בפניי תובענה כספית בסך של 781,564 ש"ח מיום 2.8.2001 .
רקע עובדתי וטענות הצדדים
:
1) התובעת מספר 1 הינה שותפות המתמחה בגידולים חקלאיים שונים בשטח חקלאי הסמוך לקיבוץ איילת-השחר הידוע במרשמי המקרקעין כגוש מספר 15 חלקה 40 (להלן : "החלקה") . התובעים מספר 2 ו - 3 הינם בעלי השותפות , אשר מגדלת בשטחי החלקה מטעי פרי שונים דוגמת אגסים , אפרסקים , נקטרינות , שזיפים וכו' (להלן: "המטעים").
2) הנתבעת 1 הינה חברה פרטית מוגבלת במניותיה המתמחה בהפצת מוצרי ריסוס שונים , ובכלל זאת תכשיר ריסוס הקוטל אקריות (עכבישונים) וחרקים מסוג "ורטימק 1.8" , וכן משטח לשיפור תוצאות ריסוס המכונה בשם ביבי - 5 5) - B.B) . הנתבעת 2 הינה חברה פרטית מוגבלת במניותיה המתמחה בשיווק ומכירת מוצרי חקלאות וחומרי הדברה , אשר מכרה לתובעים הן את משטח הריסוס וכן את תכשיר הריסוס מסוג "ורטימק" ("אבמקטין") . צד ג'2 (חברת המשביר לחקלאי בע"מ) , הינה חברה פרטית מוגבלת במניותיה המשמשת כסיטונאית של מוצרים בענף החקלאות ואשר רוכשת את תכשיר ה"ורטימק" מהנתבעת 1 ולאחר מכן משווקת את המוצר לחקלאים באמצעות מחסנים הנמצאים בבעלות הנתבעת 2 . במהלך ישיבת ביהמ"ש מיום 23.4.2006 הגיעו ב"כ הנתבעים והצדדים השלישיים לכלל הסכמה דיונית אשר קיבלה תוקף של פס"ד לפיו , ההודעות לצד שלישי אותן הגישה הנתבעת 2 כנגד הנתבעת 1 וכן כנגד צד ג'2 (חברת המשביר לחקלאי בע"מ) תסולקנה על הסף , וכך תיוותר על מכונה אך ורק המחלוקת העובדתית בין התובעת לבין הנתבעים 1 ו - 2 , ובמידת הצורך גם חלוקת האחריות לנזק ביניהם .
3) לטענת התובעים , בתאריך 12.6.2000 נתחוור להם כי באחד ממטעי האגסים הגדל בחלקה פשה מזיק הידוע בשם "פסילת האגס" . אי לכך , התקשרו התובעים אל משרדי הנתבעת 2 בישוב יסוד-המעלה וביקשו לבצע ריסוס באמצעות תכשיר ה"ורטימק" בו עשו שימוש בעבר , וכן לרכוש את תכשיר נוסף המכונה "משטח אולטרה פיין" . במענה לפנייה זו ציין נציג הנתבעת 2 , כי התכשיר המקורי לא איננו נמצא בחזקתם , ולפיכך המליץ בפני התובעים לרכוש תכשיר תחליפי מסוג B.B-5 בלבד (להלן : "המשטח התחליפי") המסייע ומשמר את היקלטות חומר הריסוס על גבי עלוות העצים וכן על גבי גזעי העצים .
4) בשלב זה סיכמו התובעים עם נציג הנתבעת 2 , כי שני פועלים המועסקים אצלם כמרססים יישלחו אל משרדי הנתבעת 2 ויביאו עימם אל התובעים את התכשירים הנזכרים מעלה וכן גם את תעודות המשלוח של התכשירים . לאחר שהתובעים עיינו בהסברים המפורטים על גבי תעודות התכשירים , הונחו המרססים על ידי התובעים באיזה מינון ובאיזה אופן יש לבצע את הריסוס . לטענת התובעים , בתאריך 13.6.2000 בשעה 19:00 בערב , לערך , ביצעו התובעים את הריסוס בשטח מטע האגסים , וזאת לאחר שבתחילה עשו שימוש במכשיר הריסוס ("ספידר") באמצעות שימוש בחומר אחר המכונה "מתוניט" בכמות של 1000 ליטר . לאחר ניקוז שאריות ה"מתוניט" ממכשיר הריסוס ולאחר ניקוי המכשיר במים נקיים מילאו התובעים את מיכל מכשיר הריסוס בתערובת הכוללת את שני התכשירים אותם רכוש מהנתבעת 2 (ורטימק והמשטח התחליפי) בצירוף מים (1500 ליטר) . התובעים מוסיפים ומציינים , כי טרם ביצוע הריסוס בדקו באופן ויזואלי כי בקבוקי התכשירים אותם רכשו אינם פתוחים , וכי במהלך ביצוע הריסוס השתמשו במכשירי תאורה אשר האירו את החלקה לאחר שבחנו כי הרוח הנושבת מאפשרת ביצוע ריסוס באופן מיטבי .
5) לטענת התובעים , לאחר חלוף יומיים ממועד ביצוע הריסוס הבחינו בכך שעלים רבים של מטעי עצים שונים הנמצאים בחלקה , ובפרט עצי האגס , נפגעו בצורה קשה באופן שצבעם השתנה לצבע חום "צרוב" . התובעים צירפו לכתב התביעה חוו"ד מקצועיות מטעם מספר מומחים מקצועיים בתחום ההדברה החקלאית , אשר ביקרו במקום מספר ימים לאחר התרחשות האירוע (מיכאל כהן ואריה פלג) ואשר הגיעו לכלל מסקנה , כי העצים שגדלו במטע נפגעו כתוצאה משימוש בקוטל עשבים מסוג "אמינוטריאזול" . מבדיקה אותה ביצע בחלקה מומחה לבדיקת מזיקים בחקלאות , מר מיכאל כהן מצפת , בתאריכים 16.6.2000 ו - 11.7.2000 עולה , כי לאחר ביצוע הריסוס על ידי התובעים באמצעות שימוש בתרכובת ה"ורטימק" בריכוז 0.06% ובצירוף התכשיר התחליפי מסוג 5 B.B- כל עלוות עצי האגס התייבשה ולאחר מכן התייבשו גם העצים עצמם , ואילו במטע האפרסק-נקטרינה הלבינו עליהם של חלק ניכר מהעצים ולאחר מכן אף התייבשו לחלוטין - פגיעה הנובעת לשיטתו משימוש בקוטל עשבים מקבוצת אמינוטריאזול . לעומת זאת , מביקור במטע אותו ביצע איש משרד החקלאות , המשמש כמדריך מחוזי להגנת הצומח במטעים נשירים , בתאריך 20.6.2000 עולה , כי למעלה מ - 70% מעלי מטע האגס ששטחו כ - 15 דונם "נצרבו" והתייבשו לחלוטין כאשר בחלק גדול הימנם הופיעו כתמים נקרוטיים . ברם הבהיר, כי יש לקבוע את מסקנות הסיבה לכך באמצעות עריכת בדיקות מעבדה מתאימות . גם בחוות-דעת מטעם האגרונום , מר אריה פלג , אשר ביקר במטע בתאריך 22.6.2000 מסיק המומחה , כי קיים קשר סיבתי בין הריסוס לבין הנזק אשר נגרם לחלקה וכי על פניו עולה , כי עסקינן בנזקים האופייניים כתוצאה משימוש בחומר בעל פעילות הרבצידית (קוטל עשבים) מקבוצת הטריאזול . המומחה משער בחוות-דעתו , כי הפגיעה אירעה כתוצאה מפגם בייצור של אחד מהתכשירים , כתוצאה מטעות במילוי או בפתקי ההסבר שעל גבי התכשירים או כתוצאה מהחדרה של חומר אחר אל תוך מיכלי הריסוס אותם רכוש התובעים מהנתבעת 2 .
6) בבדיקה אותה ביצעה הגברת מרים פרוינד , מנהלת תחום כימיה במשרד החקלאות ופיתוח הכפר בתאריך 10.7.2000 עולה , כי לאחר ששתי אריזות התכשירים נשטפו בנוזל אצטון ולאחר מכן נבדקו באמצעות גז מסוג "כרומטוגרף" המצויד בגלאי מסוגmass spectra אזי , נתגלו בתמיסת השטיפה של האריזה של תכשיר ה"ורטימק" שאריות של חומר ה"אטרזין" בסבירות של 97% . בתאריך 14.7.2000 ביקר במטע דר' טוביה יעקובי , אשר משמש כהרבולוג הראשי של משרד החקלאות , כאשר גם מומחה זה הגיע לכלל מסקנה , כי כל עצי האגס הושמדו , וכי ניכרת גם פגיעה בעצי האפרסק למרות שהטיפול בעצים נעשה על ידי התובעים ברמה גבוהה . לשיטת המומחה , קיימת סבירות גבוהה ביותר לכך שהפגיעה בעצים נובעת , כתוצאה מהשימוש בחומר קוטל עשבים מסוג "אטרזין" אשר זוהה בבדיקת המעבדה . בתאריך 3.11.2000 ביקרה במטע הגברת יעל גרינבלט-עברון המשמשת כמדריכת מטעים במשרד החקלאות , אשר הבחינה בכך כי העצים בחלקת האגס התייבשו לחלוטין , וכי הניסיון לצבוע את העצים בצבע לבן , בהתאם להמלצתה בביקורה מחודש יוני 2000 , לא סייעה גם היא למניעת ההתייבשות . על פי חוות-דעתו של השמאי מטעם התובע , האגרונום אייל שפירא , מיום 7.5.2001 מכלול חווה"ד אליהן הפנו התובעים מצביע על קש"ס ברור בין הנזק שאונה למטע , לבין הריסוס בחומר האטרזין אשר בתוך הבקבוק אותו העבירו התובעים לבדיקה מעבדתית . בסופו של יום , סוקר השמאי את בחוות-דעתו את מכלול נזקיהם של התובעים והעמידם על סך של 724,597 ש"ח .
7) הנתבעת 1 איננה חולקת על מסקנת המומחים מטעם התובעים לפיה , הנזק אשר אונה לעצים אשר גדלו במטע נבע כתוצאה משימוש בכימיקל קוטל עשבים , אולם לשיטתה , מדובר בפגיעה אשר מקורה בשימוש בחומר הדברה אחר מסוג "אמינוטריאזול" ולא בחומר ה"אטרזין" . הנתבעת 1 מוסיפה ומציינת , כי תכשיר ה"ורטימק" מסוג 1 ליטר , בו נעשה שימוש במקרה דנן , מיוצר ונארז בשוויץ, כאשר התכשיר ארוז ואטום באופן הרמטי , ו טרם שלב ייצוא התכשיר ארצה נערכות בדיקות קפדניות לתכשירים הללו על מנת לשלול התכנות לפיה התכשיר פגום . לטענתה , אותן בדיקות קפדניות שוללות אפשרות חדירה של חומרים זרים אל תוך אריזות הבקבוקים , למעט במקרים בהם מוכחת פגיעה באטם האלומיניום המצוי בראש הבקבוק . עוד טוענת הנתבעת 1 , כי תרכובת האטרזין מיוצרת על ידי חברה בשם NOVARTIS במפעל המצוי בארה"ב ולא במפעל החברה הממוקם בשווייץ , כאשר במפעל זה החומר מוכנס אל תוך מיכלי / בקבוקי האריזה של התרכובת בלא כל מגע יד אדם . מכאן , לשיטת הנתבעת 1 , אין כל אפשרות מעשית כי בקבוק הורטימק זוהם בשלב בייצור בתוך שטחי המפעל המייצר כתוצאה מהחדרה שגויה של תרכובת האטרזין . עוד טוענת הנתבעת 1 , כי במפעל המייצר וכן במשרדיה לא התקבלו תלונות דומות מצד חקלאים אחרים , וכי לאחר האירוע נשוא תובענה זו אישר משרד החקלאות פעם נוספת את השימוש בתכשיר ה"ורטימק" לצרכים חקלאיים .
8) חרף האמור מעלה , מדגישה הנתבעת 1 , כי לא נתקבלה במשרדיה כל תלונה המלמדת על זיוף של תכשיר ה"ורטימק" הארוז בתוך מיכלים מסוג של 1 ליטר, אולם עם זאת נתחוור לה , כי שישה בקבוקים מזויפים מסוג של 5 ליטר נמכרו למפעל הנמצא בכפר-סבא לאחר שהתווית המקורית נסרקה במחשב והודבקה על גבי מיכלים שהכילו חומר אחר השונה לחלוטין מן החומר המקורי . אי לכך , יזמה הנתבעת 1 ביקורת מטעמה בקרב כלל המפיצים המורשים על ידה , אולם לגרסתה לא אותרו על ידה מיכלים מזויפים נוספים . נוכח הזיוף האמור הגישה הנתבעת 1 בתאריך 30.3.1999 תלונה במחלקת ההונאה של מטה מרחב השרון במשטרת ישראל . הנתבעת 1 מוסיפה ומציינת , כי בקבוקי ה"אטרזין" משווקים בארץ על ידי חברה אחרת בשם "אגן" בתוך בקבוקים השונים לחלוטין מן הבקבוקים המכילים את תרכובת ה"ורטימק" , מה גם שצבעו של נוזל תרכובת ה"ורטימק" צהבהב בעוד שתרכובת תמיסת ה"אטרזין" הינה לבנה לחלוטין . הנתבעת 1 מדגישה , כי במקרה דנן , התווית המודבקת על גבי מיכל ה"ורטימק" הייתה מקורית , ולפיכך יש לשלול את האפשרות כי חומר ה"אטרזין" המשווק על ידי חברה אחרת שורבב אל תוך מיכלי ה"ורטימק" המשווקים על הנתבעת 1 .
9) הנתבעת 1 מוסיפה ומדגישה , כי כבר בעת ביקורו של הנציג מטעמה במטע בתאריך 25.6.2000 הוצע לתובעים לשלוח את עלי העצים שנפגעו לבדיקת מעבדה על מנת לבחון האם נותרו שאריות של תרכובות ה"אטרזין" על גבי העלים , אולם התובעים סירבו לכך ממניעים בלתי מוסברים השמורים עימם . עוד טוענת הנתבעת 1 , כי החלטת התובעים לשטוף את המיכל במים טרם העברתו לבדיקה מעוררת תמיהה , וכי קיימת סבירות של ממש לכך כי הנזק התרחש כתוצאה מאירוע נוסף אשר התרחש החל ממועד גילוי הנזק על ידי התובעים ועד למועד שליחת הבקבוק לבדיקת המעבדה , או לחילופין , כתוצאה משגגה של המרססים בעת הכנסת התמיסה המתאימה אל תוך מיכל הריסוס בעת ביצוע הריסוס אותו ביצעו התובעים במהלך הלילה בו הראות פחות טובה מאשר במהלך שעות היום . הנתבעת 1 אף מעלה אפשרות , כי המרססים שגו בכך שהכניסו אל הבקבוק בטעות תכשיר המכיל כימיקל מסוג אמינוטריאזול , או שלחילופין טעו במינון תרכובת החומרים שבאמצעותם בוצע הריסוס .
10) הנתבעת 2 מדגישה בטענותיה , כי על פניו אין כל יריבות משפטית בינה לבין התובעת מאחר והיא מכרה לתובעת את חומר ההדברה ותו לא , מה גם שהתובעת הודתה בכתב התביעה , כי חומר ההדברה נמכר באריזה סגורה ועטופה בצירוף תעודות הסבר מתאימות ובלא כל פגם חיצוני הניכר לעין . הנתבעת 2 אף מציינת , כי המרססים העבירו את התכשיר ישירות אל שטח המטע כאשר התכשיר היה אטום ועטוף לחלוטין בתוך אריזה סגורה , וכי הסבירות שאירוע שכזה עלול להתרחש בשלב הייצור הינו אפסי מאחר והבקבוקים מיוצרים בשווייץ במסגרת אותה סדרת ייצור ונמכרים במקשה אחת כיחידה אוטונומית במסגרת סדרת ייצור שבמסגרתה מיוצרים 25,000 בקבוקים . לאחר קבלת כתב התביעה , הגישה הנתבעת 2 לביהמ"ש הודעה לצד ג' הן כנגד הנתבעת 1 והן כנגד צד ג'2 (חברת המשביר לחקלאי בע"מ") , אשר שימשה כסיטונאית של מוצרי ההדברה .
11) הנתבעת 2 מדגישה , כי לא נתקבלו תלונות מצד חקלאים אחרים , וכי היא עצמה שימשה כזכיינית/סוכנת מטעם צד ג'2 במסגרת עסקת קונסיגנציה עם צד ג'2 שבמסגרתה ה"בעלות" על החומר הייתה של צד ג'2 , כאשר דרישת החיוב על ה"חומר" הועברה על ידי צד ג'2 רק לאחר שלב מכירת החומר בפועל הלכה למעשה . אשר לחוות-דעת המומחים מציינת הנתבעת 2 כי חוות-הדעת מתעלמות מכך שקיימת התכנות שהנזק נגרם על ידי המזיק המכונה "פסילת האגס" ואינן מנסות לבצע הפרדה בין הנזק אותו גרם המזיק לבין הנזק אשר נגרם על ידי הריסוס בפועל .
12) למעלה מן הצורך , ובהתחשב בכך שהמצהיר מטעם צד ג'2 , המנכ"ל ישי כהן , לא נחקר כלל על תצהירו יודגש , כי בתצהיר עדות ראשית אותו הגיש לביהמ"ש טרם סילוק ההודעה לצד ג'2 על הסף הובהר על ידו , כי אנשי החברה מקפידים על מכירת תכשירים כשהם ארוזים בתוך אריזות מקוריות וכשהם אטומים וסגורים , וזאת כפי שנעשה גם במקרה דנן .
ראיות הצדדים ונטל ההוכחה הראייתי
:
13) סעיף 57א' לפקודת הראיות קובע כדלקמן :"
57א. (א) נמצא על טובין או על אריזתם או על מה שמחובר או נספח אליהם שמו של יצרן, מגדל או אורז (להלן - יצרן), שם עסקו או סימן מסחר שלו, או שם או סימן אחר שיש בו כדי לזהותו, יהיה בכך ראיה לכאורה שייצר, גידל או ארז את הטובין. (ב) נמצא על טובין או על אריזתם או על מה שמחובר או נספח אליהם שמו של משווק, שם עסקו או סימן מסחר שלו, או שם או סימן אחר שיש בו כדי לזהותו, ולא נמצא עליהם שמו של יצרן, יראו את המשווק לכל עניין כאילו הוא היצרן, זולת אם גילה לקונה, או למי שהוסמך לכך כדין, את זהות היצרן, משנדרש לכך".
14) על גבי תכשיר ה"ורטימק" מודבקת תווית הכוללת הוראות שימוש וכן סימנה המסחרי של החברה המייצרת (NOVARTIS) בשווייץ , וכן מופיעה איור של סימנה המסחרי של הנתבעת 1 וכן סימנה המסחרי של החברה המייבאת את התכשיר ארצה , קרי , הנתבעת 1 . מכאן , ברי כי התובעת הינה היבואנית של התכשיר . הלכה מנחה היא שהטלת האחריות במקרה של נזק רכוש, אשר נגרם כתוצאה מפגם בייצורו של מוצר, תוטל גם על היבואן של המוצר ולא רק על היצרן , אשר במקרה דנן , הינה חברה זרה ואשר על פניו עולה , כי איננה פעילה ו/או מחזיקה בנכסים בארץ (ראה : ת.א 137/01 (מחוזי חיפה)
אייזנברג יעקב וטובי חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ נ' ישראל מנדלסון הספקה טכנית והנדסית בע"מ מיום 21.1.2004 ; ת.א 7047/04
אריה חב' ישראלית לביטוח בע"מ נ' רשתות שיווק - מוצרי צריכה בע"מ ואח' מיום 12.12.2007). משקבעתי כי הנתבעת 1 היא יבואנית תכשיר ה"ורטימק" , הרי ששומה היה עליה לנקוט באמצעים הסבירים הנדרשים על מנת להבטיח את מניעת הייבוא של תכשירים פגומים .
15) על גבי תכשיר ה"ורטימק" מצוין בשפה העברית ההרכב הכימי של התכשיר וכן ניתן הסבר ביחס לפעילות התכשיר , ובפרט נזכרים הוראות הזהירות הן בפני נזקי גוף אפשריים וכן בפני נזקי רכוש אפשריים לצומח כתוצאה מהשימוש בתכשיר . אשר לנזקי הרכוש מודגש , כי המרססים מנועים מלבצע יותר משני ריסוסים בשנה בשטחי מטעי האגסים וכי עליהם להימנע מלשלב את תכשיר ה"ורטימק" עם קוטלי חרקים אחרים . כמו כן , ניתן הסבר ביחס לאופן ביצוע ניקוי המרסס לפני הריסוס ואחריו וכן ביחס להשמדת האריזות לאחר השימוש .
16) אין חולקין ,כי גם לאחר שמיעת מכלול הראיות אשר הוצגו בפני ביהמ"ש על ידי הצדדים, אין בידי מי מהצדדים כל מידע אודות הסיבה הוודאית שבעטיה נפגע המטע , ואי לכך מנסים הצדדים וכן גם המומחים מטעמם לאבחן את נסיבות התרחשות הנזק על פי מאפייני הפגיעה בזמנים הרלוונטיים עובר לגילוי הנזק . לעניין הקושי לאבחן מבין אלטרנטיבות את הנסיבות שהובילו להתרחשות הנזק יפים קביעותיו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה בעניין ת"א (חיפה) 1215/92
כח הידרו שירותים צפון בע"מ נ' א. צפלר צמיגי הצפון בע"מ , תקדין מחוזי, כרך 96 (3), תשנ"ו/תשנ"ז - 1996, בעמ' 7: "
כאשר אין די בחומר הראיות על מנת להצביע על השתלשלות אירועים ודאית או כמעט ודאית, חייב בית המשפט לבחון את המערכות העובדתיות האפשריות ולבחור מביניהם את זו, אשר לפי שיקול דעתו המשפטי, הינה הסבירה ביותר, בכפוף לאותן עובדות שנתגלו לפניו. את מתחם האפשרויות העובדתיות הסבירות ניתן לבחון לפי כללים של הסתברות (מתמטית או אינדוקטיבית) וכן באמצעות שיקול דעת שיפוטי אינטואטיבי" (ראה גם: ע"פ 3974/92
אזולאי ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מז (2) 565, 569).