פתח דבר
1. התובע, יוסף גוטמן (להלן: "
יוסף"), ומשה גוטמן ז"ל (להלן: "
משה") הם אחים. החל משנת 1967 האחים יוסף ומשה היו בעלים בחלקים שווים ביניהם במניותיה של חברת אולמי ראשון בע"מ (להלן: "
החברה"), ביחד עם אחרים. במוקד התובענה ניצבת השאלה, אם מניות החברה שנרכשו בשנת 1969 ונרשמו על שמו של משה אמנם שייכות לו או שמא היה מקום לרשום את מחציתן על שמו של יוסף - כטענתו של האחרון, העותר למתן צו הצהרתי בהתאם. מתן מענה לשאלה זו כרוך בראש וראשונה בבירור סוגיית התיישנות עילת התביעה; והאם בנסיבות העניין נוצרו בין האחים יחסי נאמנות כנטען, בין היתר על המשתמע מכך לעניין חישוב תחילתו של מרוץ ההתיישנות.
משה נפטר בשנת 1974. הנתבעת שושנה פליקס היא אלמנתו ויורשתו (להלן: "
שושנה" או "
הנתבעת"). מקורו של שם המשפחה פליקס הוא בנישואיה השניים.
העובדות הצריכות לעניין
2. החברה נוסדה בשנת 1966 בידי ארבעה: יעקב ברמינקה (להלן: "
ברמינקה") ואשתו שושנה ברמינקה (להלן ביחד: "
ה"ה ברמינקה"), צבי גוטמן ודבורה גוטמן (להלן ביחד: "
ה"ה גוטמן"). סך כל האחזקות בהון המניות של החברה הסתכם ב-120 מניות רגילות בנות 1 ל"י, כאשר כל אחד מארבעת המייסדים החזיק ב-30 מניות. פעילות החברה התמקדה בהפעלתו של אולם אירועים שברשותה (להלן: "
האולם"). במרוצת השנים החברה רכשה מקרקעין באזור באר-יעקב (להלן: "
הפרדס" או "
המקרקעין"). ייאמר כבר עתה כי בשנת 2005 חל שינוי משמעותי בגורלם של המקרקעין: באותה שנה הופקדה תכנית בניין עיר ממ/1517/א' (להלן: "
התב"ע") שקבעה את שינוי ייעודם מפרדס למקרקעין הכשרים לבנייה למגורים. כתוצאה משינוי זה
, שחל כאמור בשנת 2005,
האמיר ערכו של הפרדס וכפועל יוצא מכך - עלה ערכן של מניות החברה באופן משמעותי (נ/18; עמ' 7 לפרוטוקול עדות ברמינקה, ש' 16-14; וכן עמ' 18 ש' 23 עד עמ' 19 ש' 17).
בשנת 1967 חל שינוי במערך האחזקות בהון מניות החברה כך שה"ה ברמינקה החזיקו ב-40 מניות החברה (במקום 60), ה"ה גוטמן - ב-40 מניות החברה (במקום 60); ואילו את יתרת 40 המניות רכשו שני האחים, משה ויוסף,
בחלקים שווים
ביניהם - 20 מניות כל אחד (ת/2). יוער כי בין משה ויוסף לבין ה"ה גוטמן אין כל קשר משפחתי (עמ' 118 לפרוטוקול עדות הנתבעת, ש' 16-15).
בשנת 1969 חל שינוי נוסף במערך האחזקות בהון מניות החברה, משה"ה גוטמן החליטו למכור את 40 המניות שנותרו בידיהם. בעקבות הסכם שנכרת בין ה"ה גוטמן לבין הקונים ביום 25/2/69, 17 מניות ממניותיהם הועברו לידי גב' שושנה ציוני; 11 מניות - לידי ה"ה ברמינקה; מניה אחת (1)- לידי שושנה ציוני, ה"ה ברמינקה ומשה, במשותף;
ואילו 11 המניות הנותרות, הן נושא התובענה דנן, הועברו לידי משה (להלן: "
ההסכם לרכישת המניות שבמחלוקת" ו"
המניות שבמחלוקת"; ההסכם הוגש במקור וסומן ת/35). בעקבות עריכתו של ההסכם לרכישת המניות שבמחלוקת נתכנסה אסיפה של הנהלת החברה ואישרה את עסקת העברת המניות כאמור (להלן: "
פרוטוקול האסיפה", ת/15). יצוין כי פרוטוקול האסיפה נושא, בין השאר, את חתימתו של ברמינקה כיושב ראש האסיפה. בהתאם למצב החדש, החל משנת 1969 יוסף החזיק ב-20 מניות ממניות החברה; ואילו משה, ולאחר מותו - שושנה אלמנתו, החזיק ב-31 מניות.
3. כפי שכבר צוין, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה למי הזכויות במניות שבמחלוקת - האם אלה כולן של משה או מחציתן שייכות ליוסף.
ייאמר בנקודה זו, כי יוסף הוא יליד ישראל, ומשנת 1957 מרכז חייו הוא בוונצואלה. למן היווסדה של החברה יוסף לא נטל חלק בניהולה; ולבקשתו של יוסף, מלוא הכספים שלהם היה זכאי מרווחי החברה בהתאם לשיעור אחזקותיו בה, שימשו משך שנים רבות כהשתתפות שלו בתשלום בגין שהייה של אמו בבית אבות פרטי בישראל. לצורך זה ועל פי הוראתו של יוסף, הכספים המגיעים ליוסף הועברו לחוה ואטס (להלן: "
חוה"), אחותם של יוסף ומשה. חוה מצידה עשתה שימוש בכספים לתשלום לבית האבות, וכפי שהעידה היה זה רק מרכיב בתשלום שהיה גבוה בהרבה. ברבות הימים, אימו של יוסף עברה למרכז גריאטרי ציבורי, שאז הוצאות המימון פחתו באופן משמעותי. משכך, התייתר הצורך בסיועו הכלכלי של יוסף בתשלום הוצאות הסיעוד של האם. במצב דברים זה ועל פי הוראת יוסף, מאותה עת הועברו הכספים המגיעים ליוסף מהחברה, לידי בתו דולי גוטמן (להלן: "
דולי").
המשך השתלשלות העניינים וטענות הצדדים
4. לגרסת יוסף, רישום המניות שבמחלוקת על שמו של אחיו משה,
ועל שמו בלבד - בעקבות עסקת הרכישה משנת 1969 כמתואר לעיל, לא ביטא נאמנה את מצב הדברים. לטענתו, המניות שבמחלוקת נרכשו בידי האחים בחלקים שווים - בהתאם לשיטת החלוקה שהונהגה ביניהם למן השקעתם הראשונה בחברה בשנת 1967, שאז כאמור רכש כל אחד מהם 20 מניות ממניות החברה. בתוך כך, יוסף טוען כי באשר למניות שבמחלוקת (11 מניות), כל אחד מן האחים רכש 5.5 מניות. אלא שלחלוקה זו לא ניתן ביטוי מתאים - לא בהסכם לרכישת המניות שבמחלוקת, לא בפרוטוקול האסיפה ולא בדיווחים למשרד רשם החברות; ויש לתקן את הרישום, השגוי לטענתו.
לדברי יוסף, עם פטירת אמו נודע לבתו דולי, בסמוך לשנת 2000 - שכאמור לידיה הועברו אז הכספים שאותם קיבל בחזקת בעל מניות בחברה - כי
התשלומים הנזקפים לזכותו משנת 1969
נמוכים מאלה המשולמים לשושנה, שכמצוין ירשה את מניות בעלה משה (סעיף 28 לתצהיר יוסף; עמ' 84 לפרוטוקול עדות דולי ש' 19 עד עמ' 85 ש' 6). פער זה נבע מהשוני בשיעור האחזקות בהון מניות החברה שהיה ליוסף ולמשה. ואולם דולי, לדבריה, לא ייחסה לכך כל משמעות, באשר לא ידעה בשלב זה כי אמור להיות שוויון בין האחים. על כן גם לא סיפרה על כך לאביה. רק בשיחה אקראית שקיימה עימו ב-2005 כאשר ביקר בארץ, הבינה לטענתה שהחלקים בינו לבין אחיו בחברה שווים ועל כן אמור גם להיות שוויון בחלוקת הרווחים.
בעקבות גילוי זה פנה יוסף לשושנה, באמצעות בא-כוחו, במכתב מיום 19/12/05, שבו ביקש לתקן את רישומי החברה אצל רשם החברות. לאמור - להעביר על שמו 5.5 מניות ממניות החברה, וכן להביאו למצב שבו היה אילו מניות אלה נרשמו על שמו של יוסף עוד בשנת 1969, עת הועברו על שם אחיו משה (ת/32). במכתב נאמר עוד כי החלוקה לא קיבלה ביטוי בפרוטוקול האסיפה ובשטר העברת המניות (ת/8) "בשוגג", וכי הרישום על שם משה נעשה "בנאמנות" עבור יוסף בהתייחס למחצית המניות שבמחלוקת.
יוסף בתצהירו מצהיר כי השתתפות בישיבות החברה, החתימה על המסמכים הרלוונטיים ועריכתה של העסקה בדבר רכישת המניות שבמחלוקת נעשו בידי משה כשזה האחרון ייצג בפעולות כאמור גם אותו; והוא, יוסף, שכאמור משנת 1957 מרכז חייו הוא בוונצואלה, שם את מבטחו המוחלט באחיו. אלא שמסיבות לא ברורות ובניגוד למוסכם משה לא ביצע את רישום מחצית המניות שבמחלוקת - היינו 5.5 מניות - על שמו של יוסף (סעיפים 21-19 לתצהיר יוסף).
5. יוסף הגיש לתיק בית המשפט העתק של זכרון דברים שנערך ביום 4/2/69 בין החברה - מצד אחד; בין ה"ה גוטמן - מצד שני; ובין ה"ה ברמינקה, שושנה ציוני, ומשה (או הבא במקומו) - מצד שלישי (להלן: "
זכרון הדברים", ת/6). עניינו של זכרון הדברים היה במכירת אחזקותיהם של ה"ה גוטמן בהון מניות החברה לידי בעלי המניות הנותרים; ולטענתו של יוסף נמצא בו עיגון לגרסתו שהמניות שבמחלוקת נועדו להתחלק שווה בשווה בינו לבין אחיו משה.
יצוין כי זכרון הדברים אינו חתום על ידי איש. ואולם לשיטת יוסף, ההסכם לרכישת המניות שבמחלוקת שנחתם ביום 25/2/69, בחלוף שלושה שבועות מתאריך זכרון הדברים, נועד ליישם את זכרון הדברים - ובלשונו: "כך שהיחס בין בעלי המניות כולם נותר זהה, לרבות, כאמור, בין האחים משה (ז"ל) ויוסף גוטמן" (סעיפים 18-14 לתצהיר יוסף).
עוד טוען יוסף כי ראיה לכך שמחצית המניות שבמחלוקת נועדו לו, ניתן למצוא גם בכך שאלה נרכשו באמצעות הלוואה שלדבריו נטלה החברה מבנק הפועל המזרחי שהובטחה במשכנתא (שטר המשכנתא המקורי סומן ת/37). אלא שאומר כבר עתה כי אין בטענה זו כדי לסייע בידי יוסף. זאת שעה ששטר המשכנתא שעליו נסמך יוסף בטענתו, מעיד על כך שהממשכנת אינה החברה כהגדרתה לעיל אלא חברה אחרת; ועוד ניתן ללמוד משטר המשכנתא כי משה הוא בגדר החייבים שהמשכנתא ניתנה להבטחת פרעון חובותיהם לבנק ואילו שמו של יוסף נפקד מהשטר.
6. מטעמו של יוסף הוגש מסמך נוסף שהוא לכאורה העתק צילומי של ה"הסכם לרכישת המניות שבמחלוקת" (סומן ת/36; להלן:
"ההעתק הצילומי"). ההעתק הצילומי דומה בעיקרו להסכם רכישת המניות שבמחלוקת, להוציא מספר הבדלים:
השוואה בין ההסכם לרכישת המניות שבמחלוקת לבין ההעתק הצילומי, מעלה שבאחרון יש תוספת פרטי תעודות הזהות של הצדדים לו, תאריך יעד לביצוע העברת הזכויות לקונים, ושני תיקוני נוסח. ואולם, וזה העיקר לטענת יוסף - בסעיף 7 להעתק הצילומי הוכנס, בכתב יד, תיקון נוסף כאשר הוסף השם "יוסף", בהתייחס למצב האחזקות במניות החברה לאחר העברת הזכויות במניות שבמחלוקת. תיקון זה מעיד, לשיטת יוסף, כי יוסף לצד משה הוא אחד הקונים של המניות מאת ה"ה גוטמן. בנוסף, יוסף מפנה לחתימות של משה על ההסכם לרכישת המניות שבמחלוקת, על פרוטוקול האסיפה (ת/15) ועל מסמך נוסף (ת/16). עיון במסמכים ת/15 ו-ת/16 מלמד כי משה חתם עליהם הן בשמו שלו והן בשם אחיו יוסף, באופן הבא: "
בשמי ובשם יוסף גוטמן", ועיון בשולי ההסכם לרכישת המניות שבמחלוקת מעלה שחתימתו של משה מופיעה פעמיים. לשיטת יוסף, יש בזכרון הדברים, בהעתק הצילומי ובחתימות כאמור, כדי ללמד על כוונתם האמיתית של יוסף ומשה לרכוש את המניות שבמחלוקת בחלקים שווים (סעיף 104 וכן סעיפים 120-118 לסיכום טיעוניו). יוסף הטעים כי מסמכים אלה מעידים על יצירתה של
זיקת נאמנות בין יוסף למשה משנרשמו המניות שבמחלוקת על שמו של משה (סעיף 122 לסיכום טיעוניו).