1. תביעת עיזבון ויורשים לפי
סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, נ"ח כנגד בית החולים בטענה כי מחמת טיפול רשלני המנוח, יליד 1937 נפטר. אין מחלוקת בדבר האירועים שהובילו לפטירת המנוח אך ישנה מחלוקת האם הטיפול במנוח היה רשלני. לטענת באי כוח היורשים והעיזבון, הטיפול במנוח היה רצוף מחדלים ורשלנות ובכלל זה ההחלטה לביצוע בדיקת קולונוסקופיה כשהקולון חולה ופריך. בעת ביצוע הבדיקה ביום 4/9/03, בדיקה חוזרת, התנקב המעי פעמיים.
המנוח הועבר לניתוח דחוף ונמצא חומר צואתי בחלל הבטן. נטען כי הפתרון הכירורגי לטיפול בהתנקבויות היה שגוי שכן נעשתה כריתה של המעי הגס הימני והשקה בין המעי הגס למעי הדק בהתעלם ממצב המעי וסיכויי ההצלחה של הניתוח. בפועל תוך זמן קצר נוצר במקום הסמוך לחיבור נמק, ואז המנוח שוב נותח ביום 10/9/03 ובוצעה כריתה של איזור הנמק והטיה של זרם הצואה מחוץ לגוף. אך זה לא הואיל והמנוח נפטר כעבור 4 ימים ביום 14/9/03 מסיבוכים, אלח דם עם פגיעות רב מערכתיות. לטענת באי כוח התובעים גם בניתוח הראשון לתיקון הנקבים היו החלטות שגויות לסוג הניתוח שהיה צריך לבצע.
המומחים וגם הרופאים אינם חלוקים בכך כי המנוח הגיע לבית החולים במצב רפואי לא טוב, שיצר מספר גורמי סיכון לסיבוכים הן בבדיקת הקולונוסקופיה והן בניתוחים המתקנים. אין מחלוקת כי מצבו הירוד של המנוח ומשקלו, 32 ק"ג, העדר אכילה ושתייה מסודרים על פני זמן, היוו הן סיכון מבחינת מצב המעי והן ביכולת החולה להתמודד עם ניתוחים. אין גם מחלוקת כי המנוח קיבל על פני משכי זמן ארוכים סטרואידים מחמת מחלת הריאה שלו.
המחלוקת בין המומחים סובבת סביב השאלה האם במצבו הכללי של המנוח, מצב המעי שלו, הטיפול בו ואופן קבלת החלטות בהתייחס אליו, היה רשלני והוביל לסיבוך שקרה בבדיקת הקולונוסקופיה ו/או בניתוחים בהמשך.
הטיפול בבית החולים מקבלה במיון ועד לשחרור ביום 29/8/03 -
2. הרקע שהוביל לביצוע בדיקת הקולונוסקופיה היה כי המנוח הופנה ביום 18/8/03 לחדר מיון במרכז האוניברסיטאי ע"ש "סורוקה" בבאר שבע, על ידי רופאת המשפחה בשל עצירות שלושה שבועות, ממקור לא ברור.
בבדיקתו נרשם כי בבדיקת הבטן לא הייתה הפרעה במעבר של גזים; היה חוסר תאבון, כולל שתייה, מיעוט במתן שתן, ללא כאבי בטן או הקאות, עם תלונה על כאבים בכל הגוף, ירידה משמעותית במשקל (כחודשיים לפני כן הוא שקל 44 ק"ג והתקבל במשקל של 32 ק"ג). אקדים כי גם בבדיקה פאתולוגית של חלק המעי שנכרת, ובנתיחה לאחר המוות לא התברר האם הייתה סיבה רפואית תחלואתית לעצירות.
המנוח סבל מדיכאון, מיעט לאכול ולשתות, ובילה את מירב זמנו במיטה מתוך סברה שלא הייתה נכונה בפני עצמה, כי מצבו הוא סופני.
כשלוש שנים קודם לכן, לפי התיעוד הרפואי מרופאת המשפחה, ד"ר דולגינוב, נכתב כי המנוח סובל מדיכאון חודשים רבים, עם מצב רוח ירוד הקשור למצב גופני ירוד, בגלל אסטמה קשה. בוכה, חסר תיאבון, לא יוצא חודשיים מהבית, אין מחשבות התאבדות או מחשבות שווא, אין הפרעות בזיכרון. החולה מבקש עזרה של פסיכיאטר. בסמוך לפני אישפוזו מחמת מצבו הרפואי הירוד סבל המנוח מהרפס זוסטר כחודשיים לפני הפנייתו למיון. הוא גם סבל מיתר לחץ דם, מ-COPD, אסטמה, מחלת ריאות כרונית, קיפוסקוליוסיס (עקמת וגיבנת של עמוד השדרה) שהחמיר את מחלת הריאה ואת הכאבים בגב. המנוח עישן בעבר.
3. לפי מכתב סיכום של ביה"ח (טיוטה), המנוח טופל על ידי סטאג'רית, ד"ר יעקובוביץ' ליטל והמתמחים ד"ר ענת רבינוביץ וד"ר רוברט סטרן (
עמ' 23 לפרוטוקול מיום 10/6/09). לפי הרישום של ד"ר יעקובוביץ' חלק מהטיפולים ניתנו לאחר קיום התייעצות אך לא רשום עם מי (
עמ' 36 לפרוטוקול מיום 9/12/08). חלוקת העבודה בבית החולים היא שעבודת המתמחים מחייבת פיקוח וקביעת טיפולים מחייב אישור רופא בכיר (
עמ' 23 לפרוטוקול מיום 10/6/09, עדות מנהל המחלקה, פורפ' שלפר). כי לסטג'ר חסר ניסיון (
עמ' 36 לפרוטוקול מיום 9/12/08, עדות פרופ' אורי פרוינד מטעם הנתבעת). לפי התיעוד הרפואי במנוח גם טיפלה ד"ר ענת רבינוביץ ולא הובהר מה היה מעמדה אך ההמלצה של השחרור, כולל הזימון חזרה לקולונוסקופיה, חתומה על ידי פרופ' אסתר.... (החותמת לא ברורה - מ' ו') שלא הוזמנה להעיד. לא ברור מתיעוד זה עד כמה הרופאה הבכירה הייתה מעורה בטיפול השוטף, ובתהליך קבלת ההחלטות לגבי המנוח. גם מנהל המחלקה, פרופ' שלפר אינו מתייחס לסוגיה זו בתצהיר עדותו הראשית.
המנוח הגיע לבית החולים עם ספירה לבנה גבוהה, ממקור שלא זוהה גם לאחר פטירתו. בבית לא היה חום (כנראה בדיקה בפה - מ' ו'), במיון נמצא חום של 39 מעלות במדידה רקטלית. החום הורד תוך 24 שעות. לאורך שהותו בבית החולים במהלך השבוע עד לשחרורו לפני שחזר לצורך ביצוע בדיקת הקולונוסקופיה הראשונה, לא בורר הפער הגדול בין תוצאות מדידת החום הרקטלי ובפה ובתיעוד הרפואי אין ניסיון לברר את הסיבה לכך.
המנוח טופל באנטיביוטיקה וניתן לו טיפול תרופתי של Zinacef בעירוי והחום ירד בפחות מ- 24 שעות. הוא הועבר לטיפול פומי ב- Augmentin ללא חזרה של חום בתום טיפול של שבוע .
המנוח שוחרר הביתה ללא חום, ועם הזמנה לאישפוז מקדים לפני בדיקת קולונוסקופיה ביום 31/8/03. בעת השחרור לא ניתן לו כיסוי של אנטיביוטיקה. כשהוא חזר לבית החולים לאחר מספר ימים, מספר הלוקוציטים בדמו היה מאוד גבוהה.
בוצע למנוח חוקן והייתה יציאה צואתית בכמות גדולה. הוא נבדק על ידי פסיכיאטר בשל סימני דיכאון והוחל בטיפול של Seroxat. הוחלט כי יש מקום לבחון האם הדיכאון קשור לבעיה אורגנית ולפיכך נלקחו סמני סרטן שהיו שליליים. בוצע US בטן שהיה תקין. נקבע תור לקולונוסקופיה ליום 31/8/03. הוא שוחרר זמנית לביתו ביום 24/8/03 והוזמן חזרה ליום 29/8/03 לביצוע הכנה לקולונוסקופיה.
צוין כי שיתוף הפעולה של המנוח היה מוגבל ביותר והוא סירב לבצע בדיקות. צוין כי גם בבית החולים הוא ממעט באוכל. לפי רישום של הפסיכיאטר שבדק אותו המנוח קשר בין העצירות לאכילה. המנוח סירב לטיפול כולל נוזלים ב-IV והרושם היה של ייאוש כללי.
המומחה של התובעים התייחס לסממנים מטשטשים שחייבו קיום דיון בעניינו של המנוח בטרם טיפול פולשני - אירוע שלא הוכח שהתקיים. למעט ניחוש של פרופ' פרוינד שהמנוח איבד ממשקלו כי לא אכל. לא נמצא הסבר אחר לירידה החדה במשקל תוך פרק זמן קצר, גם לאחר פטירת המנוח.
במכתב הסיכום צוין כי המנוח מסרב לקחת טיפול תרופתי שהומלץ לו. ניתנה הוראה לכלכלה נוזלית מיום 28/8/03.
על פי מכתב הסיכום הצוות סבר כי העצירות קשורה לתהליך גידולי בדרכי העיכול בין בגלל העדר סימני חסימה במעי וכנגד סיפור של ירידה מהירה במשקל והזעות בלילה. באשר לחום, שלווה בעליה של לויקוציטים, נעשתה הערכה כי ייתכן וזה קשור לתהליך גידולי, או לטיפול בסטרואידים. ההערכה הייתה כי המינון הנמוך של הסטרואידים שולל כיוון זה. חלופה נוספת שנשקלה הייתה תהליך זיהומי במעי או באגן.
4. התוכנית שנקבעה ביום 18/8/03 הייתה להתחיל בברור אפשרות של תהליך גידולי ע"י דם סמוי וסממנים לגידולים. בגלל החום הוחלט להניח גם אפשרות לזיהום והוחלט להתחיל בטיפול אנטיביוטי. גם הוחלט להזמין בדיקת פסיכיאטר בגלל המצב הנפשי של המנוח.