א.
רקע כללי:
1. התובעים הינם אחים. תובע 2 מתגורר בחו"ל ועל כן תובע 1 מייצג את עניינו בארץ. בתקופה הרלוואנטית לתובענה זו היו התובעים, בחלקים שווים, בעלי המגרש והבית הבנוי עליו ברח' הנדיב מס' 69, בהרצליה (להלן - המגרש והבית, בהתאמה; או ביחד - הנכס).
2. שטחו של המגרש הוא 2,087 מ"ר, ובעיקרו הוא חצר ריקה המשמשת לחנייה (להלן - החצר או החנייה). הבית הינו מבנה ישן, המחולק לשלוש יחידות דיור נפרדות: האחת בחלק הקדמי של הבית, השנייה בחלק האחורי-תחתון, והשלישית בחלק האחורי-עליון. יחידות הדיור שבחלק האחורי של הבית חולקות חדר מדרגות משותף. בקצה המגרש, בחלק הגובל בבית העלמין העירוני, ממוקם עסק בשם "מצבות חסון".
3. נתבעת 1 הינה חברה המפעילה סופרמרקט בשם "פרשמרקט", בבניין מס' 71 באותו הרחוב (להלן - הסופרמרקט).
4. ביום 29.1.04 נחתם הסכם שכירות, שאיננה מוגנת על פי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, בין גב' חגית גולני - שהיתה הבעלים דאז של הסופרמרקט - לבין התובעים. בהסכם זה שכרה גב' גולני מהתובעים את הנכס, למעט השטח של "מצבות חסון", לתקופה של שלוש שנים, עם אופציה להארכת התקופה בשנתיים נוספות (להלן - הסכם השכירות המקורי). הגם שהדברים לא צוינו בהסכם השכירות המקורי, אין מחלוקת כי עיקר מטרת השכירות היתה לצורך שימוש בחצר כמגרש חנייה ללקוחות הסופרמרקט.
5. בסעיף 4.1 להסכם השכירות המקורי נקבע כי השוכרת (גב' גולני) תהא רשאית להשתמש במושכר אך ורק למטרות מגורים; והתובעים גם מודים כי הסכימו לכך שהשוכרת תהא רשאית להשתמש בבית לצורך מגורי עובדי הסופרמרקט.
6. בסעיף 4.4 להסכם השכירות המקורי נאסר על השוכרת להעביר או להמחות את זכויותיה לפיה ההסכם לאחר, וכן נאסר עליה "להשכיר את המושכר או כל חלק הימנו, בשכירות משנה ו/או בכל דרך או צורה אחרת, בין בתמורה ובין בהיעדרה, מבלי לקבל את הסכמת המשכיר לכך בכתב מראש".
7. נתבעים 2 ו-3 הינם אחים, אשר רכשו את הסופרמרקט מגב' גולני. נתבע 2 הוא המנהל הרשום של נתבעת 1, וגם בעל מניות, אך בפועל שני האחים מנהלים את העסק. לפניי העיד, מטעם הנתבעים, רק נתבע 3.
8. בעקבות רכישת הסופרמרקט כאמור, נחתם ביום 8.3.05 הסכם שכירות בין נתבעת 1 לבין התובעים, שהינו למעשה תוספת להסכם השכירות המקורי (להלן - התוספת להסכם השכירות). בהתאם לתוספת להסכם השכירות נכנסה נתבעת 1 בנעליה של גב' גולני ונטלה על עצמה את כל זכויותיה והתחייבויותיה לפי הסכם השכירות המקורי, וזאת החל מיום 1.3.05.
9. נתבעים 2 ו-3 חתמו על התוספת להסכם השכירות כערבים לכל התחייבויותיה של נתבעת 1 כלפי התובעים, וזאת אף מעבר לסכום שני שטרי החוב על סך 50,000 ש"ח עליהם חתמו גם כן כערבים (ר' בסעיף 3 ובסיפא לתוספת להסכם השכירות).
10. ביום 14.6.07 מכרו התובעים את הנכס למר אמיר כתריאל ועוד מספר שותפים, שיוצגו על ידי מר כתריאל (להלן - הבעלים החדשים), וביום 21.9.07 נמסרה החזקה בנכס לידי הבעלים החדשים.
11. עם מכירת הנכס הודיע תובע 1 למר כתריאל - כך על פי גרסאותיהם של שני אלה - כי בנכס ישנם שני שוכרים: נתבעת 1, השוכרת את הבית והחצר (ומשתמשת בחצר כמגרש חנייה עבור לקוחות הסופרמרקט ובבית כמקום מגורים עבור עובדי הסופרמרקט), ו"מצבות חסון", השוכרת את קצה המגרש בחלק הקרוב לבית העלמין.
12. ואולם, בחודש פברואר 2008 - בנסיבות שעוד תפורטנה להלן - הסתבר למר כתריאל ולתובעים כי הנתבעים משכירים מזה זמן את חלקי הבית השונים לשוכרי משנה, תוך הצגת מצג שווא לפיו הם כביכול מורשים לכך.
13. בנסיבות אלה הודיע מר כתריאל לנתבע 3 על ביטול הסכמי השכירות - המקורי והתוספת לו - בשל הפרתם כאמור. בעקבות הודעה זו התנהל משא ומתן בין הבעלים החדשים לבין הנתבעים, שבסופו ניאותו הבעלים החדשים שלא לבטל את הסכם השכירות בתמורה להמחאת זכויות הנתבעים כלפי שוכרי המשנה אל הבעלים החדשים באופן שדמי השכירות, אותם שילמו שוכרי המשנה, ישולמו ישירות לבעלים החדשים; והכל כאמור בהסכם הנוסף שנחתם בין נתבעת 1 לבין מר כתריאל ביום 23.4.08 (להלן - ההסכם הנוסף).
14. מכאן התובענה דנא, בה תובעים התובעים את הכספים שהרוויחו הנתבעים מהשכרת הבית בשכירויות משנה בטרם מסירת הנכס לבעלים החדשים. לטענת התובעים, השכרת הבית בשכירויות משנה כאמור נעשתה תוך הפרת הוראות הסכמי השכירות - המקורי והתוספת לו - ותוך עשיית עושר ולא במשפט, על חשבון התובעים.
ב.
עיקר טיעוני התובעים וראיותיהם:
15. לטענת תובע 1, הגם שהצורך העיקרי של הנתבעים בנכס היה לשם שימוש בחצר הבית כחניה בעבור לקוחות הסופרמרקט, הרי שהנכס כלל גם את הבית. בנסיבות אלה נאסרה השכרת משנה של הבית, כאשר התובעים, כבעלי הנכס, הסכימו אך ורק למגורים של עובדי הסופרמרקט ללא גביית דמי שכירות על כך.
16. תובע 1 ציין, כי במועד רכישת הסופרמרקט על ידי הנתבעים עבד בו מר ויאצ'סלב ארנוביץ, שגם התגורר בבית. מר ארנוביץ היה עולה חדש מבוגר, שחי בגפו. לפיכך ביקש תובע 1 מנתבע 3 כי ימשיך להעסיק את מר ארנוביץ בסופרמרקט ויאפשר לו להמשיך להתגורר בבית כאמור, ונתבע 3 הסכים לכך.
17. לטענת תובע 1, מפאת מגוריו בגליל העליון הוא מיעט להגיע לבית והגיע אליו רק לצורך קריאת מוני החשמל בערך פעם בחודשיים, שכן חשבון החשמל נותר על שמו ושולם על ידו והוא היה צריך להתחשבן באשר להחזרים עם נתבעת 1.