פסק דין זה ניתן בתביעה כספית על-סך 96,034 ש"ח שהוגשה ע"י התובעת והנתבעת שכנגד (להלן:
התובעת) - משרד עו"ד אליעד שרגא ושות', בגין שירותים משפטיים שנתנה לחב' אביעד שירותים לוגיסטיים בע"מ (להלן:
נתבעת 3), חברה העוסקת בעמילות מכס. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 3 וכנגד מנהליה/בעלי מניותיה - הנתבעים 1 -ו-2 (להלן:
הנתבעים). בתגובה הגישו הנתבעים כתב התביעה שכנגד, לתשלום פיצוי בסך של 100,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק לפי ס' 13(א) לחוק העוולות המסחריות.
טענות הצדדים:
מכתב התביעה עולה כי במהלך מאי 2007 פנו מנהלי נתבעת 3 לתובעת בבקשה לאתר רוכש פוטנציאלי עבור אחזקותיהם בנתבעת 3. התובעת הצליחה לאתר רוכש הפוטנציאלי וביום 17.6.2007 נחתם בין הצדדים הסכם שכותרתו: הסכם שכר טרחה, האמור להסדיר את דמי הייזום להם תהא זכאית התובעת בגין השלמת העסקה (צורף כנספח א לתביעה). עוד נקבע שם בסעיף 2 כי משרדי התובעת ייצגו את הנתבעת בעסקת המיזוג וגובה שכר הטרחה בעבור הטיפול המשפטי יקבע במחיר גלובלי
"לאחר קיום מס' פגישות מול הצד השני בעסקה והבנת היקף העסקה וצרכיה".
בשלב זה התברר כי עליה לבחון את מעמדן המשפטי של חברות נוספות הקשורות בנתבעת.
עוד עולה מכתב התביעה כי במהלך חודש 11/2007, נחתם בין החברה הרוכשת לבין הנתבעת "מזכר הבנות" לפיו ביצוע העסקה הותנה בין היתר בהשלמת בדיקת נאותות חשבונאית/כלכלית ומשפטית לחברה הנתבעת ולחברות הבת שבבעלותה. עוד נטען (בס' 13 לכתב התביעה), כי במעמד חתימת מזכר ההבנות ובהמשך ל"הסכם דמי הייזום", נקבע (בעל-פה) כי נתבעת 3 והחברה הרוכשת יישאו במשותף (כל אחת ב-50%) בשכר טרחתה של התובעת בגין בדיקת הנאותות ומסמכי הרכישה, אשר יחושב על בסיס שעות העבודה של הצוות המשפטי.
התובעת מתארת בכתב התביעה כי ביום 7.11.07 החלה בביצוע תהליך בדיקת נאותות משפטית לנתבעת 3 ומספר חברות נוספות שבבעלותה או קשורות עימה. נוכח הזמן הקצר שעמד לרשותה לביצוע המשימה והיקפה, הקצתה התובעת לביצוע המשימה שני עורכי דין, עו"ד גדעון לויט - מנהל המחלקה המסחרית ועו"ד רויטל שלמה הדר וכן מתמחה על-מנת לסייע לעו"ד שרגא להוביל להשלמת העסקה.
ביום 15.11.2007 שלחה התובעת לנתבעים דרישת תשלום ע"ס 11,535 דולר ארה"ב (חש' עסקה מס' 21587) הכולל דו"ח פירוט שעות העבודה שבוצעו בתיק (צורף כנספח ב לכתב התביעה). החשבון שולם ע"י הנתבעת במלואו ביום 31.12.2007 (העתק חש' מס צורף כנספח ג' לתביעה).
לטענת התובעת, ביום 23.12.07 הנפיקה דו"ח ביניים לבדיקת הנאותות ואף ערכה פגישה במשרדי התובעת; ביום 9.1.08 העבירה התובעת לצדדים את הדו"ח הסופי של בדיקת הנאותות וכן טיוטת הסכם מפורט על נספחיו.
בסמוך למועד השלמת העסקה, חזרה בה החברה הרוכשת מכוונתה לרכוש את החברה מכוח תניה מוסכמת. לאחר שהובן כי העסקה לא תצא לפועל שלחה התובעת לשני הצדדים (החברה הרוכשת והחברה הנרכשת) ביום 5.2.08 דרישת תשלום בסך 156,600 ש"ח לכל אחת מהן (בהתאם למחצית משעות העבודה של התובעת), צורף כנספח ד לכתב התביעה.
החברה הרוכשת שילמה את חלקה בשכר הטרחה אולם הנתבעת מסרבת לשלם את חלקה. לאחר פניות חוזרות ונשנות, התכתבויות ופגישה שנערכה ביום 2.3.08. העבירו הנתבעים ביום 27.3.08 על דעת עצמם סכום חלקי על סך של 60,586 ש"ח בלבד (חשבונית מס/קבלה צורפה כנספח ה).
לטענת התובעת, יש לראות בהתנהלות והתנהגות הנתבעים שבעת ביצוע עבודת התובעת לא התכחשו להתחייבויותיהם וכן העובדה ששילמו שכ"ט (הגם חלקי), כדי להוות "קיבול בהתנהגות" כמשמעו בס' 6(א) לחוק החוזים.
הנתבעים הפרו את ההסכמות שנתגבשו בינם לבין התובעת, הפרה יסודית כמשמעה בחוק החוזים. נהגו בחוסר תום לב בקיום ההסכם ובניגוד לס' 39 לחוק החוזים; בנוסף ו/או לחלופין הנתבעים חבים בחובת הרווח האסור מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. ולפיכך יש לחייבם לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 96,034 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד היווצרות החוב ועד התשלום בפועל.
על פי כתב ההגנה מבוקש לדחות את התביעה על הסף מאחר והסכם שכר הטרחה עליו התובעת סומכת תביעתה (נספח א לכתב התביעה) לא קובע כי שכרה של התובעת יתבסס על שעות עבודה אלא על בסיס "מחיר מינימום" גלובאלי עליו יוסכם. עוד נטען כי בטרם נחתם הסכם הייזום, התנהל ביניהם משא ומתן כאשר הנתבעת דחתה את טיוטת ההסכם שנשלחה ע"י התובעת לפיה החיוב בגין שכר הטרחה יהיה על בסיס שעות עבודה (ראו נספח א' לכתב ההגנה). טיוטא זו נדחתה כאמור ולא נחתמה ובמקומה נחתם ההסכם שצורף כנספח א' לכתב התביעה. אולם בניגוד לו, בחרה התובעת לחייב את הנתבעת על בסיס שעות עבודה (ראו נספח ד' לכתב התביעה).
זאת ועוד, לטענת הנתבעים לא הזמינו מהתובעת ביצוע עבודה של "בדיקת נאותות" שמטבעה נועדה לשרת את החברה הרוכשת. ועל אף שהבהירו לתובעת מפורשות כי אינם אחראים לעלויות בדיקת הנאותות, בחרה התובעת לחייב את הנתבעת בגין עלויות בדיקת הנאותות.
לטענת הנתבעת, החלק הארי של החוב הנטען הינו בגין שירותים שבוצעו עבור החברה הרוכשת ואף כללו פגישות שבין התובעת לבין מנהלי הרוכשת או מוסדות מימון שהיו אמורים לממן לרוכשת את העסקה.
מיד לאחר קבלת חשבון שכר הטרחה הודיעו לתובעת, במכתב מיום 12.2.08 (נספח ב' לכתב ההגנה) כי הנתבעת לא שכרה את שירותי התובעת לצורך בדיקת נאותות או לצורך קיום פגישות עם הרוכשת והפנה את התובעת להוראות ההסכם המחייבים סיכום למחיר מינימאלי.
באשר לטענה כי תשלום חשבון שכ"ט מיום 15.11.07 ע"ס 11,535$, מעיד על הסכמתם לאופן חישוב שכר הטרחה, טוענים הנתבעים כי במועד בו נשלח אליהם החשבון כלל לא היה ידוע אם העסקה תצא אל הפועל אם לאו ועל-כן ראו בתשלום כתשלום "על חשבון" מחיר המינימום שיקבע בהמשך בהתאם לסעיף 3 להסכם שכר הטרחה ולפיכך לא התייחסו לשיטת החישוב הנקובה בחשבון.
עוד טוענים כי נהגו בתום לב בקיום ההסכם ואף העבירו סך של 60,586 ש"ח לחשבון התובעת כאות של רצון טוב ויש לראות בסכום הכולל ששילמו, 105,297 ש"ח, כסכום מינימאלי הוגן ונאות בנסיבות העניין ולדחות כל דרישה נוספת של התובעת לשכר טרחה.
עוד נטען כי יש לדחות על הסף את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2, משההסכם נחתם מול הנתבעת בלבד, היא האחראית לתשלום השכר בגין העסקה ואין לתובעת עילה כלפי הנתבעים 1 ו-2.