התובע שימש כאיש אחזקה באורחן הכרמל, השייך לנתבעת 1 [להלן - "הנתבעת"]. במועד השנוי במחלוקת, בחודש מרץ 2000, במהלך עבודתו אצל הנתבעת, בעת שחתך לוח נירוסטה באמצעות דיסק, חדר גוף זר לעינו הימנית. התובע עתר בתביעתו זו לפצותו בגין נזקי הגוף שאונו לו בתאונה זו. התביעה הוגשה נגד מעבידתו ונגד מבטחתה, היא הנתבעת 2.
הנתבעות הכחישו את האירוע, את חבותן ואת הנזק.
שאלת החבות
האירוע - מועד התאונה
כתב התביעה הוגש ביום 18.3.2007.
בכתב התביעה מציין התובע כי ביום
19.3.2000, שעה שחתך לוח מנירוסטה באמצעות דיסק, חדרו רסיסים דרך משקפי המגן אותם חבש, לתוך עינו הימנית. לכתב התביעה צרף התובע פרוטוקול של הועדה הרפואית לעררים במל"ל, לפיו נקבעה לו נכות בשיעור 14.5% בגין אירוע של פגיעה בעין ימין מיום
29.3.2000.
ביום 3.4.2008 הוגשה מטעם התובע, חוות דעת רפואית של ד"ר מריו זלץ. בחוות הדעת מציין המומחה מטעם התובע, כי התובע פנה למרפאתו לראשונה, בגין פגיעה בתאונת עבודה, ביום 29.3.2000 בגין תאונה שארעה ביום
19.3.2000.
בתצהיר העדות הראשית מיום 24.5.2010 [להלן - "תצהיר העדות הראשית"] מציין התובע כי ביום
29.3.2000, במהלך עבודתו בעובד אחזקה באורחן הכרמל, נפגע בעינו הימנית מגוף זר מתכתי שחדר לתוך עינו, בעת שביצע עבודת חיתוך של לוח נירוסטה בעזרת דיסק. בתצהירו מציין התובע כי השתמש אמנם במשקפי מגן, אך הם היו לדבריו, ישנים ולא תקינים באשר חדרו אליהם חלקי מתכת. התובע מציין כי פנה לקופ"ח ביום 29.3.2000 בשל כאבים בעין ימין. למחרת שב ופנה לקופת חולים, טופל במשחות ובחבישות. המעקב הרפואי נמשך עוד מספר חודשים.
לאור אי ההתאמה באשר למועד התאונה, הגיש התובע תצהיר משלים מיום 9.7.2010 [להלן - "התצהיר המשלים"] ובו הסביר התובע כי התאונה ארעה ביום
29.3.2000 ולא כנטען בתביעה, והשיבוש מקורו בטעות סופר. התובע חזר והדגיש, כי גם המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע של תאונת עבודה בה נפגע בעינו הימנית, מיום 29.3.2000.
מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר דני פז, אשר שמש כמנהל הנתבעת. בתצהירו מציין מר פז כי מועד התאונה הנקוב בתביעה שונה מן המועד הנקוב בתחשיבי הנזק, וכי ממסמכי התביעה עולה כי התובע פנה לקבלת טיפול רפואי רק 10 ימים לאחר מועד הפציעה, אך פרט לכך, לא היה בידו לתרום להבהרת מועד התרחשות האירוע נשוא התביעה.
התובע נחקר על השיבוש הנטען לגבי מועד אירוע התאונה. בחקירתו, חזר התובע וציין כי מועד התאונה היה ביום
29.3.2000 וכי כבר באותו היום פנה לקבלת טיפול רפואי. כך עולה גם מטופס בל/250 שקבל ממעבידו, לצורך קבלת טיפול רפואי, טענה שלא נסתרה על ידי הנתבעים.
להשלמת התמונה יצוין, כי התובע צירף לתצהירו מסמכים רפואיים שגם מהם ניתן לדלות את מועד התאונה: תעודה רפואית ראשונה של ד"ר זלץ מריו רופא עיניים, היא מיום 29.3.2000, אך לא מופיע בה מועד האירוע, בעטיו נתנו ימי המחלה, וכך גם בתעודות המחלה הנוספות שנתנו על ידו. מאידך, בתעודת מחלה של רופא המשפחה ד"ר רודן, מיום 30.3.2000 מצוין כי ימי המחלה קשורים לפגיעה שארעה ביום
29.3.2000. וכן, תעודת חדר מיון מבית חולים בלינסון, מיון עיניים, מיום 3.4.2000, מצויין כי "פגיעת גוף זר לעין ימין לפני כ-5 ימים". רישום זה מתיישב עם תאריך התאונה מיום 29.3.2000.
שקילת מכלול הראיות מובילני למסקנה, כי הפגיעה הנטענת בעינו של התובע התרחשה, כעדותו בפני, ביום 29.3.2000, והתאריך שצוין בכתב התביעה הינו שיבוש שמקורו בטעות סופר. נתתי אמון בעדותו של התובע כי פנה עוד באותו היום לטיפול רפואי. הנתבעת ציידה את התובע בטופס בל/250 לגבי תאונה מיום 29.3.00. התעודות לנפגע בעבודה תומכות אף הן בגרסתו של התובע, כמו גם הרישום בתעודת חדר המיון, לשם פנה לאחר 5 ימים, עם התגברות הכאבים. הנתבעת לא הביאה כל ראיה ממשית לסתור את עדותו של התובע, ובכל זאת בנתה תילי תילים של הכחשות, לגבי האירוע, ללא כל בסיס.
אשר על כן, הנני קובעת כי
ביום 29.3.2000 נפגע התובע בתאונת עבודה, כאשר עסק בחיתוך לוח נירוסטה בדיסק, ורסיס מתכת חדר לעינו הימנית.
נסיבות התאונה ושאלת האחריות
כאמור, התובע נפגע כאשר חתך לוח נירוסטה באמצעות דיסק, ושביב מתכת חדר לעינו הימנית. התובע מודה בעדותו כי הרכיב משקפי מגן, אותם נטל ממחסן הנתבעת, אך חרף הרכבתם, חדר רסיס מתכת לעינו. התובע מציין בתצהירו, כי משקפי המגן היו ישנים ובלתי תקינים. התובע מוסיף בתצהירו כי מעולם לא הודרך כיצד לבצע את עבודתו, ולא הוסבר לו כיצד להיזהר בביצוע העבודה, וכי סופקו לו "אמצעי הגנה מיושנים, לא תקינים ולא מקצועיים." עדותו של התובע היתה עקבית, תשובותיו פשוטות, ללא נופך של הגזמה ודבריו עשו עלי רושם מהימן.
העד מטעם הנתבעת, מר דני פז, הינו מנהל הנכסים של הקבוצה לה היה שייך האורחן. לקבוצה נכסים בישראל בשטח של מעל מליון מ"ר. העד לא האחראי הישיר על התובע, אך מתוקף תפקידו היה אחראי על כל פעולות השיפוץ שנעשו באורחן. עדותו בתצהירו הינה ברובה, עדות מפי השמועה ועדות סברה, המבוססת על ניתוחו של מר פז את כתבי הטענות, ומסקנותיו האישיות מניתוח זה, ללא שמץ של תשתית ראייתית עובדתית מוצקה.
הנתבעת ניסתה להציג את התובע
כמנהל האחזקה של האורחן, אך מסתבר כי מדובר במחלקה של אדם אחד, וכי התובע היה איש אחזקה ללא כל סמכויות ניהול. חרף הניסיון לכתור לתובע כתר של "מנהל אחזקה" מר פז הודה למעשה, בחקירתו, כי התובע היה איש ביצוע, והיה כפוף מקצועית למנהל האחזקה של אורחן דוברת, צביקה טסלר, ואת הוראות העבודה קבל ממנהל אורחן הכרמל, עופר זוסהיים. כן הודה מר פז, כי התובע לא היה אחראי על אמצעי המיגון ועל רכישתם, והדבר נעשה על ידי מנהל האחזקה באורחן דברת או על ידי מנהל אורחן הכרמל.
מר פז לא היה נוכח במועד אירוע התאונה, ולא יכול היה לשפוך אור על נסיבותיה. הנתבעת גם לא טרחה לאתר ולזמן לעדות את מנהליו של התובע, להם היה כפוף, לא מנהל האחזקה ולא מנהל האורחן.