1. לפתחו של בית משפט הגיע סכסוך כספי בין התובעת ובין יורשיו של בעל זכות ציבורית למונית של המנוח מרדכי זילברמן (להלן - "המנוח"), בגין נזקיה והפסדיה של התובעת מחמת עיכובים מצידם של הנתבעים, בהעברת הזכות הציבורית ממונית שבבעלותה (להלן-"המונית") לאחר שהנתבעים הודיעו לתובעת על הפסקת השכרת הזכות הציבורית.
2. הנתבעים דחו את טענותיה של התובעת בדבר מחדלים מצידם בהעברת הזכות הציבורית והגישו תביעה שכנגד כנגד התובעת ונתבעים נוספים, בגין חובותיהם לדמי שכירות בגין השימוש בזכות הציבורית.
3. קיימת הסכמה בין הצדדים, כי המנוח היה בעל רישיון להפעלת זכות ציבורית למונית (להלן - "הזכות הציבורית") , אותה שכרה ממנו התובעת.
התובעת טוענת כי היא שלמה דמי שכירות לנתבעים בגין הזכות הציבורית עבור המונית. רישום הזכות הציבורית, מחייב רישום רישיון המונית ע"ש בעל הזכות הציבורית לפי הוראות תקנות התעבורה והנחיות משרד התחבורה. בהתאם לכך וכפי שניתן ללמוד מרישיון הרכב של המונית, נרשם המנוח כבעל המונית. כך, התאפשר רישומה של הזכות הציבורית על המונית (נספח לתצהירו של מנהל התובעת).
אין חולק, כי אריה זילברמן, בנו של המנוח, טיפל במרוצת השנים בגביית דמי השכירות מהתובעת, שהועברו אליו בהסכמת המנוח. עם פטירתו של אריה זילברמן, הודיע מר רמי שרון , שהעיד מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן-"הנתבעים") כי ההמחאות בגין דמי השכירות יועברו אליו בהיותו נציגם של הנתבעים לטיפול בעניין השכירות של הזכות הציבורית (להלן-"השכירות").
4. קיימת גם הסכמה בין בעלי הדין כי מר שרון, הודיע לתובעת על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים לשכירות של הזכות הציבורית מאחר ואחד מיורשי המנוח בקש זאת מהתובעת, שלא התנגדה לביטול ההתקשרות. סופם של דברים, רק ביום 28/06/09, הושלמה העברת הזכות הציבורית מהמונית.
5. המחלוקת היא אם כן, בשאלת מחדלים מצד הנתבעים להעברת הזכות הציבורית מהמונית, במשרד התחבורה ובמשרד הרישוי, על מנת ל"שחרר" את המונית מהזכות הציבורית הרשומה עליה ובכך, לאפשר לתובעת לרשום זכות ציבורית אחרת על המונית. לשיטתה של התובעת, הדבר אינו אפשרי כל עוד לא הושלמה העברת הזכות הציבורית וביטול הרישום של המנוח כבעלים על המונית.
6. התובעת טוענת כי נגרמו לה הפסדים בגין אי השלמת הפעולות ע"י הנתבעים לביטול הרישומים כאמור. במסגרת המסכת העובדתית בכתב התביעה ובטענותיה של התובעת בכתב ההגנה בתביעה שכנגד ניטען כי בהעדר חתימה של הנתבעים על מסמכים לרישום הזכות הציבורית על שמם עם פטירת המנוח, הוצא רישיון זמני בלבד למונית באופן שגרם להכבדה בהפעלת המונית , לעיכובים בביטול ההתקשרות ובפרט להשבתת המונית, מחמת אי יכולת לרשום זכות ציבורית אחרת על המונית, לפי הנחיות משרד התחבורה.
7. התובעת טוענת כי המונית הושבתה מעבודה, החל מחודש ספטמבר 2007 ועד לחודש יוני 2008. לפיכך, היא תובעת את הפסדיה שנגרמו עקב מחדליהם של הנתבעים שמנעו בכך רישום זכות ציבורית אחרת על המונית.
8. הנתבעים הודו בכתב ההגנה ובתצהירו של מר שרון, כי נמסרה הודעה למנהל התובעת על קושי בביצוע העברת הבעלות במונית ע"ש הנתבעים במשרד הרישוי, בשל עניינים טכניים. בנוסף, הודו הנתבעים כי היה ידוע להם שהתובעת, התקשרה עם אלברט רוזיליו (להלן-"רוזיליו") לשכירת זכות ציבורית למונית ממנו לאחר הודעתו של מר שרון למנהל התובעת, על הפסקת ההתקשרות בין התובעת לנתבעים.
מוסכם על הצדדים, כי משלהי שנת 2005 בו הודע על ביטול ההתקשרות ועד יוני 07', היה רישיון זמני למונית עם רישום של הזכות הציבורית של המנוח עליה.
לפיכך טוענים הנתבעים כי באותו פרק זמן, לא סוכל השימוש במונית. התובעת מצידה , מודה כי עשתה שימוש במונית באותו פרק זמן, למרות עיכובים ביני לביני בשימוש, עקב הצורך בהסדרת רישיון זמני מעת לעת.
9. הנתבעים טוענים, כי הזכות הציבורית נרשמה על שמם כבר ביום 03/07/07 (נספח ה' לכתב הגנה) ולפיכך, לא היתה כל מניעה משימוש במונית ע"י התובעת בתקופה נשוא התביעה ואין לחייב אותם בתשלום פיצוי כלשהו לתובעת. לדידם, הם לא סרבו לקבל את הזכות הציבורית על שמם או לחתום על שטר מכר של המונית.
למרות זאת, ויתרו הנתבעים באמצעות נציגם מר שרון, על קבלת דמי שכירות לשנת 2005 אך משהוגשה התביעה ובהעדר ראיה על שכירות של זכות ציבורית ע"י התובעת מרוזיליו, הם עומדים על זכותם לקבל את דמי שכירות מחודש פברואר 05' ועד חודש יוני 09' בסך של 1,500 ש"ח לחודש (סה"כ עבור 56 חודשים).
דיון ומסקנות:
10. על פי סעיף 1 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ועל פי הגדרת "רישיון להפעלת מונית" לפי תקנה 485 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 ובנוגע ל"בעל המונית", קיימת דרישה כי בעלות על מונית, תהיה על שם בעל הרישיון להפעלת המונית, כפי כינויה השגור: "בעל הזכות הציבורית".
11. שמעתי את עדויותיהם של מנהל התובעת מר אשר תורג'מן ושל מר רמי שרון, לפיהם לאחר פטירתו של המנוח הוסכם ביניהם על הפסקת השכירות של הזכות הציבורית, לפי בקשתו של מר שרון ממר תורג'מן. לפיכך, הוסכם על העברת הזכות הציבורית מהמונית.
לדברי העד תורג'מן, ההעברה לא יכלה להתבצע הואיל ולא היה צו ירושה ליורשי המנוח, הנתבעים. מאוחר יותר משניתן הצו.
צו קיום צוואה, ולא צו ירושה, ניתן לפי נספח לתצהירו של מר שרון ניתן ביום 5.12.05 . הוכח, כי היו חסרות חתימות של חלק מהיורשים על שטר המכר (עמ' 4 שורות 1-7). לדבריו, לא ניתן היה לחדש את רישיון הרכב למונית, כיוון שהיורשים לא נתנו את הסכמתם לכך, גם לא לאחר העברת הזכות הציבורית על שמם במשרד הרישוי ( עמ' 5 שורות 20-22). רק לאחר שהוא איים בהגשת תביעה כנגד הנתבעים ובהתערבותו של העד , הסכים היורש האחרון , שסרב לכך קודם לכן, לחתום על שטר המכר (עמ' 6 שורות 1-5).