בפני תביעה בגין נזק גוף שנגרמו לתובע.
נסיבות התאונה
:-
התובע, יליד 7/1/00.
ביום 19/4/09 רכב התובע על אופניו בכביש הסמוך לביתו שבכפר מכר ובעודו רוכב, נתקל גלגל האופניים במכסה ביוב מבטון הבולט באופן משמעותי ממישור הרחוב. כתוצאה מהתאונה נפל ונפגע בידו השמאלית ובפניו.
התובע העיד בפני כדלקמן:
"
יצאתי מהבית, הלכתי לחבר שלי. כשחזרתי, חבר שלי הלך ברחוב הוא נצמד אלי, זזתי לא שמתי לב, נתקלתי במכסה ביוב, נפלתי על מכסה הביוב ונפגעתי בפנים. היד שלי היתה מתחתיי והפנים שלי באדמה. הייתי על האופניים" (עמ' 14 ש' 3-5).
התובע סימן את מיקום התאונה בתמונות שהוצגו בפניו, מזוויות שונות . בהמשך, ציין התובע, כי קם, ישב על המדרכה ואו אז אשתו של דודו לקחה אותו לחצר, שמה לו מגבת ורחצה את פניו ולאחר מכן, אביו הביא אותו לקבלת טיפול רפואי אצל רופא שיניים ולאחר מכן לבית החולים.
עסקינן בתאונה שהתרחשה לתובע, ללא שהיו לו עדים
לעצם התרחשות התאונה , מדובר בעדות יחידה של בעל דין, שכן יתר העדים מטעם התובע, לא ראו את אירוע התאונה , עדים אלה סיפרו על ההתרחשויות לאחר אירוע הנפילה, אך לעצם אירוע הנפילה וכיצד התרחשה התאונה, לא היו עדים.
במצב דברים זה, עסקינן בעדות יחידה של בעל דין, אשר חלים עליה הכללים של סעיף 54 לפקודת הראיות.
המציאות מלמדת שתאונות רבות הן תאונות עצמיות ולא ניתן לומר שבשל כך בלבד, דינן דחייה, אלא, בבואו לקבל עדות יחידה, מצווה בית המשפט להיות משוכנע שאכן יש להאמין לתובע שהתאונה התרחשה ואירעה בהתאם לעדותו. המנגנון הפנימי של סעיף 54 לפקודת הראיות, מחייב את בית המשפט תחילה לתת אמון בגרסת התובע ולאחר שהתובע עובר את המשוכה הראשונה, אז יחול הכלל שבסעיף 54.
לאחר ששמעתי את התובע והתרשמתי ממנו בצורה בלתי אמצעית, אני סבור כי יש לקבל את גרסתו לאופן קרות התאונה ולקבוע
, כי זו אירעה בהתאם לגרסתו המפורטת על ידו ואנמק בקצרה
.
גרסתו של התובע היתה אחת, יחידה ואחידה ועל פיה, רכב על אופניו בכביש סמוך לביתו בכפר ג'דיידה -מכר ובעודו רוכב, נתקל גלגל האופניים במכסה ביוב מבטון הבולט באופן משמעותי ממישור הכביש; בעקבות כך, איבד התובע את השליטה על אופניו והוטח בחוזקה על הכביש. גרסה זו לא נסתרה.
התובע, שהוא קטין, ביום התאונה היה בן 9, כיום בן 13, הותיר עלי רושם מהימן, עדותו היתה סדורה ולא נתגלו בה סתירות מהותיות.
התובע העיד לגבי מיקום התאונה ולמרות שהוצגו בפניו תמונות מזוויות שונות, סימן את המקום בתמונות בצורה עקבית, ידע לתת פרטים אודות מיקום התאונה, מנגנון הנפילה, אשר לא נסתרו כלל ועיקר ואף נתמכו בתמונות של מקום האירוע, שצולמו לאחר התאונה.
עדות זו קיבלה חיזוקים נוספים :
א. העדה, לורן קאסם, קרובת משפחה, העידה בפני, כי שמעה צעקות, רצה לכיוון הצעקות ומצאה את התובע עם דם על כל הפנים. עדות זו מלמדת על התרחשותו של אירוע הנפילה, מיד עם התרחשותו, אך אין בעדות זו כדי לחזק את מנגנון הנפילה ואופן התרחשות הנפילה, אלא מחזקת את עצם קיומה של הנפילה, כמתואר על ידי התובע.
גם בעדות האם יש בה לתמוך בגרסת התובע, אשר ראו את התובע לאחר הנפילה, כששטף דם בפניו, הוא בוכה, מיד בסמוך לתאונה.
גם עדות האב, אשר היה יחד עם העדים האחרים הראשונים שראו את התובע בסמוך לאירוע, והבינו ממנו מה היו נסיבות התאונה. עדים אלה חיזקו את גרסת התובע, בכל הקשור לעצם אירוע הנפילה.
גם בדיווח הראשוני לבית החולים יש בו כדי לחזק את אותה גרסה, בהיותה גרסה שנמסרה בסמוך לאירוע ומבלי שהספיקו, התובע ובני משפחתו, להתייעץ עם עורכי דין, הן ביחס למועד התאונה והן ביחס לנסיבות התאונה.