(בעניין נתבעת מס' 1)
1. בפניי תביעה נזיקית, לפיה מבקשת תובעת מס' 1
(להלן: "התובעת") לחייב את הנתבעות לפצות אותה בגין תאונה בה היתה מעורבת ביום 20.7.07
(להלן: "התאונה").
2. בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין בתביעה ניתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק לאחר שכל צד סיכם את טענותיו בתביעה, וכן התובעת הגישה סיכומי תשובה.
3. התובעת הינה ילידת 1930 ובמועדים הרלוונטיים לכתב התביעה היא סבלה מבעיות רפואיות והתניידה באמצעות כסא גלגלים.
ביום אירוע התאונה הוזמנה התובעת לביצוע בדיקה רפואית בבית חולים אסותא שבבעלות נתבעת מס' 3
(להלן: "בית חולים אסותא"). בית חולים אסותא נמצא בקומה ג' בקניון לב המפרץ שבבעלות נתבעת מס' 1 ומבוטח באמצעות נתבעת מס' 2
(להלן: "הקניון").
4. לטענת התובעת, עובר לאירוע התאונה נמסר לה על ידי בית חולים אסותא כי קיימת נגישות למקום לאנשים עם מוגבלויות וכי עליה להגיע דרך הכניסה הראשית של הקניון ולאחר מכן להשתמש במעלית שבמקום על מנת להגיע לבית החולים
(להלן: "המעלית"). התובעת הגיעה בלוויית בעלה כשהיא על כסא גלגלים, והם המתינו למעלית אשר היתה בשיפוץ ולא פעלה. התובעת חששה כי תאבד את התור לבדיקה, ולפיכך, על פי שילוט שבמקום, היא החלה בעזרת בעלה לעלות בדרגנוע שבמתחם הקניון. במהלך העלייה בדרגנוע נפלה התובעת ונפגעה בראש, בכתף ימין, בבית החזה, בבטן וברגל ימין.
5. התובעת הועברה לבית חולים רמב"ם שם היא נבדקה, ואובחנו אצלה הגבלה ורגישות באזורים בהם נפגעה, בעמוד שדרה צווארי ושפשופים בשוק ימין. התובעת שוחררה מבית החולים בו ביום לאחר שהיא סירבה להתאשפז לצורך השגחה במחלקה הכירורגית. לא הוגשה חוות דעת רפואית מטעם התובעת ולא הוכח כי נותרה לה נכות בעקבותיה.
6. לטענת התובעת, האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחן של הנתבעות בשל היותן בעלי החזקה, השליטה והפיקוח הבלעדיים במקום האירוע, האחריות לשלום המבקרים והבטחת הנגישות למקום מוטלת עליהן, ובמיוחד מבקרי בית החולים שהינם אנשים מוגבלים לרוב. הנתבעות לא דאגו לתקינות המעלית או למעלית חלופית, לא דאגו לשילוט ברור ומפורט אשר ינחה את המבקרים באשר לדרכי הגעה חלופיות לבית חולים אסותא. הנתבעות הפרו חובות חקוקות הקבועות בתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970, ובחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התש"ח-1988.
בנסיבות העניין, חל הכלל "הדבר מדבר בעדו" שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין, ולחילופין, הדרגנוע הינו "דבר מסוכן" שבשליטת הנתבעות ועליהן נטל הראיה להוכיח שלא התרשלו. אין להטיל על התובעת אשם תורם כלשהו מאחר והיא אישה מבוגרת ונכה שלא הכירה את המקום, פעלה לפי מיטב הבנתה וההיגיון הבריא ועשתה שימוש בדרגנוע על פי השילוט שהיה במקום.
התובעת ממשיכה לסבול מכאבים ורגישות באזורים בהם נפגעה, יש לה הגבלה קשה בכתף ימין, דבר המגביל אותה בחיי היום יום, וכתוצאה מהתאונה היא הפכה לסיעודית, אינה מסוגלת להתנייד ללא כיסא גלגלים, זקוקה להסעה ברכב מיוחד מותאם וכן לאביזרים וציוד מיוחדים. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעות לפצותה בעקבות התאונה עבור הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וכאב וסבל בסכום כולל של 125,000 ש"ח.
7. נתבעות מס' 1 ו-2 כופרות בנסיבות אירוע התאונה ומבקשות לדחות את התביעה לגופא, ולחילופין, בשל העדר חבות או הוכחת חבות. הדרגנוע פעל כשורה ולא היה בו כל מפגע שגרם לנפילה. התאונה אירעה בשל שימוש לא נכון בדרגנוע. בהתאם לשילוט שהוצב במקום חל איסור מוחלט להעלות עגלות מכל סוג שהוא על המדרגות הנעות וכן נרשם בשילוט כי ההנהלה אינה אחראית לכל נזק שייגרם תוך שימוש במדרגות הנעות. כל אדם סביר חייב לדעת שלא ניתן לעלות עם כסא גלגלים בדרגנוע ומשבחרה התובעת ובעלה לעלות עם כיסא גלגלים על הדרגנוע, במקום לבחור בדרכים אחרות קלות ופשוטות יותר, אזי התאונה התרחשה באחריותה המלאה והמוחלטת ולחילופין יש להטיל עליה אשם תורם בשיעור של 80% לכל הפחות.
לחילופין, כל האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחו של בית חולים אסותא מאחר והמעלית אשר היתה בשיפוץ שייכת לו בלבד ובאחריותו הבלעדית, ומשכך חלה עליו החובה למצוא דרכים חלופיות ו/או להודיע מבעוד מועד על השיפוץ.
התאונה לא הותירה כל נכות אצל התובעת, חבלת התובעת היתה קלה ולפיכך יש לפצות אותה בסך של 2,000 ש"ח בגין כאב וסבל. אין לפסוק פיצוי עבור צד ג' ו/או בגין הוצאות מאחר ומצבה של התובעת לא השתנה בעקבות התאונה, היא היתה סיעודית בטרם התאונה וללא שום קשר אליה, וכן לא צורפה כל קבלה ו/או מסמך להוכחת הטענה.
8. לטענת נתבעת מס' 3, יש לדחות את התביעה מאחר ונסיבות אירוע התאונה אינן מקימות חבות כלשהי. בנסיבות העניין, לא היה מפגע כלשהו והתאונה אירעה אך בשל אשמה התורם של התובעת המגיע לשיעור של 100% או לחילופין, 80%. התובעת הפעילה שיקול דעת שגוי ועלייה לדרגנוע עם כסא גלגלים אינה היגיון בריא. התובעת יכלה לפנות לבית חולים אסותא או למודיעין הקניון על מנת לקבל פרטים איך להגיע לבית החולים בבטחה. בקניון ישנן מעליות נוסעים נוספות המובילות לקומה ג' ולו עשתה התובעת בהם שימוש, התאונה היתה נמנעת.
טענת נתבעות מס' 1 ו-2 לפיה המעלית הינה באחריות בית חולים אסותא מהווה הרחבת חזית אסורה, ומכל מקום אינה נכונה. בית חולים אסותא התקשר עם נתבעת מס' 1 בהסכם שכירות לפיו הוא שכר את אזור המרפאה בלבד המצוי בקומה ג'. המעלית משמשת לא רק המבקרים בבית החולים אלא כל באי הקניון, אין היא בשליטת בית חולים אסותא והיא מצויה מחוץ לתחום שטחיו המושכרים. בהתאם לדין ולהסכם השכירות שבין הצדדים, נתבעת מס' 1 אחראית באופן בלעדי על השטח הציבורי של הקניון, לרבות הפעלת המעליות והדרגנועים, אחזקתם, השילוט ובכלל כל ענייני הבטיחות של קהל המבקרים בקניון. בית חולים אסותא מעולם לא תחזק את המעליות בשטח הציבורי של הקניון והן מעולם לא היו בשליטתו.
משידעה התובעת לפרט את נסיבות אירוע התאונה אין להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו".
נתבעת מס' 3 מצטרפת לטענות נתבעות מס' 1-2 לעניין גובה הנזק.
9. לאחר שבחנתי ושקלתי מכלול טענות הצדדים ועיינתי במוצגיהם, אני מורה כדלקמן:
נתבעות מס' 1-2 תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, פיצוי בסך של 4,000 ש"ח.