינתי בכתב התביעה המתוקן, בכתב ההגנה מטעם הנתבע 1, בתצהיר התובעת 1 מיום 2.2.2006 על נספחיו ובפסיקתה שהוגשה לחתימתי, הנני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום פיצויים כמפורט להלן:
תביעת עיזבון המנוח
5. בהתאם להוראת סעיף 19 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן -
"פקודת הנזיקין"), הריני לקבוע זכאות עיזבון המנוח לפיצויים בשל הנזק שנגרם למנוח עקב מותו, כדלהלן:
א. פיצוי גלובאלי בסך של 300,000 ש"ח בגין כאב וסבל המנוח, בהביאי בחשבון הריבית שנצברה בעבר.
ב. פיצוי גלובאלי בסך של 200,000 ש"ח בגין קיצור תוחלת חיי המנוח, בהביאי בחשבון הריבית שנצברה בעבר.
6. בהתאם לצו ירושה מיום 31.1.2002, אשר צורף לתצהיר התובעת 1, הקובע זהות יורשי המנוח וחלקם היחסי בעיזבונו, חלוקת הפיצויים דלעיל תהא כדלקמן:
א. התובעת 1, אשר חלקה היחסי בעיזבון המנוח הינו 8/14, זכאית לפיצויים בשיעור של 285,714.29 ש"ח.
ב. התובע 2, אשר חלקו היחסי בעיזבון המנוח הינו 1/14, זכאי לפיצויים בשיעור של 35,714.285 ש"ח.
ג. התובע 4, אשר חלקו היחסי בעיזבון המנוח הינו 1/14, זכאי לפיצויים בשיעור של 35,714.285 ש"ח.
ד. התובע 5, אשר חלקו היחסי בעיזבון המנוח הינו 1/14, זכאי לפיצויים בשיעור של 35,714.285 ש"ח.
ה. התובעת 6, אשר חלקה היחסי בעיזבון המנוח הינו 1/14, זכאית לפיצויים בשיעור של 35,714.285 ש"ח.
ו. התובע 7, אשר חלקו היחסי בעיזבון המנוח הינו 1/14, זכאי לפיצויים בשיעור של 35,714.285 ש"ח.