פסק-דין בתיק ת"א 22990-11-10

בהחלטתי מיום 21.3.12 הוריתי על מחיקת כל הסעדים מושא התובענה למעט הסעד הכספי וקבעתי, כי שאלת הוצאות המשפט תוכרע בסוף ההליך (עמ' 19-20 לפרוטוקול); משכך, פסק דין זה עניינו הכרעה בעילה הכספית בלבד ובשאלת הוצאות המשפט.

מבוא - המערכת ההסכמית והסכם ההלוואה

1.         התובעת הנה חברה ציבורית המספקת דלקים ומוצרי נפט אחרים; זכויות והתחייבויות הנובעות מהמערכת ההסכמית שנחתמה בין אלון חברת הדלק לישראל בע"מ ובין הנתבעים הועברו אל התובעת.

            נתבע 1 (להלן: " הנתבע") יחד עם אשתו גב' מרי לוי הנם הבעלים של הנתבעות 2 ו- 3, שתי חברות פרטיות; הנתבע משמש גם מנהלן ובעל זכויות החתימה בהן.

2.         בין הצדדים נקשרה ונחתמה מערכת הסכמית, אשר מטרתה הקמת והפעלת תחנת תדלוק בתחום המקרקעין הידועים כחלקה 50 גוש 13529 בצפת (להלן: " המקרקעין"), המשותפים לתובעת ולנתבעים. במסגרת יחסי הצדדים העמידה התובעת לנתבעים בשנת 2003 הלוואה, שטרם נפרעה, כך לגרסת התובעת, אף שחלף המועד לפירעונה והתובעת דרשה את פירעונה.

3.         א.         ביום 1.1.1995 נחתם הסכם מכר בין התובעת ובין הנתבעים, במסגרתו רכשה

התובעת מחצית מזכויות הנתבעים במקרקעין (להלן: " הסכם הרכישה") לצורך הקמת תחנת דלק ומבנה מסחרי על המקרקעין.

ב.         בד בבד עם הסכם הרכישה, נחתם בין הצדדים "הסכם עקרונות" להקמת חברה (להלן: " מעלה צפת") בבעלות משותפת של הצדדים, על מנת שזו תקים ותתפעל במקרקעין תחנת תדלוק.

ג.          בנוסף נחתם בין התובעת והנתבעים מצד אחד, ובין מעלה צפת, מצד שני, הסכם לפיו מעלה צפת תקים על חשבונה במקרקעין תחנת תדלוק. 

ד.         ביום 1.1.2002 נחתם "הסכם שכירות" בין מעלה צפת, התובעת ודור אלון תפעול תחנות דלק בע"מ, לפיו, זכאית האחרונה להפעיל את התחנה.

ה.         ביום 22.1.03 נחתם "הסכם הלוואה" בין התובעת ובין הנתבעים, בגדרו העמידה התובעת לנתבעים הלוואה בסך 480,000 ש"ח לתקופה בת 60 יום או עד למועד בו תקבל מעלה צפת הלוואה מבנק מרכנתיל דיסקונט (להלן: " הסכם ההלוואה").

גרסת התובעת

4.         לטענת התובעת, הצדדים האריכו את מועד פירעון ההלוואה מעת לעת, בהתאם לאמור בסעיף 4 להסכם ההלוואה.

5.         ביום 8.8.10 דרשה התובעת מהנתבעים בכתב את פירעון ההלוואה בתוך 30 יום מיום מועד הדרישה, אך עד להגשת התביעה הנתבעים לא עשו כן.

6.         מאחר והנתבעים הפרו את התחייבותם מכוח הסכם ההלוואה ולא פרעו את ההלוואה שקיבלו מהתובעת, חרף דרישות התשלום של התובעת וחלוף המועד לפירעונה, מבקשת האחרונה לחייב את הנתבעים לשלם לזכותה את סכום החוב - העומד נכון למועד הגשת התביעה על סך 862,534 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

גרסת הנתבעים

7.         לטענת הנתבעים, בתחילת שנת 2003 החליטו הצדדים על נטילת הלוואה משותפת באמצעות חברת מעלה צפת בסך 1,000,000 ש"ח, באופן שכל צד יטול 500,000 ש"ח. לאור העיכוב בהעמדת ההלוואה, נחתם ביום 22.1.03 הסכם ההלוואה בין התובעת ובין הנתבעים.

8.         בניגוד לטענות התובעת, טוענים הנתבעים, כי מועד פירעון ההלוואה לא הוארך "מעת לעת בהסכמת הצדדים". לשיטתם, " לא בכדי, התובעת מילאה פיה מים בקשר עם אי-סילוק החוב כביכול עד אשר נודע לה על מכירת זכויות הנתבעים לרון אטיאס, או אז, זו החלה להעלות לפתע טענות שונות בדבר כספים שלא הוחזרו לה כביכול על ידי הנתבעים" (סעיף 21 לכתב ההגנה).

9.         ביום 2.8.10 נערכה פגישה ראשונה בין נציגי הנתבעים ובין נציגי התובעת, במהלכה הודיעו הנתבעים לתובעת על כוונתם למכור את זכויותיהם במקרקעין וביקשו לדעת מה עמדתה בקשר עם מימוש זכות הסירוב הראשונה על ידה.