תביעת חוב בין ספק ללקוח שברקעה קשר עסקי שהתקיים בין הצדדים. לצד התביעה העיקרית בין התובעת לנתבעת התבררה תביעה לאישור עיקול בין התובעת למחזיק שהיה בעת הרלוונטית בעל-מניות ומנהל בנתבעת.
א.
ההליך, הצדדים לו והשאלות שבמחלוקת
1. ביום 1.7.2007 הגישה התובעת, חברה שעיסוקה בייבוא ושיווק כימיקלים, תביעה כספית נגד הנתבעת לתשלום 230,000 ש"ח. סכום זה מבטא יתרה משוערכת של חוב בסך 165,201.38 ש"ח בערכי שנת 2005 שמקורו, כך נטען, בכימיקלים שרכשה הנתבעת מהתובעת.
2. בין הנתבעת לתובעת התקיים קשר עסקי בגדרו פעלה הנתבעת כמשווקת של כימיקלים אותם רכשה מהתובעת ובכללם חומר בשם HFE (להלן
המוצר). בעת שהצדדים עמדו בקשרי מסחר היה שמה של הנתבעת אלינה כימיקלים (1995) בע"מ (להלן
אלינה). בשנת 2005, לאחר שתמו קשרי הצדדים, היה שמה לאוריון א.ב. אחזקות בע"מ (להלן
הנתבעת). הנתבעת הכחישה קיומו של חוב לתובעת.
3. המחזיק (להלן גם
איתמר) כיהן כמנכ"ל אלינה משנת 1996 עד 2000 וכשותף בה, ביחד עם אחדים, משנת 1999 ואילך. כיום איתמר הוא בעלים ומנהל בנתבעת. על-יסוד חוב של איתמר לנתבעת בסך כ- 531,000 ש"ח שנרשם בספרי הנתבעת לשנת 2006 ניתן לבקשת התובעת צו עיקול זמני על סכומים שבידי איתמר שאותם הוא חב לנתבעת עד לסכום התביעה [החלטת כב' השופט שרעבי מיום 11.6.2008]. במענה לצו העיקול הודיע איתמר, במעמדו כמחזיק, שמדובר בחוב שאינו מתוכנן להיות מוחזר לנתבעת ועל כן אינו בר עיקול. בהחלטה מיום 7.6.2009 נקבע שבמסגרת הראיות תתברר גם סוגיית חובו הנטען של איתמר לנתבעת.
4. ההליך הובא לפני משלב שמיעת העדים. מטעם התובעת העידו מנהל הכספים שלה, רו"ח אייל שרוני, גב' תאיר אלוני - מנהלת משאבי אנוש בתובעת ומר יעקב מידן שכיהן כמנכ"ל חברה נוספת לה הייתה נגיעה לחוב מושא ההליך (להלן
שרוני,
אלוני ו
מידן בהתאמה). מן הצד האחר העידו רו"ח יגאל נבו שפעל כרואה-חשבון מבקר לנתבעת (להלן
נבו), איתמר ומר יחיאל פלאוט שכיהן בשנים 2003-2000 כמנהל שיווק ומכירות בתובעת (להלן
פלאוט). מומחה בית-המשפט שמונה ליתן חוות-דעת בשאלות הנוגעות למקורו, טיבו ושיעורו של חוב המחזיק לנתבעת, רו"ח מיכאל ויצמן (להלן
מומחה בימ"ש), לא זומן להעיד על-ידי מי מהצדדים.
5. אלו הן השאלות הטעונות בירור והכרעה:
ראשית, האם הוכח קיומו של חוב כלשהו אותו חבה הנתבעת לתובעת;
שנית, ככל שקיים חוב כזה - האם הוכח סכומו;
שלישית, ככל שהנתבעת חבה לתובעת סכום נקוב, האם מהווה חובו הנטען של המחזיק לנתבעת נכס שניתן לעקלו להבטחת חוב הנתבעת לתובעת. שאלות אלה יידונו להלן כסדרן. ההפניות הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת.
ב.
האם הוכח קיומו של חוב הנתבעת לתובעת?
נחה דעתי שהוכח כדבעי עצם קיומו של חוב כספי אותו חבה הנתבעת לתובעת, שמקורו בקשר העסקי שהתקיים ביניהן ואשר לא סולק ונותר בעינו אף לאחר שיחסי הצדדים תמו.
1. במהלך קשרי ספק ומשווק שהתקיימו ביניהן נקלעה הנתבעת לקשיים שהשליכו על מידת יכולתה לעמוד בתשלומים שוטפים עבור מוצרי התובעת שהוזמנו על-ידה. ראשיתם של קשיים אלה בשנת 2000. הם הלכו והחריפו בשנת 2001 באופן שהשליך במישרין על תפקודה ופעילותה של הנתבעת. מומחה בימ"ש בחן דוחות כספיים מבוקרים וחתומים של הנתבעת לשנים 2001 עד 2005, דוח כספי מבוקר לשנת 2006 שלא נחתם בידי רו"ח ומסמכים נוספים הקשורים בפעילות הנתבעת. על-יסוד אלה קבע שבשנת 2001 הייתה הנתבעת נתונה בקשיים כלכליים שאיימו על המשך קיומה כעסק חי. הדברים עולים בקנה אחד עם עדות איתמר לפיה הופסקה פעילותה של הנתבעת בשנת 2001, אף שהיא לא חדלה מלהתקיים [ס' 24 ל-
נ/2 וע' 69 לפרוטוקול].
2. איתמר אישר שבשנת 2000 פיגרה הנתבעת בתשלומיה לתובעת והקשיים שהיו מנת חלקה נדונו בפגישות שקיים עם מנהל הכספים דאז בתובעת, מר יעקב צבאן (להלן
צבאן). איתמר טען שחוב הנתבעת בשל פיגורים שצברה סולק בסמוך לאותן פגישות ואינו קשור לחוב מושא ההליך. טענת פרעתי זו שבפי איתמר לא הוכחה כלל ועיקר. בטענה סתמית וכוללנית שהועלתה בעניין זה בתצהירו אין די כדי להרים את הנטל [ס' 23 ל-
נ/2]. תמוה שבידי איתמר נשמרו מסמכי שתי עסקאות בין התובעת לנתבעת משנת 2000 אך לא תיעוד שיתמוך בטענת פרעתי שבפיו [נספחים ב'-ג' ל-
נ/2]. בכל הקשור לקיומו של חוב לתובעת, בנפרד מנושא כימות החוב, די בכך שאיתמר הודה בקשיים כלכליים אליהם נקלעה הנתבעת בשנת 2000 ובפיגורים שחלו בתשלומיה לתובעת בעטיים, וכי לא עלה בידיו להוכיח את טענת הפירעון שהעלה ביחס לסכומים שבפיגור.
3. ביולי 2001 גובש הסדר שנועד בין השאר לסלול את הדרך לסילוק חוב הנתבעת לתובעת או למצער להקטינו. התובעת גרסה שיש לראות בהסדר הודאה של הנתבעת בחוב. ההסדר גובש על-פה בין התובעת, חברה נוספת בשם קידרון סחר וסוכנויות בע"מ (להלן
קדרון) באמצעות מנהלה דאז מידן, ואיתמר (להלן
ההסדר המשולש).
קדרון, בדומה לנתבעת, פעלה כמשווקת למוצרי התובעת. בשל דרישות שהציבה התובעת באשר לכשירות מקצועית-טכנית של סוכניה נאלצה קדרון לחדול משיווק המוצר וזה הופץ באמצעות הנתבעת. משנקלעה הנתבעת לקשיים וחדלה מפעילות ראתה קדרון שעת כושר לעצמה לקנות דריסת רגל מחודשת בנתח השוק של שיווק המוצר כסוכנת של התובעת, כשהיא מעסיקה את איתמר שהיה בעל הכשירות המקצועית שנדרשה לכך [ס' ד'-ט' לתצהיר מידן
ת/1 ועדותו בע' 25 לפרוטוקול]. התובעת, שעמדה על דעתה שהנתבעת לא סילקה חוב עבר לה והכירה את איתמר כבעל-מניות ומנהל בנתבעת, התנתה את מסירת שיווק המוצר לקדרון במתווה שכולל העסקה של איתמר ביצירת מנגנון שיהא כרוך בסילוק חוב הנתבעת לה [עדות מידן בע' 18; עדות פלאוט בע' 102]. על רקע זה בא לעולם ההסדר המשולש.
4. ההסדר המשולש, שגובש בפגישה במשרדי התובעת בנוכחות פלאוט מטעם התובעת, מידן ואיתמר, קבע מנגנון תשלומים על-פיו בגין כל כמות של המוצר שתרכוש קדרון מהתובעת תשלם קדרון לתובעת כפליים ממחירו הממשי; ההפרש ייזקף על-ידי התובעת לסילוק חוב הנתבעת כך שהנתבעת תזוכה בספרי התובעת בפער שבין תשלומי קדרון לבין המחיר הממשי שאותו הייתה קדרון משלמת לתובעת בגין המוצר אלמלא היה ההסדר ביניהן מתחשב בחוב הנתבעת. במקביל תקזז קדרון את הסכום העודף בו היא נושאת כלפי התובעת מהתמורה שתשלם לאיתמר בשל העסקתו על-ידה, באופן שבסופו של יום יהיה זה איתמר לבדו שישא בסילוק הדרגתי של חוב הנתבעת לתובעת במהלך העסקתו על-ידי קדרון.
לפי מתווה זה שילמה קדרון לתובעת תוספת של 0.7$ עבור כל ליברה של המוצר שרכשה ממנה, כך שבגין כל 1.4$ לליברה ששילמה קדרון זיכתה התובעת את הנתבעת בסך של 0.7$. במקביל קיזזה קדרון את ההפרש בין שני הערכים מן התמורה ששילמה לאיתמר תמורת עבודתו אצלה. איתמר הטעים שמתוך תשלום חודשי שהניבה לו התקשרותו עם קדרון בסך של כ- 50,000 ש"ח קוזזו כ- 1,600 ש"ח לטובת סילוק חוב הנתבעת לתובעת [ס' 10 ו-15 ל-
נ/2 ועדות איתמר בע' 81].
5. ההסדר המשולש בא לעולם בשל כך שתאם את האינטרס העצמי של כל אחד מהצדדים הישירים לו, בבחינת זה נהנה וזה לא חסר. פלאוט, מידן ואיתמר שהיו מעורבים בכריתתו של ההסדר ומודעים למציאות שהולידה אותו עמדו על כך בבירור, כל אחד מנקודת ראותו שלו.
פלאוט הדגיש שההסדר המשולש היה כרוך במפגש אינטרסים בין טובתה העסקית של התובעת וטובתה העסקית של קדרון; באמצעותו השיגה התובעת מפיץ טוב למוצריה בדמותה של קדרון שהייתה בעלת מוסר תשלומים איתן ובאותה נשימה קיבעה מנגנון שנועד להביא לסילוק חוב הנתבעת לה [ע' 107]. עוד הוסיף ואמר: "
[...] התניתי את העבודה של קדרון על קו המוצרים האלה את התחלת העבודה של קדרון, במכירת קו המוצרים הזה שהיה של אלינה, בכך שישולם החוב, כלומר הצלחתי להביא לתובעת כסף ממקום שפשט את הרגל. [...] זה החוב האבוד היחיד נדמה לי שהיה לי והוא שולם. אני לא יודע עד כמה הוא שולם, הוא המשיך להיות משולם כשעזבתי, אחרי זה אני לא יודע. היה מנגנון" [ע' 102].
על עניינה של קדרון בהסדר המשולש עמד מידן: "
[...] אני הייתי איש מסחרי לגמרי שבאנו לעשות הסכם שיאפשר המשך הפעילות של חומרי הגלם של
hfe
לאיתמר היה בפירוש יתרון טכני שלא היה בקידרון ואי לכך, הצעתי ביוזמתי את העזרה שקידרון תיכנס חזרה, היא יצאה מהתחום ושתיכנס חזרה כנגד נוסחה של הסדר תשלומים של החוב מבלי שקידרון נכנסה לסכומים שהחוב היה בגינם והתחלנו לנהל פעילות, במהלך השנים אם אני לא טועה קרוב ל-100,000 ש"ח הוחזרו. אך לא היה לי כל נגיעה לסכומים וגם לא נכנסתי לחישוב החוב שנעשה, איתמר דאג לחוב שלו לא אני" [ע' 16].
איתמר גרס שהסכמתו לשלם מכיסו, בדרך של הפרשה מתשלומים להם היה זכאי בגין העסקתו על-ידי קדרון, סכומים שישמשו לסילוק חובה של הנתבעת לתובעת לא כללה הודאה בקיומו של חוב הנתבעת, אף לא הודאה בסכום החוב. לשיטתו נועדה הסכמתו לתכלית היחידה של סלילת הדרך להעסקתו בקדרון בהפצת המוצר; אלמלא הסכמתו לא הייתה העסקתו בקדרון, בה היה לו עניין אישי וכלכלי, יוצאת אל הפועל נוכח העמדה שהביעה התובעת בעניין זה [עדות איתמר בסע' 11-10 ל-
נ/2 ובע' 75 ו-81 לפרוטוקול; ר' גם עדות מידן בע' 19 ו-21 לפרוטוקול].