רקע עובדתי וטיעוני הצדדים
1. בפני תביעות הדדיות בין שכנים, בבית משותף בעיר חולון, שעילתן העיקרית הוצאת לשון הרע.
2. הנתבעת בת.א. 2394/09 והתובעת 1 בת.א. 30559-02-10 (להלן:
"עוז") התגוררה מחודש 4/08 באופן זמני בדירת אביה הקשיש, התובע 2 בת.א 30559-02-10 (להלן:
"קדם") בבית המשותף ברחוב מימון 6 בחולון (להלן:
"הבית המשותף") וניהלה את וועד הבית, ואילו התובע (להלן:
"אלון") וזוגתו הצטרפו כדיירים לבית המשותף לאחר שבת הזוג רכשה שם דירה.
משהפכו לשכנים ומשהיו לאלון השגות שונות על תחזוקת הבית המשותף ועל דרך ניהול ענייני הוועד, התגלע סכסוך בין הצדדים, ובקשר אליו אף נכתבו ונאמרו דברים.
הצדדים סבורים כי דברים אלה או חלקם מקימים עילה על פי חוק, ועל כן הביאו הסכסוך לבירור בפני בית המשפט, תוך שאף זימנו שכנים רבים בבית המשותף להוכחת הדברים שנאמרו ועוד.
3. בתביעה בת.א 2394/09 עותר אלון למתן צו מניעה קבוע האוסר על עוז לפגוע בשמו הטוב, לפיצוי בסך של 50,000 ש"ח בגין שתי אמירות שנאמרו מפי עוז, במטרה להשפילו ולפגוע בשמו הטוב, והמהוות, לטענתו, לשון הרע כמשמעו בחוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965 (להלן:
"החוק") וכן עולות כדי עוולת הרשלנות כמשמעה בפקודת הנזיקין (להלן:
"הפקודה") (להלן:
"תביעת אלון").
בתביעה בת.א 30559-02-10 עותרים התובעים לפיצוי בסך של 100,000 ש"ח בגין שבע אמירות המיוחסות לאלון והמהוות, לטענתם, לשון הרע כמשמעו בחוק ושקר מפגיע כמשמעו בסעיף 58 לפקודת הנזיקין, וכן פיצוי בסך של 36,520 ש"ח בגין אובדן האפשרות להשכרת הדירה שבבעלות התובע 2 עקב מעשי הנתבע (להלן:
"תביעת עוז וקדם").
4. לא ניתן להחל הדיון בהכרעה זו מבלי להצטער על כך שלא ניתן היה ליישב הסכסוך בדרכי שלום, הכל כאשר אף בשלה לכך העת - כאשר כבר בתחילת חודש 3/09 עזבה עוז את הבית המשותף וכבר אין סכסוך רלבנטי או מגע אחר בין הצדדים.
5. הסכסוך נשוא התביעות הוליד עימו כעסים, מעשים וטענות, בהם ערבו הצדדים שכנים ואחרים, מה שגרם לעירוב נושאים רבים ושונים בחקירות ובטיעונים שנשמעו, טיעונים שחלקם אינו חשוב לבירור והוכחת העילות והנזקים. פסק הדין להלן ידון רק בנושאים הרלבנטיים ובהכרעה בעילות התביעות וסעדיהן.
6. הצדדים חלוקים בשאלות עובדתיות לגבי עצם ונסיבות אמירת האמירות המיוחסות למי מהם, וכן חלוקים בשאלות משפטיות באשר לשאלת היות הדברים שהוכחו לשון הרע כמשמעו בחוק.
להוכחת האמירות שיוחסו לעוז נשמעו ראיות שכללו את עדות אלון ובת זוגו, ועדות עדי תביעה, שכנים ברובם: גב' וייס ברטה, גב' בלה אוזדומה, גב' שירה שדה, מר שמעון נגריסי ומר משה יונגר. להוכחת האמירות שיוחסו לתובע נשמעו עדויות עוז וקדם.
תביעת אלון
7. תביעת אלון, כפי ניסוחה בכתב התביעה (המתוקן), מתייחסת לשתי אמירות, אשר על פי הנטען, מהוות פרסום לשון הרע.
7.1
אמירה ראשונה, מחודש 2/09, בה, על פי הטענה, פנתה עוז אל בת זוגתו של אלון, הגב' טטיאנה מקסימוב (להלן:
"מקסימוב") באומרה:
"איך את חיה עם בן אדם כזה.. משוגע...לא תרבותי...פושטק...לא נורמלי" (להלן:
"האמירה הראשונה").
עוז הכחישה את האמירה ואת נסיבותיה ולחילופין טענה כי דיברה אמת נוכח אופיו הרע של אלון ועוד.
7.1.1 בכדי להוכיח את האמירה, היה על אלון להוכיח את תוכנה, מועדה, הקשרה, שמות שומעי האמירה וכיוב'. בתצהיר העדות הראשית של אלון לא מסר הוא פרטים מספקים בדבר כל נסיבות האמירה, וצפוי היה כי אלה יילמדו מתוך עדויות העדים מטעמו. אולם, גם תצהירי העדים מטעמו היו לקוניים, ורק בחקירות הנגדיות נשמעו פרטים מסוימים לגבי נסיבות האמירה. אלא, שהחקירות לימדו אם על פגמים בזיכרון, אם על בלבול בין אמירות שונות ונסיבות שונות ואם על העדר מהימנות ומגמתיות, הכל כפי יפורט להלן.
העדה גב' אוזדומה מסרה בחקירתה כי היתה עדה לשיחה קולנית בין עוז למקסימוב, בכניסה לבניין בחדר המדרגות, בה נאמרו דברים פוגעניים כלפי מקסימוב, אולם לא ידעה להעיד על מועד השיחה, ואף לא אישרה בעדותה, את שטענה בתצהירה לגבי אמירת המילה: "פושטק".
העדה הגב' שדה העידה כי לא שמעה את השיחות מושא האמירות הנדונות בין העוז לגב' מקסימוב. ממילא עדותה אינה חשובה להוכחת האמירה.
מר נגריסי העיד בעניין אמירה זו, אך טען כי הדברים נאמרו כלפי אלון ובנוכחות אלון, כי היה זה בעת שהעד עסק בריצוף רצפת דירת אלון, ובפתח דירת אלון, ואגב בקשת עוז את תשלום דמי הועד. לטענת העד, באותו מעמד, כאשר אלון הלין בפני עוז על הזנחת הבניין הגיבה עוז במילים "אתה ארעי", ייחסה מגוריו לשכונת התקווה, כינתהו "עבריין", ופנתה למקסימוב באמירה "איך את חיה איתו".