1. מחלוקות בעניין זכויות במקרקעין שהועברו בירושה לתובעים ולנתבעים. במוקד הדיון ניצבת שאלת תוקפם של מסמכים המהווים לטענת התובעים, הסכם בדבר חלוקת עיזבון ומחלוקת לעניין תוקפו של הסכם להעברת זכויות בחלק מהמקרקעין שנערך על פי הנטען טרם פטירתו של המוריש.
הואיל ועסקינן בחלקות מקרקעין רבות ובמספר רב של בעלי דין אתחיל בהצגת הנפשות הפועלות והרקע לסכסוך.
רקע
2. המנוח, תופיק טועמה מוסא גבריס ז"ל (להלן: "המוריש") היה תושב אעבלין (אין בפניי אישור על מועד לידתו). במהלך חייו נישא המוריש לאשתו ג'וניה ז"ל. מאשתו זו (להלן: "ג'וניה") נולדו למוריש חמישה ילדים והם: מרים, ג'מיל, כרים, עליא וסעדה. לאחר מותה של אשתו הראשונה נישא המוריש לאשתו השנייה, רסמיה אוליא גבריס ז"ל (להלן גם: "רסמיה"), ממנה נולדו לו שלושה ילדים והם: סאלם, נג'וה וסאלמה. בסך הכל נולדו למוריש שמונה ילדים. המוריש היה בעל זכויות בחלקות מקרקעין רבות שאין מקום בשלב זה לפרטן. על פי האמור בכתב התביעה (ההתייחסות בפסק דין תהא תמיד לכתב התביעה המתוקן מס' 2), היו למוריש זכויות ב - 27 חלקות מקרקעין שונות והכל כמפורט בסעיף 6 לכתב התביעה.
3. ביום 2/2/1958 נפטר המוריש. במועד פטירתו היה נשוי לאשתו השנייה, רסמיה. במועד פטירתו של המנוח היו שלושה מילדיו, סאלם, נג'וה וסאלמה קטינים בני פחות מ - 18. סאלמה ונג'וה היו רק כבנות 8 שנים. המוריש לא השאיר צוואה כלשהי.
ביום 25/7/1958 ניתן בבית הדין הכנסייתי של העדה האורתודוכסית, אליה השתייך המוריש, צו לירושת המוריש (נספח א-1 לתצהירו של מר נור חאג' ת/5). על פי האמור בצו הירושה, הוא ניתן ב"הסכמת כל היורשים ללא כל התנגדות מטעמם או התנגדות כלשהי על סמכות בית דין זה ולא על החלוקה".
על פי צו הירושה הוצהר כי יורשיו של המוריש הינם אשתו רסמיה ז"ל ושמונת ילדיו. אשת המנוח - רסמיה - ירשה 8/32 חלקים מנכסיו של המוריש וכל אחד משמונת ילדיו ירש 3/32 חלקים מנכסיו.
4. במועד פטירתו של המוריש טרם נערך הסדר על פי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 לכל החלקות שבבעלותו אלא רק לחלקן. רק בשנת 1965, 7 שנים לאחר הפטירה, הושלמו הליכי ההסדר למרבית החלקות ובשנת 1976 הושלמו הליכי ההסדר לחלקה האחרונה. כפי שניתן לראות מנסחי הרישום שהוצגו במצורף לכתב התביעה, בחלק מהחלקות נרשמו הזכויות על פי ההסדר רק במהלך שנת 1966 ואחת נרשמה בשנת 1976. חלק מהחלקות עברו הסדר עוד לפני כן והזכויות בהן נרשמו על שמו של המנוח. עוד יצוין כי ככל שניתן להבין מנסחי הרישום שהוגשו, בכל החלקות, בין אלו שהוסדרו לפני פטירת המוריש ובין אלו שהוסדרו לאחר מכן, נרשם המוריש כבעל הזכויות. רק ביום 30/4/06 נרשמה העברת הזכויות מהמוריש ליורשיו, ויורשיו של המוריש נרשמו כבעלי הזכויות בהתאם לחלקם בירושה וכקבוע בצו הירושה.
5. למרות הרישום המאוחר של זכויות המוריש על שם היורשים, נעשו במשך השנים עסקאות שונות בחלק מהחלקות, על חלקן נבנו בתי מגורים וצדדים שלישיים תפסו חזקה בחלקות (ראו פירוט בסעיף 5 לתצהירו של נור חאג' ת/5).
הטענות
6. בכתב התביעה בתיק זה נטען כי כבר בשנת 1957, כלומר בטרם פטירתו של המוריש, העביר המוריש זכויות בחלקה 66 בגוש 12199, חלקה המכונה אדמות "שועב עטיה", לנור חאג', בעלה של היורשת סעדה ז"ל. לטענתו סוכם בינו לבין המוריש כי נור חאג' ייטע בחלקה עצי זית ויעבדם במשך 10 שנים. בתמורה לעיבוד החלקה יקבל בתום התקופה, מחצית מהזכויות בה (להלן: "הסכם המתנה"). נור חאג' ושאר יורשיה של אשתו סעדה ז"ל, הם התובעים 1 - 5, עותרים למתן פסק דין המצהיר כי הזכויות במחצית חלקה 66 הנ"ל אינן חלק מהעיזבון וכי יש להעבירן על שמו של נור חאג'.
נור חאג' מוסיף וטוען כי ביום 14/8/58 אישרו יורשיו של המוריש את הסכם המתנה וחתמו על מסמך המאשרר אותו בכתב (נספח "ב" לת/5 (להלן: "מסמך האשרור"). על מסמך האשרור חתמו, על פי הנטען, חלק מיורשיו של המוריש והם ג'מיל, כרים, סעדה, רסמיה, סאלם ועליא. נטען גם כי רסמיה ז"ל חתמה על מסמך האשרור גם בשמם של נג'וה וסאלמה.
7. התובעים טוענים עוד כי בשנת 1959 הגיעו יורשיו של המוריש להסכם בדבר חלוקת עזבונו. הסכם זה לא נערך במסמך אחד כולל, ואף לא דווח לרשויות. למרות זאת נטען כי היורשים הגיעו להסכמות בנוכחות שלושה מנכבדי הישוב, וחתמו על מסמכים המאשרים את החלוקה. התובעים טוענים כי בידיהם רק חלק מהאישורים שנחתמו, עליהם חתמו היורשים סאלם, ג'מיל, כרים, מרים ועליא (המסמכים יכונו להלן "האישורים". סומנו כנספח 7 לת/5). יצוין כי באישורים נרשמו החלקות על פי שמות הכינוי של המקרקעין ולא על פי מספרי הגוש והחלקה כמופיע בלשכת רישום המקרקעין.
8. למען ההבנה אפרט בקצרה את האמור באישורים; במסמך האחד נרשם כי סעדה ז"ל תקבל את אדמת "מארס אלסוס מדרום" וכן אדמה באזור "ראס אל שועוב במקתול- 6 עצי זית גדולים עם 31 שיחים ומצפון עם שני עצי חרוב".
באישור האחר נרשם כי האחים ג'מיל, כרים, סעדה ועליא, יחלקו בשווה את השטח המוכר כ"אלמרסינה". ג'מיל יקבל את אדמת "מארס אלסוס בצפון" וכן את אדמת "שועב אל חבל וקטאע אלכרם עם ארבעה עצי זית של סארה".
9. כבר כאן אעיר כי אין בפני מפות מדידה או תכניות המפרטות את השטחים נשוא האישורים הנ"ל. כמו כן ברור כי האישורים לא מתייחסים לכל נכסיו של המוריש אלא רק לחלק מהם. ניתן להבחין גם כי חלק מהיורשים כלל אינו מוזכר באישורים ולא זוכה על פי אישורים אלו לכל חלק בעיזבון המוריש.
10. התובעים טוענים כי אף שהאישורים אינם משקפים את מלוא החלוקה הרי שבפועל פעלו כל היורשים על פי ההסכמות שהושגו ובפועל חולקו הזכויות במקרקעין בהתאם. בשנת 1986, כך נטען, ובעקבות עסקאות שנעשו בחלקות, הגיעו היורשים להסכם נוסף המאשרר את חלוקת העיזבון. התובעים מצביעים על מסמך שנחתם על פי האמור בו ביום 15/2/86 וכותרתו "הסכם ויתור והודאה" (הדברים מובאים מתרגום המסמך לעברית) (סומן כנספח "ב" לת/2). המסמך נחזה להיות חתום בפני עו"ד ע' וינברגר. מסמך זה אינו הסכם לחלוקת העיזבון אלא הסכם בין יורשיו של ג'מיל לבין שבעה מיורשי המוריש (כרים, סאלם, מרים, סעדה, נג'וה, סאלמה ורסמיה) (הסכם זה להלן: "הסכם 86").
בהסכם 86 נאמר בסעיף 4, כי היורשים מוותרים על זכויותיהם ברשימה של חלקות לטובת ג'מיל ויורשיו. מדובר ב - 9 חלקות כמפורט בהסכם (גוש 12197 חלקות 7, 8, גוש 12195 חלקות 33, 34, גוש 12211 חלקה 105, גוש 12201 חלקה 48, גוש 12207 חלקה 52, גוש 12207 חלקה 79 וגוש 12210 חלקה 13). בסעיף 5 להסכם 86 נאמר גם כי היורש כרים מוותר על זכותו (מחצית) מחלקה 52 בגוש 12207 תמורת סך של 6,000 ש"ח.
הסכם 86 לא דווח לרשויות המס ולא נרשמה העברת זכויות על פיו בלשכת רישום המקרקעין.