ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
21600-12-09
21/07/2011
|
בפני השופט:
ריבה ניב
|
| - נגד - |
התובע:
גיורא יבין
עו"ד דן שפט
|
הנתבע:
1. יובל עציוני
2. יניר ישראל לוין
עו"ד אהוד שטיין
עו"ד ליאור אפשטיין
|
| פסק-דין |
לפני תביעת לשון הרע.
רקע
1. גיורא יבין (להלן: "
התובע"), ונתבע 2, יניר לוין (להלן: "
הנתבע") היו שותפים בחברה. בשנת 2007, לאחר סכסוך ממושך, ערכו השניים מסמך הקובע את עקרונות היפרדותם. בין היתר התקשרו עם רו"ח נורי על מנת שהאחרון יערוך דו"חות כספיים לחברה לשנים 2005-2007. בשנת 2007 אף נעצר התובע בחשד למעורבות באירוע פלילי הידוע כ"פרשת ויסמן", לפי החשד העמיד התובע לרשות ויסמן את חשבון הבנק שלו ובכך סייע לכאורה להעלים ולהלבין כספי מעילה גדולה בחברת הביטוח הראל.
2. למרות שהתחייבה לעשות כן, עד שנת 2009 לא הגישה החברה את הדוחו"ת המבוקרים והיא נקנסה ע"י שלטונות מס הכנסה. הנתבע פנה לנתבע 1, עו"ד יובל עציוני, (להלן "
עורך הדין") על מנת שיסייע לו. האחרון פנה לרוה"ח נורי וביקש ממנו להגיש, ולו רק דוחו"ת לא מבוקרים שאינם נושאים את חתימת התובע. לחלופין דרש מרוה"ח נורי להחזיר לו את מסמכי הנה"ח של החברה שקיבל לידיו.
3. ביום 1/7/09 שלח עורך הדין, בשם מרשו, לרוה"ח נורי וללשכת רואי החשבון את המכתב בו נכתב, בין היתר, כדלקמן: "
מסיבות ברורות וידועות לכל, הודעת לנו במכתבך מיום 15/3/09 כי ה"ה גיורא יבין סרב לעריכת הדו"חות בצורה בלתי מבוקרת. כידוע לך, לאור מצבו של ה"ה גיורא ולאור הימצאותו בבית הכלא בימים אלו, כך למיטב ידיעתנו, הרי שאין ספק כי ה"ה גיורא מצוי בניגוד אינטרסים עם טובת החברה ובוודאי עם מרשנו"(להלן "
המכתב").
4. המכתב, נושא תביעה זו, הגיע לידי ב"כ התובע אשר דרש את התנצלותם של הנתבעים. במענה לכך נכתב ביום 13/9/09 כך:
"
2. בשל הנחות שונות של מרשנו ובל העובדה כי שמו של מר גיורא לוין, נקשר בפרשת ויסמן, הוזכר בס' 5 לאותו מכתב כי ה"ה, מר גיורא לוין שוהה בבית הכלא בימים אלו.
3. לעניין זה ברצוננו להביא לידיעתכם כי הנחתו זו של מרשנו בדבר הימצאותו של מר גיורא לוין בבית הכלא נעשתה מתוך טעות כנה ותום לב.
4.
מרשנו אינו יודע היכן מצוי גיורא לוין, גם בימים אלו, בכל מקרה, יש להבהיר ולציין בפניכם כפי שהובהר לנו ע"י ב"כ של מר גיורא לוין, עו"ד שפט, הרי שגיורא לוין אינו יושב ואינו מצוי בבית הכלא בימים אלו וככל הנראה גם לא ישב בבית הכלא גם בימים עברו.
5.
אנו מצרים על הטעות הכנה שנפלה בידי מרשנו מעומק הלב". [ההדגשות במקור](להלן "
מכתב ההתנצלות").
5. התובע טוען כי במכתב שנכתב שנתיים לאחר ישיבתו הקצרה במעצר, היתה הוצאת לשון הרע וכי ההתנצלות, שנוסחה נדחה על ידו, מלמדת על כוונת הזדון של השניים המצדיקה את כפל הפיצוי בגין הפגיעה. לשיטתו, הביטויים:
"לאור מצבו של ה"ה גיורא, ולאור הימצאותו בבית הכלא ימים אלו" מבזים את התובע.
ב"כ התובע ביקש לחייב את שני הנתבעים כמעוולים ביחד לפי ס' 11 לפקודת הנזיקין.
6.
תמצית טענות הנתבע
הנתבע טען כי היה במצוקה עקב אי הגשת הדוחו"ת וקנסות שהוטלו על החברה בגין כך. הוא ועורך דינו חיפשו את התובע ולא מצאוהו וכל ניסיונותיהם לגרום לכך שרוה"ח נורי יגיש את הדוחות, העלו חרס. יתר על כן, משאותר בא כוחו הקודם של התובע, סיפר כי אף הוא מחפש את מרשו שנותר חייב לו כספים. בשל הקשר של התובע ל'פרשת ויסמן' שלוותה הדים תקשורתיים רמים, וניסיונותיו למנוע את פרסום שמו באותה פרשה, אך סביר היה לחשוב כי היעלמותו נובעת מישיבתו מאחורי סורג ובריח.
7. עוד טען כי מכתב ההתנצלות הסביר את הרקע לחשד ולמכתב. לשיטתו, אמור עורך דין להיות מוגן כשהוא משתמש בחתימתו ומציג את הפנייה בשם מרשו בלשון מנומסת ועניינית מתוך מטרה עניינית לדאוג ללקוחו.
באשר ללקוח- אין הוא נושא בתוצאה ואינו אחראי על מעשיו של עוה"ד. לטענתו אמור עורך הדין לשמש כמסננת בין הדברים הנמסרים לו על ידי לקוחו, שבמקרים רבים יש בהם הוצאת לשון הרע, לבין פרסומם וכתיבתם על ידי עורך הדין, האחראי למילותיו הוא. הנתבע חזר על טענתו כי העיקר- הקשר בין התובע לפרשית ויסמן וישיבתו במעצר בהקשר לפרשיה זו, שהינם עובדה מוכחת והתפל- מועד הישיבה בבית הכלא.
8
.
תמצית טענות עורך הדין
עורך הדין טען כי אין לחייב פרקליט השולח מכתב עניני בשם לקוחו וכי בנסיבות העניין יש לראות במכתב זה הגנה על עניין אישי כשר של לקוחו. לטענתו, חלים על קשריו עם לקוחו יחסי שליחות, ובהיותו השלוח- הינו פטור מאחריות. לשיטתו כל העניין נופל או קם בשאלה השולית האם ישב התובע בבית הסוהר בימים כאלה או בימים אחרים. משכך, גם אם ימצא שהייתה במכתב הוצאת דיבה- יש לחייב את הנתבעים או מי מהם בפיצוי סמלי של שקל אחד. עוד טען כי הפרסום היה סביר באותן הנסיבות ונעשה בתום לב, וככזה, הינו זכאי להגנת ס' 16 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965 (להלן "
החוק").
9.
דיון