בקשה לאישור חלוקה לפי ס' 303 לחוק החברות. המבקשת (שתכונה להלן גם: "
החברה") עותרת כי בית המשפט יתיר לה לרכוש מאחת מבעלות המניות בה- חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (להלן: "
טבע") 3,313,187 מניות של המבקשת. רכישה זו אינה מקיימת את מבחן הרווח כהגדרתו בס' 302 לחוק החברות, התשנ"ט -1999 (להלן: "
חוק החברות") אולם לגישת החברה היא מקיימת את מבחן יכולת הפירעון כהגדרתו בס' 303 לחוק.
כעולה מהבקשה, החברה התקשרה עם חברת טבע בהסכם השקעה מכוחו הסכימה טבע (יחד עם משקיעים נוספים) לשתף פעולה עם המבקשת. סוכם כי טבע תשקיע סכומי כסף במבקשת כנגד הקצאת מניות לטבע, וכך נעשה. טבע הודיעה למבקשת ביום 3.4.13 על סיום הסכם ההשקעה. מכוח ההסכמים, עומדת למבקשת אופציה לרכוש מטבע את כל מניות המבקשת המוחזקות על ידיה, המהוות 18.34% מהון המניות של המבקשת וזאת עד יום 30.9.2013. החברה רשאית לרכוש את המניות בתמורה לתשלום מזומן או בתמורה לתשלום עתידי מותנה לטבע בשיעור של עד 10% מכלל הכנסותיה של המבקשת ממכירות מוצריה או ממתן רישיון בגין הקנין הרוחני במוצרים אלה, עד לסכום מצטבר של כ-9.7 מיליון ש"ח (150% מהסכום שטבע השקיעה בחברה).
המבקשת טענה כי התשלום לטבע מותנה בכך שלחברה יהיו הכנסות. לכן, כך נטען, אין למימוש האופציה כל השפעה על תזרים המזומנים של המבקשת או על יכולתה לפרוע את התחייבויותיה עד למועד יצירת ההכנסות כאמור. עוד נטען כי המוצרים נושא ההסכמים הם מוצרים מצילי חיים, יש להם מעמד ייחודי בשוק, המבסס פוטנציאל להיקף רווחים גבוה.
לבקשה צורפה גם חוות דעת כלכלית של חברת וריאנס, בה מפורטים תרחישים שונים של רווחיות בחברה. לפי חוות הדעת, גם בתרחיש פסימי, המבקשת צפויה לעמוד בהתחייבויותיה בהגיע מועד קיומן. לכן, מימוש האופציה אינו צפוי לפגוע בחוסן הכלכלי שלה.
בדוחות החברה לשנת 2012, צוינה הערת עסק חי. יחד עם זאת, כך צוין, אם המבקשת תגיע למצב של חדלות פירעון, הרי היא לא תמכור כלל את מוצריה, ולכן לא תקום חובת תשלום שלה לחברת טבע. עוד צוין בחוות הדעת כי לחברה לא צפויות הכנסות לפני שנת 2018, וכי מימוש האופציה אינו צפוי לכן להשפיע לרעה על האיתנות הפיננסית של החברה בחמש השנים הבאות. בדיון בבית המשפט, הוסיף ב"כ המבקשת וציין כי מבחינת החברה ישנה חשיבות לכך שטבע, שהיתה שותף אסטרטגי של המבקשת תצא מהחברה, כדי שהמבקשת תוכל למצוא שותף אסטרטגי חדש - דבר שיגביר את סיכויי ההישרדות שלה.
הבקשה הועברה לתגובתם של רשם החברות, נציג רשות המס וכונס הנכסים הרשמי.
רשם החברות לא התנגד לבקשה. פקיד שומה נצרת, שם מתנהל תיק השומה של המבקשת, הודיע בישיבת יום 8.9.13 באמצעות בא כוחו, כי אין לו התנגדות לבקשה - וזאת, בלא שיש בעמדתו כדי להשליך על חבות מס עתידית אם תחול בקשר עם העסקה.
כונס הנכסים הרשמי הגיב אף הוא לבקשה. בתגובה צוין כי הכנ"ר אינו מתנגד לבקשה, וזאת - תוך הסתמכות על חוות הדעת הכלכלית שצורפה לבקשה, ולאור הניתוח של הכנ"ר את ההיגיון הכלכלי, ניתוח המביא למסקנה כי לא החלוקה לא תפגע ביכולת הפירעון של החברה.
דיון
סעיף 302 בחוק החברות, שכותרתו "
חלוקה מותרת" קובע:
"
(א) חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה (להלן - מבחן הרווח), ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן (להלן - מבחן יכולת הפרעון)"
.
ס' 303 לחוק החברות קובע:
"
(א)בית המשפט רשאי לבקשת חברה לאשר לה לבצע חלוקה שלא מקיימת את מבחן הרווח, ובלבד ששוכנע שמתקיים מבחן יכולת הפירעון"
.
לכן, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לחלוקה שאינה עומדת במבחן הרווח - וכזו היא החלוקה דנן, על בית המשפט לבחון האם עומדת החברה במבחן יכולת הפירעון. במסגרת זו, יש לבחון האם קיים חשש סביר כי החלוקה תמנע מהחברה את היכולת לעמוד בפירעון חובותיה, הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן.
במקרה דנן, כפי שעולה ממכלול החומר שהוצג בפניי, לא קיים חשש סביר כזה. מסקנה זו נובעת קודם כל לאור טיבה של ההסכמה של החברה עם חברת טבע. כאמור, התשלומים שהחברה אמורה לשלם לטבע, מקורם רק בהכנסות עתידיות של החברה. אכן, אין מדובר בתשלומים שמקורם ברווחים של החברה. לכן יתכן לכאורה תרחיש לפיו לחברה יהיו הכנסות שהיא תצטרך לשלם מהן לטבע תמורת המניות - ומנגד יהיו לה הוצאות גבוהות. יחד עם זאת, לאור דברי ב"כ החברה ונציגת הכנ"ר, נחה דעתי כי אפשרות התקיימותו של תרחיש כזה איננה סבירה.
הסיבה לכך היא משום שסביר להניח, כפי שציין ב"כ החברה, כי בכל רגע נתון בו החברה תצטרך להחליט אם קיימת כדאיות כלכלית בהמשך קיומה, היא תבחן את תמהיל ההוצאות הצפוי לה באותו פרק זמן. התשלום לחברת טבע הוא נמוך יחסית - בשיעור של 5% מהכנסות החברה. מדובר בנטל לא משמעותי יחסית לסכומי כסף שהחברה עשויה לגייס לצורך המשך קיומה. אם לעומת זאת החברה לא תמשיך לגייס כספים לאור שיקולים של כדאיות כלכלית, ממילא היא לא תוסיף לייצר הכנסות, ובמקרה כזה כלל לא תחול עליה חובה לשלם לטבע.
מסקנה דומה עולה גם מעמדתו של כונס הנכסים הרשמי, שנתמכה בחוות דעתה של הכלכלנית הגב' דניאל מטעמו. גב' דניאל אף ציינה בישיבת יום 8.9.13 את מה שצוין בס' 7 לתגובתה, בה היא ציינה כי "
ההיגיון הכלכלי אומר שהחברה תמשיך בפעילותה רק אם למרות התחייבויותיה לתמלוגים לחברת טבע ולגורמים נוספים... יישארו לה רווחים ויהיה לה תזרים חיובי. במידה ולא כך יהיה, אזי פעילות החברה תופסק, וממילא ההתחייבות לשלם לטבע תבוטל".
מעבר לאמור לעיל, עולה מדברי ב"כ המבקשת בישיבת יום 8.9.13, כי אחד הנימוקים לכך שדירקטוריון החברה אישר את החלוקה המבוקשת הוא לאור החשיבות של העובדה שטבע תחדל להיות בעלת מניות בחברה, וקידום האפשרות של החברה - עקב כך - למצוא שותף אסטרטגי חדש. מדובר בחלוקה מבוקשת לבעל מניות אחד (ולא לכל בעלי המניות בחברה), חלוקה שנועדה לטובת החברה - מבחינה זו שיתכן שהיא תגדיל את סיכוייה של החברה למצוא שותף אסטרטגי אחר. אם החברה תצליח בכך, הדבר יועיל כאמור לחברה כולה, ואף לנושיה.