1. בפנינו תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 13/7/08.
2. התובע ביקש לרכוש אופנוע שהוצע למכירה על ידי הנתבע מס' 1. במהלך בדיקת האופנוע על ידי התובע, הוא נהג בו "נהיגת מבחן" לשם התרשמות, ומייד לאחר שהחל בנסיעתו, התנגש בו רכב אחר והתובע נפגע קשות בגופו.
לאופנוע הנ"ל היה ביטוח "נקוב בשם" ועל פיו רק הנתבע מס' 1 רשאי לנהוג בו. מאחר והתובע נהג באופנוע ללא ביטוח כדין, עלתה השאלה האם יש לשלול ממנו את זכות הפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, או שמא הוא נהנה מהוראת סעיף 7א לחוק הפיצויים הנ"ל?
3. בתיק נשמעו ראיות הצדדים בשאלת נסיבות התאונה והחבות על פי חוק הפלת"ד. מטעם התובע העיד הוא בעצמו ולא הביא עדים נוספים. הנתבע מס' 1 העיד ולא הביא עדים נוספים. מטעם קרנית העיד חוקר ולא הובאו עדים נוספים. הוגשו סיכומים בכתב לבקשת הצדדים.
4. התובע טוען כי הוא זכאי לקבל פיצוי על פי חוק הפלת"ד למרות שנהג באופנוע מבלי שהיה ביטוח אשר יכסה את השימוש באופנוע וזאת לאור הוראות סעיף 7א לחוק הפלת"ד, אשר מהווה חריג לשלילת זכות הפיצויים, כפי שקובע סעיף 7(5) לחוק הפלת"ד. במילים אחרות, התובע טוען כי הוא נהג באופנוע בהיתר מאת בעליו, לא ידע כי אין ביטוח וכי בנסיבות העניין לא היה סביר שיידע כי אין ביטוח.
הנתבע מס' 1 טען כי הוא לא התיר לתובע לנהוג באופנוע, וכי הסכים שהתובע יתרשם רק באופן חיצוני מהאופנוע אותו הוא הציע למכירה. כמו כן הוסיף הנתבע מס' 1 וציין כי אין כל היכרות מיוחדת בינו לבין התובע ועל כן היתה זו חובתו של התובע לוודא כי קיים ביטוח שמכסה את השימוש שלו באופנוע.
קרנית טענה כי התובע אינו זכאי לפיצויים, שכן לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 7א לחוק הפלת"ד, שכן הוא נהג באופנוע ללא היתר וכי בכל מקרה יש לקבוע כי ידע שאין ביטוח לשימוש שלו באופנוע ובוודאי שהיה עליו לדעת, כאדם סביר, כי אין כיסוי ביטוחי לשימוש שיעשה באופנוע.
5.
המסגרת הנורמטיבית:
סעיף 7 לחוק הפלת"ד מונה 6 מקרים בהם נשללת זכות הפיצויים מנפגע בתאונת דרכים. המקרה החמישי המצוין בסעיף 7 שולל את הזכות לקבל פיצויים מ-"מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או שהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב". חריג לסעיף זה הינו סעיף 7א לחוק. וכך הוא קובע:
"על אף האמור בסעיף 7(5) מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע, זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן.....".
המבנה הנורמטיבי של ההוראה הנ"ל מלמדת כי צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים:
א. הנהיגה ברכב היתה בהיתר מהבעלים או מהמחזיק.
ב. הנהג לא ידע אודות העדר הכיסוי הביטוחי.
ג. לא סביר בנסיבות העניין שהנהג יידע אודות העדר הכיסוי הביטוחי.
בפסק הדין בעניין: ע"א 1777/03
קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אמיל אגמי
, ניתח בית המשפט העליון את המבנה הנורמטיבי של סעיף 7א לחוק הפלת"ד, תוך הפנייה לכך שמדובר בתנאים מצטברים.
ניתן לציין כי הוראת סעיף 7 לחוק הפלת"ד, אשר שוללת את זכות הפיצויים מנפגעים במקרים מסוימים מבטאת את רצונו של המחוקק "להעניש" נפגעים עקב התנהגות שדבק בה אשם, ואילו מנגד, מהווה סעיף 7א לחוק ריפוי למקרים שבהם הוסר הפגם מהנפגע בנסיבות המיוחדות של המקרה.
ויודגש כי שלושת התנאים שצוינו לעיל, ואשר מרכיבים את סעיף 7א לחוק, הינם תנאים מצטברים. דהיינו, די שלא יתקיים אחד מהתנאים הנ"ל על מנת לשלול את זכות הפיצוי מהנפגע.
6. הטענה העיקרית שמעלה התובע במקרה שבפנינו הינה שהוא נהג באופנוע בהיתר מבעליו וכי לא ידע בפועל שאין כיסוי ביטוחי, אם ינהג ברכב, ולבסוף הוא טוען כי בינו לבין הנתבע מס' 1 קיימת ידידות ברמה גבוהה אשר מלמדת כי הוא לא אמור היה לדעת, מנקודת מבט של סבירות, שאין כיסוי ביטוחי לנהיגה באופנוע.
על פי הפסיקה שעסקה בסוגיה זו, נקבע כבר כי כאשר קיימים יחסי קרבה מיוחדים ו/או "יחסי ידידות אמיצה" כי אז יהנה הנפגע מפיצויים על פי חוק הפלת"ד בהתאם להוראות סעיף 7א הנ"ל. כך למשל נקבע כי במקרים של יחסי עובד מעביד בין הנוהג/הנפגע לבין מתיר השימוש, יהא הנפגע זכאי לקבל פיצויים גם אם נהג ברכב והסתבר בדיעבד שאין כיסוי ביטוחי.