1. בפניי תביעה לפירוק שותפות במסגרתה מתבקש בית המשפט להורות על חלוקת נכסי השותפות על דרך פירוקה, תוך מינוי כונס נכסים ומנהל עסקים, הפעלתה כעסק חי ומכירתה כך וחלוקת התמורה בין השותפים בחלקים שווים. לחלופין מתבקש בית המשפט להורות על פירוק השותפות בכל דרך אחרת שתראה לבית המשפט נכונה וכן לחייב את הנתבע 1- מר אסף סוננברג (להלן: "הנתבע") בהוצאות ושכ"ט עו"ד.
2.
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:
א. במהלך שנת 1998 הקימו יחד מר מרדכי לסר (להלן: "התובע") והנתבע שותפות ששמה "סוננברג אסף לסר מרדכי- משוב", אשר הינה הנתבעת 2 (להלן: "השותפות"). השותפות לא נרשמה אצל רשם השותפויות וחלוקת הרווחים בה נקבעה ביחס שווה של 50% לכל אחד מהשותפים.
ב. תחילה, עסקה השותפות בשני מיזמים, המיזם הראשון היה שילוב הסעות של מספר מפעלים במערכת אחת תוך חסכון בהוצאות לכל מפעל, מיזם זה פעל במשך כשנה, אולם לאחר מכן דעך. המיזם השני אשר שימש את עיסוקה העיקרי של השותפות היה רכישת תווי קנייה במחירים מוזלים משני ספקי תווים עיקריים- "ריבוע כחול ישראל" ו-"שופרסל בע"מ" (להלן: "הספקים"), ומכירתם ברווח ללקוחות השותפות.
ג. ביום 23.12.08 חתמו התובע והנתבע על מסמך בכתב יד ממנו עולה כי ברצונם של השניים לפרק את השותפות (ראה נספח 4 לתצהיר הנתבע נ/1) (להלן: "המסמך"). במסגרת המסמך, אשר חתום על ידי התובע והנתבע, הסכימו השניים, בין היתר, כי
"אין יותר שותפות" (סעיף 1 למסמך),
"כל הנכסים שייכים לשנינו וכל החובות חצי בחצי" (סעיף 3 למסמך),
"שנינו רוצים להמשיך בשוק התווים" (סעיף 5 למסמך),
"נדרש מימון להמשך הפעילות היות והעסק בגרעון" (סעיף 7 למסמך) וכן תנאים נוספים לפירוק השותפות.
ד. ביום 26.12.08 חתמו התובע והנתבע על הסכם מסודר לפירוק השותפות בו הצהירו כי השותפות תפורק ביום 31.1.09 ותחדל מכל פעילות (ראה נספח 5 לתצהיר הנתבע) (להלן" ההסכם"). הצדדים הסכימו כי הנכסים וחובות השותפות יחולקו בשווה והצהירו בהסכם כי ינהגו בנאמנות ובהגינות האחד כלפי השני. עוד הסכימו הצדדים, כי כל צד להסכם יהיה רשאי ו/או חופשי לנהל עסק בתחום בו עסקה השותפות בכפוף להסכמת השותפים.
ה. לאחר חתימת המסמך הוקמה ע"י הנתבע ביום 1.1.09 חברה שכונתה "אי תו תק בע"מ" (להלן הנתבעת 3), בשליטתה של גב' אורלי סוננברג, אשתו של הנתבע. במסגרת הנתבעת 3, הוסיף הנתבע לעסוק בשוק תווי הקנייה (ראה נספח 5 לתצהיר התובע).
ו. ביום 31.7.09 חתמו הצדדים על כתב העדר תביעות האחד כלפי השני, אשר נכתב בכתב יד ונחתם על ידי התובע והנתבע, בו הצהירו השניים כי סיימו את כל ההתחשבנויות בגין השותפות וכי לא יהיו להם כל תביעות, טענות או השגות האחד כלפי השני (ראה נ/5).
ז. ביום 1.8.10 פנה התובע במכתב לנתבע בו טען כי הנתבע הציג בפניו מצגי שווא לפיהם לשותפות היו בעיות אשראי, ובהסתמך על המצג, החליטו הצדדים על פירוק השותפות, אולם בדיעבד התברר לתובע כי הנתבע המשיך, לאחר פירוק השותפות, לנהל לבדו את העסק המשותף מבלי שקנה את חלקו של התובע. נוכח האמור, דרש התובע את מחצית חלקו ברווחים, אשר לטענתו עומדים על סך 750,000 ש"ח בשנה (נספח 9 לתצהיר הנתבע).
ח. ביום 5.10.10 הגיב הנתבע למכתב התובע ודחה את כל טענותיו ודרישותיו. (נספח 10 לתצהיר הנתבע).
ט. ביום 14.11.10 הגיש התובע את התביעה דנן.
טענות הצדדים בתמצית:
3. לטענת התובע חלוקת העבודה בינו לבין הנתבע התנהלה כך שהנתבע עסק בחלוקת התווים במפעלים, בפעולות המכירה, בקשר ישיר עם הספקים והבנקים ובניהול המו"מ מולם, ואילו התובע היה אחראי על הצד הלוגיסטי של תפעול השותפות- קבלת הכנת הזמנות, הנהלת חשבונות, טיפול בכספים מול הבנקים, מעקב אחרי תשלומים וכיו"ב.
לטענת התובע, בתחילת שנת 2008 הודיע לו הנתבע כי אחד הספקים (
"ריבוע כחול ישראל"), מסרב להעניק לשותפות אשראי ודורש תשלומים מראש או ערבות בנקאית על שיקים דחויים שהשותפות משלמת בגין רכישת תווים. כמו כן הודיע הנתבע כי לקוח גדול של השותפות המהווה כ- 20% מהמכירות, הודיע לו כי הוא מתכוון להפסיק את פעילותו עם השותפות.
לטענת התובע מצג זה שהציג בפניו הנתבע היה מצג שווא שיקרי, אשר מטרתו הייתה להניע אותו לוותר על חלקו בשותפות תמורת נזיד עדשים, אולם מכיוון שהנתבע הוא אשר היה אמון על קשרי החוץ מול הלקוחות וכן לנוכח החברות ארוכת השנים בינו לבין הנתבע, הוטעה התובע לחשוב שהפרטים שנמסרו לו הינם אמת והסכים לעצת הנתבע לסיים את השותפות. התובע הוסיף כי רק בדיעבד גילה כי למעשה הוצג בפניו מצג שווא ובפועל הנתבע הוסיף להפעיל את עסקי השותפות, כפי שהיו טרם הודע ללקוחות על הפסקת פעילותה.
התובע הוסיף כי בדיעבד אף גילה כי יתרת תווי השי שנותרו בשותפות טרם הפירוק, אשר נמסרו לחזקתו של הנתבע כחלק מההתחשבנות בין הצדדים, נוצלו על ידו על מנת ל"תקן" את ההודעה בדבר פירוק השותפות ולהמשיך ולהפעיל את השותפות הלכה למעשה.
עוד הוסיף התובע כי בדיעבד גילה כי עוד בטרם הביא אותו להסכים לפירוק השותפות, הקים הנתבע חברה חדשה- הנתבעת 3, אליה העביר את פעילות השותפות והמשיך במכירת תווי קנייה ללקוחת הישנים של השותפות.
לטענת התובע, על פי דוחות רווח והפסד בשנים שקדמו להוצאתו מהשותפות, עמד הרווח הממוצע של השותפות על 750,000 ש"ח בשנה, ונוכח טענותיו כי הוצא מהשותפות בעורמה ובתרמית, הרי שהוא זכאי לקבל את זכויותיו במחצית השותפות, וזאת ע"י פירוק השותפות כאמור בסעיף 1 לפסק דין זה.
4. מנגד, הכחיש הנתבע את כל טענות התובע וטען כי המדובר בתביעה קנטרנית, המוגשת בחוסר תום לב ועושה שימוש לרעה בהליכי משפט בניסיון לגבות מהנתבע סכומים משוללי יסוד.