ת"א
בית המשפט המחוזי בנצרת
|
22231-01-12
25/02/2013
|
בפני השופט:
יונתן אברהם
|
- נגד - |
התובע:
ראפי בן אחמד מסאלחה
|
הנתבע:
1. עז' המנוח עכאשה עכאשה ז"ל באמצעות: 2. א. באסם עכאשה 3. ב. ח'אלד עכאשה 4. ג. מחמוד עכאשה 5. ד. עבד אלרחים עכאשה 6. ה. עומר עכאשה 7. איהאב בן מחמוד עכאשה 8. מוראד בן מחמוד עכאשה 9. מחמד בן מחמוד עכאשה 10. אחמד בן מחמוד עכאשה 11. עקאב בן סאמי שיבלי 12. ע"י עו"ד סלאח קאסם 13. עז' המנוח אחמד חוסין עבד אלגני אברהים ז"ל 14. רשם המקרקעין בנצרת (נתבע פורמאלי)
|
פסק-דין |
האם מכר הנתבע 1 המנוח עכאשה עכאשה ז"ל (להלן - "המנוח עכאשה") 119/716 חלקים (להלן - "הזכויות שבמחלוקת") מתוך חלקה 16 בגוש 16962 באדמות דבוריה, למנוח אחמד אמין מסאלחה ז"ל (להלן- "אבי התובע")?
זו השאלה הצריכה הכרעה בענייננו.
התובע הוא אחד מ-7 יורשיו של אביו. לפי הסכם חלוקת עיזבונו של אביו שנחתם בין 7 היורשים הנ"ל יורש התובע את מלוא זכויות אביו בחלקה 16 בגוש 16962.
לטענת התובע, אביו רכש את הזכויות שבמחלוקת מן המנוח עכאשה, לאחר שהמנוח עכאשה עצמו רכש אותם מן הנתבע מס' 7. הסכם הרכישה נחתם למיטב ידיעתו בשנת 1960 והועברו בו 119/716 חלקים מחלקיו של המנוח עכאשה לאבי התובע.
הנתבע 7 לא התגונן בפני התביעה (בוצע לגביו באישור בית המשפט תחליף המצאה).
הנתבעים 1 עד 6 התגוננו בפני התביעה ובכתב הגנתם ביקשו לדחות אותה מפאת התיישנות, או שיהוי וכן הכחישו את כל טענות התובע בדבר קיום העסקה בין אביו לבין המנוח עכאשה.
נוכח המחלוקת הנ"ל הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים אליהם צורפו ראיות שונות שאסכור להלן, ונשמעו עדויות. בתום ישיבת ההוכחות סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב, וכל אחד מהם חזר על טענותיו.
לאחר עיון בראיות שהוצגו בפניי סבורני שיש לקבל את התביעה ואבהיר להלן.
מטעם התובע הוגש תצהירו של חוסין אמין מסאלחה, אליו צורף הסכם המכר בין אבי התובע למנוח עכאשה. העד העיד כי הוא נכח בעת כריתת ההסכם ואף חתם עליו כעד. העד נחקר בפניי על ידי ב"כ הנתבעים ועדותו לא נסתרה או הופרכה. הוא גם הצביע על חתימתו על גבי ההסכם (בצד שמאל למטה). אציין כי ההסכם צורף כנספח א' לתצהיר העד חוסין אמין מסאלחה.
יותר מכך, צורף בהסכמה כמוצג מטעם התובע תצהיר עדות ראשית מטעם עו"ד אחמד מסאלחה מעפולה, ובו הצהיר כי המנוח עכאשה חתם על תצהיר בפניו ותצהיר זה צורף כנספח א' לתצהירו של עו"ד אחמד מסאלחה (ייקרא להלן "תצהיר המנוח עכאשה").
בתצהיר המנוח עכאשה הוא הצהיר, כי הוא בעלים של רבע מחלקה 16 הנ"ל, אותה רכש מהנתבע 7 בסכום כולל של 300 ל"י. כן הצהיר כי ביום 25/8/1960 מכר 119/716 חלקים מתוך אלה שרכש מהנתבע 7 למר אחמד אמין מסאלחה שהוא אבי התובע, זאת במחיר של 300 ל"י אותם קיבל בו ביום.
תצהיר זה מהווה למעשה הודאת בעל דין של מוכר המקרקעין, הנתבע 1.
מאידך, מצד הנתבעים, הוגש תצהירו של הנתבע 1-ג', מחמוד עכאשה, בנו של הנתבע 1. לטענתו לא היה ידוע לו על העסקה הנטענת בין אביו לבין אבי התובע. יותר מכך, הוא הצהיר כי אחיו הנתבעים 1 - א,ב,ד,ה, הסתלקו מחלקם בעיזבון אביהם, המנוח עכאשה לטובתו ואילו הוא מצדו העביר את זכויותיו אותם ירש מאביו לבניו הנתבעים 2 עד 5. הנתבע 6 הוא מי שנתן הלוואה לנתבעים 2 עד 5 כנגד רישום משכנתא על זכויותיהם שנרשמו בלשכת רישום המקרקעין (לכל אחד מהם נרשם 139/1664 חלקים בחלקה).
במהלך הדיון העלו הנתבעים טענות כנגד שוני בחתימת העד חוסין אמין מסאלחה, על תצהירו, לבין זו שבהסכם המכר. לא מצאתי לייחס משקל כלשהוא לטענות אלה שכן מימלא הם לא טענו כנגד תוכן ההסכם, וזה אושר על ידי אביהם המנוח עכאשה בתצהירו עליו עמדתי לעיל.
גם לטענת הנתבעים שלפיה יש בחתימת התובע על תוכנית חלוקה שצורפה לתצהירם כדי לסתור את טענת הבעלות שלו, אין ממש. התובע בעדותו התייחס לטענה זו והפנה באותו תשריט חלוקה למגרש (אז עדיין ריק) שעליו נבנה ביתו וכן לטבלת החלוקה שבה בסעיף 1 מוזכר שמו של הנתבע 7, יחד עם יתר בעלי החלקה, והבהיר כי החלק לו הוא טוען רשום היה בשעתו על שם הנתבע 7 שמכר אותו למנוח עכאשה. טענה זו אושרה בתצהירו של המנוח עכאשה עליו עמדתי לעיל.
אשר על כן, אין ממש גם בטענה של הנתבעים לפיה חתימה על תוכנית החלוקה סותרת כראיה את בעלות התובע.
אין בסיס גם לטענת ההתיישנות שמעלים התובעים, זאת נוכח ההלכה הידועה כי בין מוכר מקרקעין לקונה מקרקעין נוצרים יחסי נאמנות לעניין העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, וכל עוד לא מגלה המוכר דעתו כי בכוונתו להפר את יחסי הנאמנות, לא מתחיל מירוץ תקופת ההתיישנות. מן הראיות שהוצגו בפניי עולה, כי אבי התובע קיבל חזקה בחלקה הנ"ל, והתובע עצמו אף בנה בתוך החלקה הנ"ל את ביתו בשנת 1995 וזאת מבלי שעלתה התנגדות כלשהיא מטעם הנתבעים יורשי המנוח עכאשה.
אין בסיס גם לטענת השיהוי שכן חלק המגרש הנ"ל נותר בהחזקת התובע שגם בנה עליו, ומימלא לא שינו הנתבעים מצבם לרעה בפועל.
נמצא אם כן כי בעוד התובע הוכיח בפניי הן את הסכם המכר והן הציג בפניי תצהיר של המנוח עכאשה המאשר את תוכן ההסכם, בעת תשלום התמורה, הנתבעים מצידם לא הציגו ראיה כלשהיא לסתור את הראיות הנ"ל.