פסק-דין בתיק ת"א 30625-08

בפני תביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המוסד") בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן: " חוק הביטוח הלאומי").

 רקע

1. ביום 11.6.01 נפגע מר אמסלם יוסף (להלן: " הנפגע"), יליד 1961, בתאונת עבודה. הנפגע עבד כעובד שכיר בחברת שמעון את טיקו בע"מ (להלן: " המעביד"). הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת"), חברה לבצוע עבודות בניה, המבוטחת בביטוח אחריות על ידי הנתבעת 2, זכתה במכרז לבצוע עבודות כיסוי ותיקון גגות שערך משרד הביטחון. לאחר זכייתה התקשרה הנתבעת עם המעביד לבצוע עבודות אלו. במהלך בצוע העבודות נפל הנפגע ונגרמו לו נזקי גוף.

2. המוסד הכיר בתאונה כתאונת עבודה. הוא שילם וישלם לנפגע תגמולים בהתאם לחוק הביטוח הלאומי והוא טוען כי על הנתבעת, כמזיק, לשלם לו סכומים אלו בהתאם לזכות השיבוב הקיימת לו. יצוין כי הנפגע הגיש תביעה כנגד הנתבעת, כנגד המעביד וכנגד מבטחותיהם תביעת נזיקין בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 1037/03). תביעה זו הסתיימה ביום 2.11.05 בהסדר פשרה, לו ניתן תוקף של פסק דין, במסגרתו שולם לנפגע סכום כולל של 260,000 ש"ח לסילוק מלא של תביעתו, לרבות תביעות מיטיבים, למעט תביעת המוסד. 

3. הצדדים חלוקים בנושא האחריות, בנושא הנזק ובנושא מניעות המוסד במסגרת זכות השיבוב שלו. נדון בשאלות המתעוררות כסדרן.

שאלת האחריות

4. זכות השיבוב של המוסד כלפי המזיק היא זכות של סוברוגציה. הסוברוגציה גודרת את זכותו של המוסד להשבה בהתאם לזכותו של הניזוק כלפי המזיק והיא מעניקה למזיק את האפשרות להעלות כלפי המוסד טענות הגנה העומדות לו כלפי הניזוק. המוסד נכנס בנעלי הנפגע ולכן עליו להוכיח את זכות הנפגע כלפי המזיק, הנתבעת בענייננו, בנזיקין. הוא לא יוכל להיפרע מהנתבעת מעבר לחבות הנתבעת כלפי הנפגע עצמו (ראה: ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 749 [1997]; ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית, פ"ד נז(4) 433 [2001]; ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5) 511 [2004]; רע"א 3990/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מסדר פאטי ביני פראטללי ואח', 11.5.08; ד' קציר, פצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית, 2003, כרך ב' עמ' 1491 ואילך והאסמכתאות שם). לפיכך, יש לבחון את חבותה של הנתבעת כלפי הנפגע.

הראיות

5. הנפגע ציין בתצהירו כי במועדים הרלוונטיים עבד כעובד שכיר אצל המעביד, חברה העוסקת בעבודות פח ואסבסט. המעביד בצע עבודות עבור הנתבעת, שהייתה הקבלן הראשי. העבודה בוצעה בבסיס חיל האויר תל נוף. עבודתו הייתה " בתור גגן, שבמהלכה אני מתקן גגות, מחליף אסבסטים, רעפים וכל העבודות שמבוצעות בגג". ביום הארוע עבד " בעבודת תחזוקה על גג רעפים שביר. בגג הייתה בעיית נזילה ובשביל לתקן את בעיית הנזילה הייתי צריך לפתוח חלק מלוחות הרעפים של הגג, כדי שתהיה גישה לאינסטלטור לעבוד על הגג. כשפתחתי את לוחות הרעפים שמתי לוח זחילה על הגג, על הרעפים שפתחתי, אבל בגלל השיפוע החד של הגג ובגלל שלא היה איך לחזק את לוח הזחילה לגג ולא היה לאן לקבע אותו החלקתי מהגג למטה. ניסיתי להיאחז במרזב שהיה שם וזה לא עזר. נפלתי למטה מגובה של כ - 4-5 מטר... אני רוצה להוסיף כי אף אחד מ"שורה" לא אמר לי איך לעבוד וממה להיזהר. אף אחד לא הביא לי סל מנוף ולא פיגום שאם הייתי עובד כשאני עומד מעליהם לא הייתי נופל. גג הרעפים ממנו נפלתי היה גג סגור ולכן לא היה לי לאן לקשור את עצמי, כך שרק אם היו מביאים לי מנוף או פיגום או כל דבר אחר שיכולתי לעמוד עליו ביציבות, לא הייתי נופל. לא היה מנהל עבודה בשטח שיפקח על עבודתי או שינחה אותי".

6. בחקירתו ציין כי עד התאונה עבד כגגן כ - 20 שנים. הוא עבר גם קורס קבלני שיפוצים, לרבות קורס בטיחות. הוא החל לעבוד אצל המעביד בשנת 1985 לערך ועבד גם בחברות מתחרות [עמ' 4]. הוא טען כי לא קיבל הדרכות מעולם [עמ' 5]. ביום הארוע קיבל הנחיות ממעבידו, שמעון. הוא קיבל לוחות דריכה ויצא לעבודה עם רכבו. ברכב היו כלי עבודה, כבלי חשמל, מקדחות וסולם חבלים לקשור עצמו. לא היו רתמות בטיחות. הוא נשלח לבסיס תל - נוף עם עמי בוזגלו, גם הוא עובד של המעביד. שניהם היו לבדם [עמ' 6]. ההנחיות שקיבל משמעון: " התפוצצה צנרת בגג ואנשי הבינוי של הצבא, היינו צריכים לפתוח להם את הגג. מתחת הבית זה אסבסט, שהיה פעם רעפים, בצבע אדום. הגג עם שיפוע של 130- 140 מעלות. עלינו לפתוח להם את הגג והם היו צריכים להיכנס לתקן את האינסטלציה...זה גג שעשינו אותו חדש. פירקנו את הרעפים בעבר. באותו יום זה היה רק תיקון. זו עבודה קטנה...אני יודע שהאינסטלטורים היו אמורים לתקן. פתחנו להם את האסבסט...האחראי שלנו היה בחור בשם סמואל, שהיה כפוף לקבלנים, כשהיינו נכנסים לבסיס איתו היינו עושים את הסידורים, הוא אזרח צה"ל. ההנחיות באו ממנו". לא היה לו קשר עם הנתבעת: " כל הקשר שלי היה עם שמעון את טיקו". באותו היום היו במקום רק אותו " אזרח עובד צה"ל אני ועמי...כל העבודה שלי זה דרך שמעון טיקו, אני לא יודע מה היה בין שורה לשמעון. היה שם מגורים של משפחות טייסים, שגרים בבית ישן של 50 שנה, ששיקמנו אותו, פירקנו גג רעפים ועשינו אסבסט אדום כמה חודשים לפני כן. אנחנו כל הזמן עובדים שם בבסיס, משך שנים. לבסיס תל נוף הייתי ניגש הרבה לעבודה, יש שם כל מיני עבודות תחזוקה של גגות. זה לא אתר בניה. זה בסיס, גרות שם משפחות טייסים. כל פעם עושים עבודות תחזוקה בגגות לפי הצורך" [עמ' 7]. את עבודות החלפת הגג סיימו כמה חודשים לפני הארוע. " הייתי שם, סיימנו את הגג. מתחת לגג יושבת כל האינסטלציה, התפוצץ צינור, מאחר ואין גישה לצנרת צריך לפתוח רעפים. יש תקרה מתחת לגג שאפשר לשבת עליה ולתקן את הצנרת. אנחנו לא תיקנו את הצנרת, זה רק הבינוי של משרד הביטחון. חוץ מגגות אנחנו לא מתעסקים שם עם שום דבר". לגבי נסיבות הנפילה ציין: " שמנו לוח זחילה. אני מניח אותו על האסבסט הגלי, ולוח הזחילה יושב בתוך הלוח הגלי. אין לאיפה לקבע אותו, זה גג סגור. יש מסמר שקיים שם ואני שמתי את הלוח על המסמר שלא יחליק לי. ברור שהלוח היה מקובע אבל הייתי עם משקל ועם לוח פלטה, כנראה שלא החזיק"[עמ' 8].

7. מטעם הנתבעות העיד מר אהוד שפירא, אשר שימש כסמנכ"ל הנתבעת במועד הארוע, כיום הוא מנכ"ל הנתבעת. בתצהירו ציין כי הנתבעת זכתה במכרז לבצוע עבודות כיסוי גגות בפרויקט " כיסוי גגות מרחב בינוי 562" שפרסם משרד הביטחון. ביום 15.9.99 נחתם זיכרון דברים עם המעביד, במסגרתו התחייב המעביד לבצע את כל העבודות נשוא המכרז. " העבודות כולן בוצעו ע"י שמעון את טיקו בע"מ באופן עצמאי ואוטונומי לחלוטין ללא מעורבות של הנתבעת. שמעון את טיקו בע"מ נכנסה בנעלי הנתבעת בהסכם מול משרד הביטחון באופן שכל התחייבויות הנתבעת כלפי מאן דהוא ככל שנבעו מההסכם עם משרד הביטחון עברו אליה. ברצוני לציין כי משרד הביטחון עבד ישירות מול חברת שמעון את טיקו ולצורך עבודות האחזקה נשוא התביעה פנה ישירות לחברת שמעון את טיקו ללא מעורבות של הנתבעת. חברת שמעון את טיקו הינה חברה מקצועית בעבודות נשוא המכרז ובעלת נסיון רב. במועד הארוע לא פעל עובד ישיר של הנתבעת בעבודות נשוא המכרז. כל המעורבות של הנתבעת הסתכם בקבלת התשלומים והעברתם לחברת שמעון את טיקו. על מנת לוודא קיום פוליסה לחברת שמעון את טיקו דאגנו להוצאות פוליסה שתכלול גם את שמעון את טיקו בע"מ בשם המבוטח וחברת שמעון את טיקו שילמה את כל ההוצאות בגין הביטוח הנ"ל".

8. לתצהירו צורף " זיכרון דברים לעבודות כיסוי גגות" מיום 15.9.99 בין הנתבעת והמעביד, בו נרשם כי הנתבעת מוסרת למעביד את עבודות כיסוי הגגות בפרויקט עבור משרד הביטחון. בזיכרון הדברים נרשם כי " העבודה תבוצע בידי בעלי מלאכה מקצועיים, באמצעות חומרים וציוד מעולים ולשביעות רצון צד א' [היא הנתבעת, א.ל.] והמזמין. צד ב' [הוא המעביד, א.ל.] מתחייב בזאת לייצג את צד א', אם ידרש, בכל מגעיו עם המזמין באופן המקצועי והאמין ביותר האפשרי...צד ב' ימנה מנהל עבודה מוסמך לצורך ניהול העבודות". סעיף 11 בזיכרון הדברים קובע כך: " נושא הבטיחות הינו חיוני ובעל חשיבות עליונה בהסכם זה מפאת העבודה בגבהים ועל גגות קיימים. צד ב' יעשה על חשבונו את כל הסידורים הדרושים להגנת עובדיו אנשים ורכוש שימצאו בקרבת מקום העבודה מפני אסון ונזק, בהתאם לדרישות החוק, המוסדות המתאימים ובהתאם לכללי הזהירות, וכל אחריות במקרה אסון או גרימת נזק תחול אך ורק על צד ב'".

9. בחקירתו ציין מר שפירא כי אין בידו את החוזה של הנתבעת עם משרד הביטחון וכי ינסה לאתרו. הוא אישר כי " ההסכם היה בינינו לבין משרד הביטחון". הנתבעת לא מינתה מנהל עבודה באתר והוא אינו יודע אם המעביד מינה: " אם מונה או לא אני לא יכול להגיד כרגע, בפרויקט מסוג זה, זה בסך הכל חוזה מסגרת של הרבה מאד אתרים ועבודה בכל אתר יכולה להיות בין שעות לימים או חודשים. לפי זה ממנים או לא ממנים. ספציפית לעבודה שם קרתה התאונה, ברור שאם היו שואלים אותי אם למנות מנהל עבודה, הייתי אומר לא" [עמ' 15]. בהמשך ציין: " אני יודע שלא היה מנהל עבודה, כי לא צריך היה להיות. קראתי את המכתב מהמפקח על העבודה שאומר שלא צריך להיות" [עמ' 16]. הוא אישר כי לא היה במקום מהנדס מטעם הנתבעת כדי לבדוק אמצעי בטיחות [עמ' 15].

10. מר דוד שמעון, מנכ"ל המעביד, העיד אף הוא מטעם הנתבעות. הוא ציין כי חברתו הייתה " אחראית על בצוע העבודה כאשר אנו עושים שימוש בציוד בטיחות כנדרש אשר כולל לוחות דריכה, רתמות, כובעי מגן, ביגוד ונעליים. הנפגע...עבד כמתקין גגות במשך כ- 20 שנים והיה בעל ותק וניסיון רב בעבודה בגובה. הנפגע שימוש כראש צוות בחברתנו. ככל הזכור לי, בטרם התקבל לעבוד בחברתנו שימש הנפגע כקבלן עצמאי לכיסוי גגות והוא הכיר את העבודה על כל סיכוניה. במהלך עבודתו בחברתנו עבר הדרכות לבצוע העבודות. משרד הביטחון פנה לחברה על מנת שנפרק 2 לוחות אסבסט בכדי להשחיל במקום כבל חשמל ולאחר מכן להחזיר את המצב לקדמותו. לצורך העבודות נשלחו אמסלם יוסי ועמרם בוזגלו שהינם עובדים מקצועיים ובעלי ניסיון רב. לצורך בצוע העבודה קיבלו ציוד בטיחות הכולל, בין היתר, לוחות דריכה ורתמות כמקובל בעבודות על גג אסבסט. ברצוני לחזור ולהדגיש כי החברה מבצעת את העבודות על פי כל כללי הבטיחות, לרבות בצוע הדרכות, פיקוח והספקת ציוד בטיחות לעובדיה. על פי הכללים אין צורך למנות מנהל עבודה לעבודה מהסוג שבצע התובע. חברתנו היא חברה מקצועית בעבודות כיסוי ותיקון גגות ובעלת ניסיון רב בעבודות בגגות ישנים ועד היום החברה עוסקת בעבודות אלו. ברצוני לציין כי העבודה אותה בצע הנפגע הינה עבודה פשוטה עבור חברתנו. חברת שורה לא הייתה מעורבת בבצוע העבודות נשוא המכרז. העבודות בוצעו באופן עצמאי ע"י חברתנו. חברתנו נכנסה בנעלי חברת שורה בהסכם מול משרד הביטחון באופן מלא. משרד הביטחון עבד ישירות מול חברתנו ולצורך עבודות האחזקה נשוא התביעה פנו לחברתנו ללא מעורבות של חברת שורה. בעבודה פעלו, כאמור, עובדים של חברתנו בלבד ולא היו במקום עובדים ו/או מנהלים מטעם חברת שורה. תביעתו של הנפגע...הסתיימה בפשרה וחברתנו שילמה השתתפות עצמית כפולה, הן לחברת הביטוח בה ערכנו את הפוליסה והן לחברת הביטוח שחברת שורה הוציאה פוליסה והורחבה לכסות את חברתנו".

11. בחקירתו ציין כי לא מונה מנהל עבודה לבצוע העבודות על פי החוזה עם הנתבעת: " לא מינינו ולא היה צורך...ממנים מנהל לעבודה ספציפית לאתר מסוים...עבודות תיקונים, שאורכות עד ששה שבועות לא מצריכות מנהל עבודה מוסמך, זה על פי התקנות. זה נבדק על ידי במשרד העבודה ואימתי את זה". העבודות היו עבודות להחזקת גגות לתקופה של שנה, כשהייתה הארכה של שנה נוספת: " על פי קריאה שלהם היינו נזעקים למקום לתת מענה" [עמ' 16]. לפני תחילת העבודות: " הנציג שלנו היה באתר וראה במה מדובר. מהנדס לא היה...אחד העובדים. לא בעל הכשרה של מנהל עבודה ולא מהנדס". באשר לנסיבות התאונה ציין: " היו לוחות דריכה שסופקו לעובדים, היו רתמות והיו קסדות ונעלי עבודה. לא היה פיגום. בתקופה הזו החוק אפשר ללכת על לוחות דריכה ללא צורך ברתמות או ברשת תחתונה או בפיגום כזה או אחר. זה היה החוק לנקודת זמן זו" הוא עצמו הנדסאי בניין וציין: " אנחנו עוברים הכשרות ומעבירים לעובדים וחשוב לי שהם יקבלו". הוא אישר כי הנתבעת לא שלחה נציגים או מהנדסים לשטח וסמכה על המעביד [עמ' 17].

12. הנתבעות הגישו מטעמן תעודת עובד ציבור של מר זאב דיבסק, מנהל תחום בטיחות באגף הפיקוח על העבודה, משרד התעשייה המסחר והתעסוקה. מר דיבסק אישר כי ביום 25.1.04 רשם למר דוד שמעון מכתב, המשיב לפניית מר שמעון באשר לתיקון גגות ישנים. במכתב זה נרשם כך: " בהנחה כי אכן מדובר על תיקונים והחלפת לוחות ישנים ללוחות חדשים חלופיים במבנים קיימים, הרי שאין צורך למנות מנהל עבודה מוסמך לעבודות בניה לבצוע עבודות אלו, כנדרש בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח - 1988. יחד עם זאת, אני מבקש להפנות תשומת לבך למספר תקנות בטיחות הנוגעות לבצוע עבודות אלו ואני תקווה כי הנך עומד בדרישותיהן: 1. תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים) תשמ"ו - 1986. 2. תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באסבסט, טלק וצורן דו חמצני גבישי), תשמ"ד - 1984. 3. פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] 1970".

13. מר דיבסק זומן על ידי המוסד לחקירה על תעודת עובד הציבור שהגיש. בחקירתו ציין כי  הוא משמש כיום ראש תחום בטיחות ואחראי על כל היבטי הבטיחות בעבודה. במסגרת תפקידו הוא נותן תשובות מקצועיות לנתונים שבמחלוקת. בעת הארוע שימוש כמרכז בטיחות ארצי, שהיה אחראי על עבודת המפקחים בשטח ועל מתן תשובות מקצועיות. בתאונה נושא הדיון הוא אינו מעורב והוא לא ביקר במקום.  הוא השיב כי אם היה יודע שמכתבו אמור להגיע לבית המשפט היה מפנה הנושא למפקח העבודה במחוז בו ארעה התאונה " תוך התייחסות שלי לאותו מפקח" [עמ' 22]. לעצם תשובתו, באשר להעדר הצורך למינוי מנהל עבודה לגבי העבודות שהוצגו בפניו ציין, כי עבודת החלפה או תיקון רעפים אינה טעונה מינוי מנהל עבודה. התקנות הרלוונטיות הן התקנות לעניין עבודה על גגות שבירים ולא התקנות לעניין עבודות בניה.

טענות הצדדים

14. המוסד טוען, בסיכומיו ובסיכומי התשובה שהגיש, כי לנתבעת התחייבויות מקצועיות וחוזיות כלפי משרד הביטחון ואחריות כלפי העובדים בפרויקט. נטען כי אין לקבל טענת הנתבעת כי אין לה אחריות בשל כך שהעבירה העבודה לקבלן משנה מטעמה, הוא המעביד. הנתבעת היא הקבלן הראשי ומבצע הבניה ולכן הייתה אחראית כלפי הנפגע על מילוי כל הוראות החקיקה הרלוונטית. העבודה אותה בצע התובע, החלפת לוחות רעפים ישנים בגג, כך טוען המוסד, היא עבודת בניה, כיון שמדובר בתיקון מבנה. לפיכך, חלות גם הוראות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח - 1988 (להלן: " תקנות הבניה"), המחייבות מינוי מנהל עבודה לעבודה זו, בנוסף להוראות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), תשמ"ו - 1986 (להלן: " תקנות הגגות"). נטען כי אין לקבל את חוות דעתו של מר דיבסק ממשרד העבודה כי העבודה שבוצעה על ידי הנפגע אינה עבודת בניה. הקבלן הראשי ומבצע הבניה אינו יכול להסיר מעליו חובות שהוטלו עליו על פי חוק ואינו יכול להעביר חובות אלו לאחר בהסכם. הנתבעת הפרה גם חובותיה על פי תקנות הגגות, המחייבות בדיקת הגג על ידי מהנדס  או הנדסאי בניין וכן לא נקטה אמצעים למניעת נפילת הנפגע, כמו אספקת חגורות בטיחות או רתמות בטיחות. הנתבעת, למעשה, לא נקטה כל אמצעי בטיחות והתנערה כליל מאחריותה לעובדי קבלן המשנה. נטען כי נוכח אשמה המוסרי הגבוה של הנתבעת יש לפטור המעביד כליל מאחריות לארוע, או לחילופין להטיל עליו אחריות בשיעור של עד 10%. העובדה כי המעביד נשא בסכום הפיצויים בתביעת הנפגע שסולקה בפשרה אינה מלמדת דבר, נוכח הייצוג המשותף של הנתבעת והמעביד באותו ההליך. נטען כי אין לייחס לנפגע אשם תורם כלשהו. הנפגע השתמש בציוד שסופק לו וניסה לעשות המיטב במצב הקיים ובתוך לחץ עבודה. לכן, השעין את לוח הזחילה על מסמר.