1. זהו פסק דין בתביעת התובעת לתשלום יתרת התמורה, עבור מוצרים שסיפקה לטענתה לנתבעת, ע"פ חוזה שנכרת בין הצדדים, וכן פיצויים עבור נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב הפרת החוזה ע"י הנתבעת. הוחלט לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים.
2. התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בעבודות מסגרות, והנתבעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בהכשרת דרכים וכבישים.
ביום 22.10.07, חתמו הצדדים, על הסכם לאספקת עמודים נושאי מראות, למערכת סולארית, בשטח "פארק רותם" (נספח א' לכתב התביעה). במסגרת ההסכם האמור, התחייבה התובעת לייצר עבור הנתבעת
"...כ-1,500 עמודים...", ע"פ המפרט שצורף להסכם, להובילם לשטח העבודה, ולספקם לנתבעת באתר. התמורה נקבעה בסך 230 ש"ח בתוספת מע"מ
"...לכל יחידה מושלמת בשטח ועפ"י הוראות המזמין כנגד חשבונית מס כחוק". אין מחלוקת, כי לצורך ייצור העמודים האמורים, היה צורך במכונת ריתוך אוטומטית.
בכתב התביעה טענה התובעת, כי רכשה ציוד מיוחד לצורך ייצור העמודים תמורת 70,000 ש"ח. יוער, כי בחקירתו הנגדית טען מנהל התובעת, כי עלות הציוד האמור, עמדה על 78,000 ש"ח.
התובעת טענה, כי יצרה וסיפקה לנתבעת בפועל 900 עמודים, אשר התמורה החוזית בגינם, עמדה על 239,085 ש"ח, ואולם הנתבעת שילמה לתובעת סך 185,500 ש"ח בלבד, ועל כן, לטענת התובעת, נותרה חייבת לה סך 53,585 ש"ח (קרן).
עוד טענה התובעת, כי בחודש פברואר 2008, סולקה הנתבעת מהאתר ע"י מזמין העבודה, ועל כן, חדלה לספק לתובעת, את האביזרים הצמודים לעמודים, אשר נדרשו לצורך ייצורם, וכתוצאה מכך, נבצר מהתובעת לייצר ולספק לנתבעת את 600 העמודים הנותרים. התובעת טענה, כי בשל כך נגרם לה נזק, בכך שנמנע ממנה הרווח בגין אותם עמודים, אותו אמדה ב-113 ש"ח לכל עמוד, דהיינו 83,605 ש"ח, בגין 600 העמודים שנבצר ממנה לספק. הנתבעת סירבה לשלם לתובעת, את יתרת התמורה הנטענת, ואת הפיצוי הנדרש עבור אבדן הרווח.
סכום התביעה נכון למועד הגשתה - 141,110 ש"ח.
3. הנתבעת הכחישה את טענת התובעת, לפיה נגרמה לה הוצאה בסך 70,000 ש"ח בגין רכישת ציוד מיוחד לצורך יצור העמודים, וזאת על יסוד הצהרת התובעת, בסעיף 1 להסכם מיום 22.10.07
"...שטח מצהירה כי לרשותה כל החומרים, הציוד, הידע היכולת הניסיון לייצר את המוצר".
הנתבעת טענה, כי התובעת סיפקה לה בפועל 698 עמודים בלבד, מתוך 1,700 עמודים שהוצבו באתר, כאשר את יתר העמודים, סיפקו לטענת הנתבעת, ספקים אחרים. הנתבעת טענה, כי שילמה את מלוא התמורה, בגין 698 העמודים שסיפקה לה התובעת. בהמשך טענה הנתבעת, כי התובעת לא עמדה בדרישות ההסכם, הן לענין קצב אספקת העמודים והן לענין איכות העמודים שייצרה, ועל כן נדרשה הנתבעת, לפנות לספקים אחרים.
הנתבעת הכחישה, כי סולקה מאתר העבודה.
הנתבעת הכחישה גם את טענות התובעת, לענין הרווח שנמנע ממנה, לטענתה.
4. לתובעת העידו מנהלה, מר יעקב אוחיון, וכן מר נחמיה אופק, מכר של מר אוחיון, המחזיק באישור כניסה לפארק רותם, אשר נשלח ע"י מר אוחיון למנות את העמודים באתר, אותם סיפקה התובעת, לטענתה. ע"פ תצהיר עדותו הראשית, מנה העד באתר 880 עמודים, מהסוג שסופק ע"י התובעת, וזאת, ע"פ בדיקה ויזואלית, בהסתמך על דוגמאות שמר לו מר אוחיון.
לנתבעת העיד מנהלה, מר אסף גת. הנתבעת הגישה, בעקבות הגשת תצהיר מר אופק, חוות דעת מומחה, חתומה ע"י אינג' ד"ר יוסף פסח, במסגרתה קבע, בין היתר:
"כאשר מבוצע ריתוך באמצעות מכונה אוטומטית בתהליכים זהים קשה מאד לזהות ולשייך ריתוך מסויים למכונה זו או אחרת ובלתי אפשרי לשייך ריתוך מסויים למפעיל המכונה. בכל מקרה נדרש בעל מקצוע עם נסיון רב על מנת לזהות ולהבחין בין ריתוכים שונים אשר בוצעו בתהליך זהה. ישנם תקנים ומפרטים, לדוגמא עבודה על צנרת הגז הטבעי, אשר מחייבים רישום כל נתוני הריתוך, המכונה והמפעלי על גבי החלק המרותך לצורך זיהוי עתידי, בדיוק מהסיבה שזיהוי זה בדיעבד כמעט ובלתי אפשרי".
יצוין ויודגש, כי ב"כ התובעת הסכים להגשת חוו"ד ד"ר פסח, וויתר על הזכות לחקור את המומחה בחקירה נגדית.
5. אין חולק, כי על התובעת רובץ הנטל להוכיח תביעתה, לרבות הטענה, כי סיפקה 900 עמודים ולא 698 עמודים כטענת הנתבעת, וכן טענותיה לענין הרווח שנמנע ממנה כתוצאה מאי אספקת 600 העמודים הנותרים.
אין בידי התובעת תעודות משלוח, או מסמך אחר כלשהו, בחתימת הנתבעת, שיש בהם להוכיח אספקת העמודים, והראיות היחידות עליהן היא נשענת לענין זה, הינן עדותו של מר אופק ועדות מנהלה, מר אוחיון.
משהוגשה חוו"ד ד"ר פסח, תוך ויתור של ב"כ התובעת, על זכותו לחקור את העד בחקירה נגדית, יש לקבל את חוות הדעת במלואה. מסקנת המומחה שצוטטה לעיל, שומטת את הבסיס לעדותו של מר אופק, שהרי העד הסתמך על בדיקה ויזואלית בלבד, וזאת, כאשר אין מחלוקת, כי איננו מומחה בתחום הריתוך, והוא נעדר הכשרה מקצועית רלוונטית. נזכיר, כי לטענת הנתבעת, שלא הופרכה, סופקו באתר מאות עמודים, ע"י ספקים אחרים, כאשר כולם רותכו ע"פ דרישת הנתבעת וע"פ המפרט, ע"י מכונת ריתוך אוטומטית. אם אכן כך, ונוכח האמור בחוו"ד ד"ר פסח, הרי שמר אופק לא יכול היה להבחין, בין עמודים שרותכו בריתוך מכונה ע"י ספקים שונים. מתצהיר עדותו הראשית של מר אופק עולה, כי הוא אף לא התיימר לבצע הבחנה כזו, אלא לדבריו הבחין בין עמודים שרותכו באמצעות מכונה, ועמודים שרותכו בריתוך ידני בלבד, והכל ע"פ הנחית מר אוחיון.
מר אופק הודה, כי במהלך הבדיקה באתר, לא החזיק בידיו את דוגמאות העמודים שמסר לו מר אוחיון. חוסר המומחיות של העד בתחום הריתוך, הודגם בין היתר, כאשר העיד בתחילה כי קוטר העמודים היה 4 צול, כאשר בדיעבד הסתבר, כי קוטרם 6 צול.
לדברי העד, הוא ערך רישום של העמודים שמנה בזמן אמת, ואולם, רישום זה לא הוצג בפני ביהמ"ש - לדבריו:
"רשמתי דו"ח של הספירה על דף רגיל. באתי לעו"ד והעברנו את המספרים לתצהיר. לא שמרתי את הדו"ח המקורי". על פני הדברים, הדו"ח שערך העד הינו ראיה רלוונטית, אשר היה על התובעת, להעמיד בפני ביהמ"ש ובפני הנתבעת, ויש לזקוף את העובדה שלא הוגש, לחובת התובעת.