ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
|
31371-06-10
03/09/2013
|
בפני השופט:
רפי ארניה
|
| - נגד - |
התובע:
קומפיו דיל בע"מ
|
הנתבע:
יואב סמי אליהו
|
| פסק-דין |
השופט ח' מלצר:
"ויש לי גם פרח - הוסיף הנסיך הקטן;
אין אנו נוהגים לרשום פרחים - אמר הגיאוגרף;
מדוע? הן זה הדבר היפה ביותר!;
איננו רושמים פרחים משום שהם בני-חלוף;
[...] אך מה פרוש בני-חלוף? - הקשה הנסיך הקטן...; פירושו: "דברים הצפויים לכיליון חרוץ";
האם השושנה שלי צפויה לכיליון חרוץ?;
בוודאי;
שושנתי בת-חלוף היא - הרהר הנסיך הקטן - ואין לה אלא ארבעה חוחים להתגונן בהם מפני העולם כולו! ואני עזבתיה לנפשה, בודדה וגלמודה!.. לבו התחיל נוקפו. אך עד מהרה התאושש ושאל: "לאן תיעצני לנסוע, והיכן לבקר?;
אל כוכב-הלכת ארץ - ענה הגיאוגרף והוסיף: - כוכב זה זכה לשם טוב...
הנסיך הקטן יצא לדרכו, כשהוא הוגה בשושנה שלו".
("הנסיך הקטן", מאת אנטואן דה סנט-אכזיפרי; תרגום לעברית: אריה לרנר, עמ' 55-54, עם עובד (2004)).
1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן) ב-ת"א 1914/01, בגדרו נדחתה תביעתם של המערערים למתן צו מניעה קבוע נגד המשיבים, שיאסור עליהם לנצל (כמשמעות מונח זה בחוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג-1973 (להלן: חוק זכות מטפחים, או: החוק)) זני שתילים ופרחים מוגנים מסוג גרברה (GERBERA), שהמערערים הם בעלי זכויות מטפחים רשומות בהם.
נציג להלן את הנתונים הרלבנטיים להכרעה.
רקע
2. המערערים (להלן: המערערים, או המטפחים), הם תאגידים מהולנד שעל שמם נרשמו זכויות מטפחים, בהתאם להוראות חוק זכות מטפחים, לגבי זנים מסוימים של צמחי-נוי מסוג "גרברה", שטופחו על-ידם (להלן: הזנים המוגנים).
3. בשנת 2001 הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תובענה למתן צו מניעה קבוע כנגד המשיבים - בן ואב, בעלי משקים חקלאיים במושב פורת (כאשר הבן - המשיב 1 - נמנה על פי הנטען, עם טובי מגדלי ומשווקי הפרחים מסוג גרברה בישראל) - האוסר עליהם: "לגדל ו/או לרבות ו/או להכין לצורך ריבוי ו/או להציע למכירה ו/או לייצא ו/או לייבא ו/או לשווק בכל דרך ו/או להחזיק לצורך אחת הפעולות המנויות לעיל שתילים ו/או פרחים מזני הגרברה...", שהמערערים הם בעלי זכויות המטפחים הרשומות בהם, "והכל - בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים".
בתביעתם, טענו המערערים כי בעונות הגידול 2000/1999 ו-2001/2000 - המשיבים ניצלו (כמשמעות מונח זה בחוק זכות מטפחים) בשטחים שבהחזקתם, שתילים ופרחים מהזנים המוגנים - ללא רשות המטפחים, שלא כדין ותוך מתן הצהרות כוזבות בעניין היקף הגידול המבוצע על-ידם - וזאת בדרך של: ריבויים מחומר ריבוי שהפיקו והשרישו בעצמם, או שקיבלו מאחרים; גידולם, מכירתם, שיווקם וייצואם וכן בדרך של החזקתם לצורך כל אחת מהפעולות האמורות.
לטענת המערערים, מאחר שניצול הזנים על-ידי המשיבים נעשה ללא רשותם ושלא כדין - הם זכאים למונעו, בין היתר, מכוח הוראות סעיפים 36 ו-65 לחוק זכות מטפחים.